איסור והיתר הארוך ל״דIssur VeHeter HaArokh 34

א׳א. פרק כל הבשר אמר אביי משמי' דחזקי' הילכת' דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאוכלן בכותח פי' דגים רותחי' שעלו בקערה שאכלו בה בשר רותח בו ביום מותרים הדגים לאוכלן בכותח לפי שיש שם נ"ט בנ"ט דהיתר קודם שיבא לידי איסור מהבשר לקערה מהקערה לדגים ורק הטעם ולא העיקר ולא אותו טעם הנפלט ע"י נ"ט בנ"ט חשוב טעם כלל לאסור בכותח (וכ"כ בשערים) ומפ' בסמ"ג ול"ד לטש התנור באלי' שכל הפת אסור אע"פ שיש שם ג"כ ב' נ"ט בנ"ט מן האליה לתנור ומשם לפת דהתם טעמא הבא מן הממש הוא עכ"ל. וכ' שם במרדכי ודווקא כשא' מהן צונן הקער' או הדגים אבל אם שניהם חמין אז אסורין לכתחילה לאוכלן בכותח דהוי חם בתוך חם שבולע עיקר הטעם ודווקא שעלו דמשמע דיעבד אבל להעלו' לכתחילה בקערה של בשר כדי לאוכלן בכותח אסור דאין אנו מתירין לגרום נ"ט בנ"ט לכתחיל' עכ"ל. ואין חילוק בין שיהיו הדגים יבישים או לחין כגון שהועלו תוך רוטב וכן כל קיטנית וירקות שהועלו בקערה של בשר מותר לאוכלן בחלב:

ב׳ב. וכ' בסמ"ג והכל תלוי בשע' שבא לישאל לחכם אם בשעת השאילה נעשה כבר נ"ט בנ"ט ושואל עליו אם הוא מותר מבשר לחלב או איפכא אומר לו מותר. ואם קודם שנעשה נ"ט בנ"ט בא לשאול אם מותר לגרום נ"ט בנ"ט כדי לאוכלן מבשר לחלב או איפכא אז מורין לו לאיסור כגון שאסו' להעלות הדגים לכתחילה בקערה של בשר כדי לאכול בחלב:

ג׳ג. וכתב ע"ש במרדכי בשם ראבי"ה ובשם ריב"ן חתנו של רש"י שאמר משמו של רש"י וכ"כ ג"כ הא"ז פכ"ה וכן משמע בדברי הרא"ש ודווקא דגים שנתבשלו בכלי המיוחד שלהם ואח"כ הועלו בקערה של בשר (הגה"ה) אבל אם נתבשלו ביורה של בשר ב"י אסור לכתחילה לאוכלן בכותח אפי' היתה נקייה אע"פ שיש לשם ג' נ"ט בנו"ט דהיתר ע"י המים. מן הבשר ליורה. משם למים. מן המים לדגים. משום דעיקר טעם של בשר פולט בה ע"י בישול דלא גרע בישול מחורפי' דצנון שנחתך בסכין של בשר שאסור לאוכלו בחלב עכ"ל:

ד׳ד. אמנם לרש"י וריב"ם הוה דיעבד ה"ה אם נצלו בשפוד של בשר. ולא פליגי אלא אנתבשלו ואנו לא קיי"ל הכי אלא כמו דמסיק לשם בשם ראבי"ה וכ"ש אם נצלו בשפוד או ע"ג ראש"ט בל"א של בשר ב"י שאסור לאוכלן בכותח דפולט בהן ג"כ עיקר טעם של הבשר ואין כאן ג' נ"ט בנ"ט כמו גבי בישול ע"י מים. ול' סמ"ג אפס דגים שצלאן בשפוד ש"ב שמא יש להחמיר בהן יותר מדגים שעלו בקערה ש"ב עכ"ל ומביא ראיה (הגה"ה):

ה׳ה. וכ' בס' א"ז פ' כ"ה בשם ראבי"ה ונ' לאבא מורי ז"ל שיש לחוש להוראות רש"י ולאסור לכתחי' ביצים או ירקות ודגים שנתבשלו בקדירה של בשר ב"י אפי' היתה נקייה לאוכלן בכותח או ליתנם בפלאד"ן או איפכא אע"פ שיש ג' נותן טעם בנו"ט דהיתר עכ"ל^א)א) ובשערים כתב דמותר לכתחילה לאוכלן בכותח וליתנם בפלאד"ן. וכן איפכא וכן קיטנית שנתבשלו בקדירה של חלב ב"י מותר לאכול בקער' ש"ב וכן מותר ללוש במים שהוחמו במחבת חולבת אע"פ שאוכל מזה הפת עם בשר אע"פ שהיה ב"י וע"ש סימן נ"ח: דאין חילוק כלל בין נ"ט בנו"ט לג' נו"ט בנו"ט מדלא חשיב לדגים שנתבשלו בקדירה ש"ב כ"א נ"ט בנ"ט אע"ג שגם הקדירה לא בלע מהבשר אלא ע"י המים והיינו משום דהוי לכתחילה גמור דאע"פ דהביצי' נתבשל כבר אין זה קרוי דיעבד מאחר שאין המאכל מתקלקל בכך שהרי יכול לאוכלו בלתי פלאד"ן ודומה קצת של"מ (הגה"ה) ודווקא לכתחילה אבל אם אירע כך בדיעבד שבשלו ביצים או ירקות או חממו מים ושמן וכה"ג בכלי ש"ב וב"י ונתנו בחלב או מערה אותה בקדירה של חלב ב"י ודאי מותר הכל לכתחילה בין המאכל בין הכלי בלתי בטול כלל דמאחר שהמאכל היה נאסר והכלים היו צריכין שבירה או הגעלה סומכין בדיעבד אר"י ור"ת שפי' ה"ה שנתבשלו ואפי' אם נצלו על ראש"ט בל"א של בשר ב"י ונתנו בפלאד"ן אנו מתירין בדיעבד כרש"י וריב"ן שפירשו עלו ע"י צלייה:

ו׳ו. ומיהו אם נתבשלו הביצים או הירקות בכלי של בשר שאין ב"י וכן דג שנצלה בשפוד של בשר שאין ב"י מותר לכתחיל' ליתנ' בחלב אליבא דכ"ע שהרי יש כאן שני צדדין דהיתר. נטל"פ וג' נ"ט בנ"ט ואע"פ שהוא לכתחילה גמור וכן אם הוחמו בדיעבד מים נקיים בקדירה נקייה של בשר שאין ב"י מותר ללוש אותן לכתחילה של חלב או איפכא^ב)ב) דאין להתיר נטל"פ לכתחילה שעדיין לא התחיל הנאפה שהרי לא הוחמו לשתייה אלא לאפייה ולענין זה הוי לכתחילה. מהרא"י ז"ל סימן נ"ח::

ז׳ז. ופרש"י בגמרא דחולין (הג"ה) דלא שייך היתר דנ"ט בנ"ט כ"א מהיתר להיתר כמו מבשר לחלב אבל גבי נ"ט של איסור לא עכ"ל. והילכך ביצים וירקות או מים נקיים שהוחמו בקדירה של איסור ב"י אפי' אם חימם בה מים ב' או ג"פ ונותן מן המים השלישית בתבשיל אפי' לאחר שנצטננו צריך ס' נגדן והטעם משום שאע"פ שלגבי האיסור עצמה הוי ודאי נותן טעם בנ"ט מן האיסור לקדירה ומן הקדירה לירקות וביצים. מ"מ הירקות והבצים עצמן הן אסורין כ"כ כמו האיסור עצמה דהא קיי"ל בכל איסור הנבלע בהיתר שהחתיכה כולה נ"נ אפי' ההיתר שבה כמו האיסור עצמו. אבל גבי היתר בהיתר לא שייך הכי בין שהוא לח בלח או לח ביבש כדמפ' טעמ' לעיל בתשו' היתר שנפל בהיתר ומה"ט הוא ג"כ הא דאמר לעיל בתשו' נוטל"פ. שקדירה של איסור נחשב ב"י בחימום של מים נקיים לפי שחוזרת ובולעת מאותן המים שהוחמו בהן וקדירה של היתר לא נעשית ב"י בחמום מים לבדן אע"ג שבקדירה של איסור הוי ג"כ אותה טעם שבא לה עתה לשבח מן המים שהוחמו בה ג' נ"ט בנ"ט מן האיסור לקדירה מהקדירה למים מהמים חוזרים לקדירה מ"מ אסור דנהי נמי דלגבי האיסור הנבלע במים שהוחמו בנתיים הוי נ"ט בנ"ט לתוך הקדירה מ"מ הרי המים עצמן אסורין כ"כ כמו האיסור עצמו דבכל הקדירה משערינן ואין במים ס' לבטל כל הקדירה ומאותן המים לקדירה אין כאן נ"ט בנ"ט דהיתר אלא הוא כולו איסור והטעם (הראשון) אבל מהיתר להיתר כגון מבשר לחלב אין לחוש מבליעת כל המים אלא רק מבליעת טעם הבשר המדומע במים שהוחמו בנתיים והוא דבר מועט שהרי עשר ידות נבלעין בקדירה מן המים שהן של היתר יותר משחוזר ונבלע מפליטת הבשר או החלב ונגד הדבר מועט ההוא ודאי יש ששים בתבשיל. וכ"ש אם הוחמו בה בנתיים מים הרבה פעמים דאיכ' כאן נ"ט טובא^א)א) גם אינו חשוב טעם בקדירה דהיתר בהיתר בטל: ודווק' בבליעת טעם שייך היתירא דנ"ט בנ"ט אבל אי בלע מדבר ממש ודאי איצטריך לבטל שיעור בליעותו אפי' מהיתר להיתר כדאיתא לעיל:

ח׳ח. מעשה בחתיכת בשר מלוח שלא הודח בהדחה בתריית' ונפל לכלי ראשון ליורה שהורגלו לחמ' בו מים לעיסה ולהדחת קערות ולא הי' ס' במים נגד כל החתיכה אלא נגד המלח שעליה ובתוך מעל"ע חממו בה מים להדיח קערות של בשר וכן בכל יום ואחר המע"ל חממו בה מים ולשו בהן והשיב מאחר שהיה ס' במים נגד המלח לא נאסר הבשר והיורה מעולם. ומותר לאכול הפת אפי' בחלב אע"פ שלא הי' ס' במים נגד כל הבשר מ"מ אין במים כ"א נ"ט בנ"ט דהיתר ומאחר שהוחמו כבר היה מותר ללוש בהן אפי' לכתחילה ולאוכלו בחלב אבל ודאי אם היורה היתה ב"י היה אסור לאוכלה בחלב אפילו בדיעבד פי' לאחר שנאפה דהוי כביצים וירקות שנתבשלו בקדיר' ש"ב ב"י שאנו אוסרין לכתחי' ליתנם בפלאד"ן:

ט׳ט. וכ' ר"ב אם הודחו בדיעבד קערות שנשתמשו בהן בשר בו ביום במחבת של חלב או איפכא והקערות היו נקיות שלא היו מלוכלכות משירי המאכל של בשר ומשמנונית דאז ליכא בהו אלא פליטת טעם והמים הן חמין שהיד סולדת במים אם המחבת לא היתה ב"י מותר הכל בדיעבד הקערות והמחבת^ב)ב) וכ"כ בשערים דמותר הכל אם הן נקיות סימן ט"ז:. אע"פ שהיה בכלי ראשון הקערות משום שיש בהן ג' נ"ט בנ"ט דהיתר דהיינו מכלי שאין ב"י שנטל"פ מהחלב למחבת ומשם למים וממים לקערות. והמחבת משום שיש בה ג"כ ג' נ"ט בנ"ט דהיתר מהבשר לקערה משם למים מהמים למחבת ועדיין היתר הוא. הואיל והמחבת לא היתה ב"י וגם לא קבלו כ"א מטעם שני פי' רק מטעם ולא ממשות איסו' והמים עצמן לא נאסרו מעולם בדיעבד שיהיו חוזרים ואוסרים בכלים. ומ"מ צוה להדיחם אח"כ בצונן קודם שישתמש בהן ואע"פ שבצים וירקות שנתבשלו בקדירה ש"ב אסור ליתנם בפלאד"ן היינו משום דהוי לכתחילה אבל הכא הוי דיעבד גמור וג' נ"ט בנ"ט מותר לכתחילה אף בכלי:

י׳י. וזה החילוק יש בנ"ט בנ"ט לנטל"פ שהתם אסורים הכלים מיהא לכתחילה לעולם. והרא"ש מחלק דבהא אפי' ריב"ן וראבי"ה מודה דלא אוסר נתבשלו אלא לאוכלו בכותח לפי שטעם שני של הבשר נ"ט לתוך ממשות של חלב אבל הכא שהטעם שני של הבשר שבתוך המים אין נ"ט לתוך ממשות החלב אלא מתערב עם טעם שני של החלב שבתוך המים נראה שהמים מותרים והכל מותר עכ"ל וכ' בסה"ת וכן הגי"ה במיימוני פ"ט דא"מ בשם ר"י ואע"ג דלפעמים נוגעים הביצים והירקות וקערות עצמם אל המחבת אין לומר שבשביל זה יהא רק ב' נ"ט^ג)ג) פי' וא"כ נ"ט בנ"ט דהיתר דטעם שני של איסור הוא: כיון דאיכא מים במחבת מתפשט רוב הטעם במים והוי ג' נ"ט ושרי עכ"ל. פי' וא"כ יש כאן נ"ט בנ"ט דהיתר קודם שיבא לטעם ג' שהוא בכל איסור:

י״איא. אך נוהגין שלא להשתמש במים לכתחילה לשום דבר דהא בלעי עתה מפגם בשר בחלב. ובמים גרידא אין שייך דיעבד כמו בתבשיל שהוא דבר חשוב והתורה חסה:

י״ביב. אבל אם הקער' או המחבת א' מהן היו מלוכלכין משירי המאכל של בשר או משמנונית או מהחלב והדיחם תוך המחבת בכלי ראשון והשני שאינו מלוכלך הוא בת יומא הכל אסור (הג"ה) הקערות והמחבת אפי' בדיעבד^א)א) ל"ה אבל אם האחת מלא שמנונית או שיורי מאכל של בשר או ש"ח במחבת או בקערה הכל אסור דטעם הראשון הוא: אם בשלו בהן אח"כ תוך מע"ל של הדחה זאת משום דהמים נ"נ משירי המאכל ומטעם המחבת ונבלעין משניהם אין שייך כאן היתר נ"ט בנ"ט להתיר המים שלא יעשו נבלה ויאסרו הכלי מאחר שהאחד אינה ב"י דטעם הראשון הוא העיקר עצמו ולא הטעם ובכל פעם נטל"ש ומאחר שנאסרו המים ונ"נ אוסרין גם אותה שאין ב"י כדאיתא לעיל:

י״גיג. וכתב הרא"ש ובנו ר"י בעל הי"ד שיש לחוש בכ"פ שנשאר השומן דבוק בהן עד שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן עכ"ל. והכי נהגינן ודלא כסמ"ג דמיקל בהא. וה"ה מחבת שמטגנין בה או אפילו רק בשלו בה במים דבר שמנונית וכן כל סתם קדירה חשובה מלוכלך עד שיחשבו המים נבילה עי"ז כדאיתא לעיל בתשובת נטל"פ ומ"מ אינה מוחזקין כל כך בשמנונית בעין שלא יהא בו חילוק בין ב"י לשאינו ב"י:

י״דיד. אך אם היה ששים במים נגד כל אותה השומן שניהם מותרים דאין במים מהבשר כלל וא"צ ס' נגד כל אותו הכלי המלוכלך דהא אינה ב"י הוא. וטעמו אינו אוסר בדיעבד. ואם המלוכלך הוא ב"י והנקי אינה ב"י ואין במים ס' נגד השומן הנקי אסור לכתחילה דהא בלע מאת הנפגם בו"ח דהא השמנונית בעין היא. והמלוכלך מותר אפילו לכתחילה למינו דהא לא בלע מהנקי אלא ג' נ"ט בנ"ט דהיתר מאחר שהנקי אינה ב"י ונטל"פ אבל לגבי הנקי לא שייך היתרא דנ"ט דהוא בלע מעיקר האיסור בעין ואע"ג שבבליעת היתר א"צ ס' כ"א נגד המדומע במים שהוא דבר מועט מ"מ כלי לאו בר ביטול הוא כדאיתא לעיל וכלי שאסור במקצת צריך הגעלה בכולו:

ט״וטו. אמנם אם הקערות והמחבת שניהם ב"י אפי' אם שניהם נקיים שאינם מלוכלכין אסור הכל הקערות והמחבת אפי' בדיעבד^ב)ב) וכ"כ בשערים דאסור הכל אם הן על האש והיה ששים במים שם: משום דטעם שניהם פולטין למים בכלי ראשון וחוזרין ונבלעין בהן ואוסרין אותן דבמים של איסור לא שייך היתר דנ"ט בנ"ט כדאיתא לעיל ואסור אם לא שיהיה ס' במים נגד כל הכלים של איסור כגון כף חולבת ב"י שהודח בין כלים הרבה ש"ב ב"י אם היה ס' במים נגד כל הכף ודאי שאר הכלים מותרים והכלים עצמן אין מסייעין לבטל כדאיתא לעיל. אבל הכף אסור לשניהם דטעם הבשר שבמים לא נתבטל נמצא שבלע עתה מבשר ב"י. שאילה. ואם בקערה צריך ס' נגד כולה לפי שמערין עליה כמה פעמים ונשאר בה הבליעה כל פעם והולך ובולע מידי יום יום בכולה דווקא בעירוי של פ"א אמרינן שאין בולע אלא לכדי קליפה ואפי' יעמוד כך ימים רבים דאין האיסור צלול היותר נידון בדיני כבוש אבל בכה"ג ודאי בולע בכולו וכן הטעליר בל"א דרך ליתן עליה לפעמים בשר רותח ועוד שמא כל עירוי והעירוי מבליע כדי קליפה א"כ ע"י עירות הרבה בלע האיסור בכולו כ"ש הכפות שרגילין לתוחבן בכלי ראשון. שאילה:

ט״זטז. וה"ה אם הדיח יחד הקערות ש"ב וש"ח תוך מחבת נקייה בכלי ראשון אפילו שאין המחבת ב"י והקערות נקיות ושניהם ב"י הכל אסור אפי' בדיעבד מאחר שהקערות שניהם ב"י המים נ"נ וחוזרין ונבלעין בהן ואף המחבת אסור אפי' בדיעבד אם נשתמש בה מעתה במע"ל אע"פ שלא נחשבת ב"י ע"י המים הנקיים שהוחמו בה מאחר שהיו של היתר דהא אין אסור מצד פליטת עצמה שיחזור אליה אלא מצד שבולעת עתה בכלי ראשון מהמים שנ"נ. דווקא כשהאחד משני צדדין אין ב"י אין כאן איסור כ"כ דאותו שאין ב"י אין חשוב טעם בדיעבד ושייך בכל אחת מהן התירא דג' נ"ט בנ"ט דהיתר אבל הכא שנעשו המים כבר נבלה ובולעת מהן גם המחבת בכלי ראשון אין נפקותא לגבי המחבת הנבלע אם הוא ב"י או לאו דלא עדיף מכלי חדש. וכן לעניין שאם האחת מהן מלוכלכות בשמנונית אע"פ שאין ב"י והשני הוא ב"י שניהם אסורין וגם המחבת אפילו בדיעבד כדפרישית דהמים נ"נ וחוזרין ונבלעין בהן וכן אם הקערה האחת של בשר היא ב"י והמחבת של חלב ב"י והקערה השנית של חלב אינה בן יומו אסורים שלשתן אפילו בדיעבד לענין שאם נתחבו ביורה רותחת במע"ל וכה"ג שיהיה צריך ס' כנגדו או אם נתבשל אח"כ במחבת זו במעת לעת אסור המאכל אפי' בדיעבד:

י״זיז. ודווקא שהדיח הקערות בב"א שהיינו השל בשר והשל חלב יחד בפעם אחת אבל אם הדיח השל בשר תחילה ואח"כ של חלב או איפכא או אפי' אם שניהם ב"י ומדיחה בכלי ראשון גם השל חלב מותרים דהא לא היה בהמים כ"א נ"ט בנ"ט מהבשר דהיתר ולא גרע מאלו נתנו בתבשיל של חלב דא"צ ס' אפי' נגד האיסור המדומע בהן דטעמא דבשר שבהן אינו חשוב בדיעבד לשום טעם כלל כדאי' לעיל גבי ביצים וירקות שנתבשלו בקדירה ש"ב ונתנו בפלאד"ן ובנ"ט בנ"ט דהיתר אין חילוק בין תבשיל לכלי כדאיתא לעיל והיינו אם היו נקיים או אף מלוכלכות ויש ס' במים נגד השמנונית בעין ההיא דאל"כ המים נעשו ש"ב ובולעין אח"כ בש"ח בכלי ראשון ונאסרו אותה אחרונים דבשמנונית בעין לא שייך היתר דנ"ט כדאי' לעיל ומיהו בסתם כלים ומי הדחתה אין במי ההדחה ס' נגד השמנונית שעליה דאל"כ לא תמצא סתם כלים הנאסרים בהדחה אף אליבא דהרא"ש והי"ד שמחמירים להחשיב סתם קערות מלוכלכות וקיי"ל כוותייהו. ואם לא היו מדברים בסתם הדחה היה להם לפרש. ובשר בחלב מצטרפין לאיסור כדאיתא לעיל:

י״חיח. ומטעם דלעיל ה"ה אפי' הודחו כך ע"י עירוי כגון שמערה רותחין מיורה חולבת אפי' ב"י על כלי ש"ב אפי' ב"י ואפי' מלוכלכות מותר הכל אם היורה היתה נקייה כדפרישית דמאחר שלא היו במים כ"א נ"ט בנ"ט דהיתר אע"פ שהקערות היו מלוכלכות לא נאסר בהכי דטעם חלב שביורה לא חשיב טעם בדיעבד דלא גרע מאלו נתנו בפלאד"ן דדוקא לעניין מים של איסור התלוי ברתיחה יש נפקותא בעירוי. וכן לעניין מליגה והגעלה אבל כאן לא גרע מאלו נתנו בפשטיד"א כדפרישית^א)א) וטוב ליזהר תמיד שלא יתנו הקערות תחילה באותו כלי גדול שרגילין להדיח בו ואח"כ ישפכו המים עליהן אלא יתן המים תחילה בכלי גדול ואח"כ יתנו הקערות לתוכו ואז איקרי כלי שני עכ"ל מהר"ש הגה"ה סימן נ"ז: ואפי' אם מערה על שני כלים הפכיים ושניהם ב"י מכלי חדש או שאין ב"י. שניהם מותרים דודאי עירוי כלי שני הוא דתתאי גבר (ס"א ומצננו) ואינו מפליט או מבליע אלא שאנו מחמירין לאסור הדבר שמערה עליו הקילוח הראשון של איסור לומר אדמוקיר בלעה והיינו כדי קליפה וצריך הגעלה כאילו נגעל חם בכלי העליון. אבל לאחר שהוריקוהו על הכלים לומר שיפליטו אז אותם המים מכלי אחר ויבליעו אותם בכלי שניים לא דמדנתנו על הכלי ה"ל הכלי שני דכל שיעורי חכמים דוקא הן ולפעמים יש בהן קדירות וקערות של חרס שאין נגעלין והתורה חסה ואין להחמיר אם לא בדבר שנהוג בו עלמא איסור. (וצריך שאלה מהרי"ש) והילכך אפי' שניהם מלוכלכות מותרות כולה בהדחת צונן דכלי ב' אינו מבשל כלל אפי' לכדי קליפה ואפי' במאכל כדאיתא לעיל בענייני מליגה כ"ש בכלי הקשה:

י״טיט. ומה"ט הא דאסרינן לעיל בשניהם ב"י היינו דווקא כשהיד סולדת במים כדפרישית אבל אם אין ס"ב אז מותר בדיעבד בכל עניין כשחוזר ומדיחין אח"כ בצונן ואפי' אם הי' גם מלוכלכו' דבדיעב' אליבא דכ"ע אפילו כלי ראשון אינו מבשל כ"א שהיד ס"ב ובצוננים מעביר אח"כ השמנונית בעין שעל המי' וכ"ש אם הדיח הקערה ע"י עירוי שאין שם דופני הכלים המחזיקין חמימות שאין אסורין כ"א שהיד ס"ב:

כ׳כ. וכ' הרא"ש פ' כירה ה"ד יד ס"ב כל שכריסו של תינוק נכוית מהן עכ"ל והיינו ג"כ שיד כל אדם בינוני נכוית מהן:

כ״אכא. אבל הכלים שהודחו בו לא נאסרה בכך אם ידוע הוא שתחילת העירוי נוגעת רק על הקערות ולא לכלי דלעניין אותו כלי הוו המים כלי שני ואינו מבשל כדמשמע בסמ"ק גבי דיני מליגה שלא אמרינן עירוי ככ"ר אלא לגבי הכלי שמערין לתוכו בלבד אבל כלי שהי' מונח באותו כלי כבר קודם הנצוק ואין העירוי נוגע בו בתחילת הנצוק בזה לא אמרינן שיהא העירוי ככ"ר ואין מבשל. וגם בהלכות שבת דאינה אוסר אפי' במאכל אלא לערות הרותחים על התבלין עצמן אבל לשפוך בצידן לא:

כ״בכב. וכן אם הדיח הקערו' רק בכלי שני כגון שהוחמו המים ביורה חולבות ב"י ושופכן תוך כלי של חלב ב"י ואח"כ שם בתוכו כלי של בשר ב"י או איפכא. ואפי' אם שניהם מלוכלכו' בשמנוני' מות' הכל בדיעבד אפי' היד סולדת במים כדאי' בתוס' פ' כירה. שדווקא כ"ר מבשל כשהיד ס"ב אבל כלי שני אינו חשוב כבישול בדיעבד אפי' אם היד ס"ב משום דאין מחזיק החמימות זמן ארוך ואפילו במידי דאוכלין קיי"ל שכלי שני אינו מבשל כדאיתא לעיל בתשו' זבוב שנמצא בקערה:

כ״גכג. וכן אם שופך מים רותחים מיורה ש"ח ב"י תוך כלי ש"ב ב"י ואח"כ שם בהן קערת ש"ב או ש"ח ב"י או אפי' היו הקערות תוך הכלי כבר ונצוק של העירוי עצמו אינו נוגע לקערות אלא לכלי אע"פ שאותו הכלי שמדיחין בו נאסר אפי' בדיעבד מטעם עירוי ככלי ראשון ונאסרין המים מטעם בשר בחלב מ"מ הקערות מותרים אפי' לכתחילה משום דלגבי הקערות הוו מים ככלי ב' וכלי שני אינו מבשל בדיעבד אפילו לכדי קליפה אפילו כשהיד ס"ב כדפרישית ואין חילוק כלל בין קערות של עץ ומתכת לכלי חרס וקדירות בין לעניין כלי שני לעניין אינו ב"י ולא קיי"ל כא"ז וכמהר"ף שהגיה בסמ"ק שכלי חרס בולע אף בכלי שני:

כ״דכד. ומטעם דלעיל צריך החכם לחקור כל פעם מתחילה איך רגילין להדיח הקערות באותו בית בכלי ראשון או שני:

כ״הכה. ואם נמצא קערה חולבת נקייה והודחת בין ש"ב או איפכא אפי' אם היה של חרס ולא נודע אם הודחה עמהן אם לאו אפי' אם רגילין באותו בית להדיח בכ"ר מותרין שניה' בס"ס דספ' שמא לא הודח' עמהן ואת"ל הודחה עמהן שמא לא היתה ב"י (ובתשו' מהר"י מול"ין כתב דמ"מ יש להגעילם). ובשל עצים איכא לספוקי עוד שמא הודחו במים שאין היד ס"ב. ועוד השיב מהרי"ק ז"ל דיש להתירם ג"כ מטעם דאמרי' פ"ק דנדה אין מחזיקין טומאה ממקום למקום א"כ כמו כן אין מחזקינן איסור ממקום למקום. כלומ' לא אמרינן כמו שהן עתה ביחד כן היו ביחד בעת ההדחה אלא אמרינן עתה באתה ומה שנמצא עתה ביניהם זה לא נקרא ריעותא דהא עדיין י"ל שלא הודחה עמהן ואע"ג דאיסור מטומאה לא ילפינן ה"מ מטומאה דילפינן מסוטה כמו ברה"י טמא ודאי לא אמרינן העמיד דבר על חזקתו זה לא ילפינן מטומאה לומר כמו כן ברה"י אסור בודאי וכן בר"ה מותר ודאי. אבל משאר טומאות דלא ילפינן מסוטה אלא שתלוי בסברא כגון דאמר השתא הוא דנפל השרץ בתוך הכלי וכל כה"ג ודאי ילפינן עכ"ל:

כ״וכו. ואם נמצא קערה של א"י ביניהם יש בהן היתר יותר מאחר דסתם כלים שלהם אינו ב"י ואם נתערב כלי שלהם או כלי שנאסרת מבליעות איסור או קערה ש"ב בין ש"ח או איפכא ואינה מסומנת וניכרת כלל כולם מותרין לכתחילה למינם של הרוב בלתי הגעלה כלל ואפילו בכלי חרס כדאיתא לעיל בתשובות חילוקי דברים שאינם מתבטלין: