איסור והיתר הארוך ל״הIssur VeHeter HaArokh 35

א׳א. ירקות וקיטנית ולפתות ופירות וכל כה"ג שנתבשלו בקדירה נקיה ש"ח שאב"י או שחממו בתוכה מים נקיים ושמו עליה כיסוי ש"ב או תחבו בה כף ש"ב אפי' ב"י ואין ס' בתבשיל לבטל הכף וכן להיפך שהקדירה היתה ב"י והכף או הכיסוי לא היה ב"י מותר הכל בדיעבד המאכל וכל הכלים כל א' למינו שהיה המאכל מותר מק"ו מהיכא שהיה ש"ב או ש"ח עצמה דאותו שאין ב"י נותן בו טל"פ שמותר בדיעבד המאכל והכלים דמאחר שאין זה המאכל ש"ב או ש"ח עצמה אע"פ שאין בו ס' נגד הכלי מ"מ אין בהם ממשות האיסור אלא טעמא בעלמא מבליעת הכף וא"כ שפיר ניתר כ"א מהן ע"י נ"ט בנ"ט דהיתר מידי דהוי כקערות ש"ב ב"י שהודח ביורה רותח ש"ח שאין ב"י דלעיל שקיי"ל ששניהם מותרין בדיעבד שאין גוזרין בכלי אלא היכא שהיא עצמה אינה ב"י אטו ב"י אבל לא מבליעה שאינם ב"י אטו בליעת ב"י כמו שהגי"ה הר"ף דדוקא בבליעת טעם מהאיסור עצמה אסורין משום גזירה אבל לא בבליעת טעם מכלי:

ב׳ב. וכן מתיר מה"ט בסמ"ק גופיה להגעיל לכתחילה כלי ש"ב וש"ח יחד כשא' מהן אינה ב"י ואע"ג דלא נהגינן כן לכתחילה דיעבד מיהא שרי:

ג׳ג. וכשהכף או הכיסוי ב"י אז צריך לאכול המאכל דווקא עם בשר שהוא מינו של הכף שנותן בו טעם לשבח ואינו נידון כלל כמו הקדירה שהיא נטל"פ מאחר שיש כאן נטל"ש. ויזהר לכתחילה לערות התבשיל מיד אחר תחיבת הכף לתוך כלי ש"ב ויבשלנו בו כל צרכו ואל יניחנו אפי' להצטנן בקדירה ש"ח אע"פ שאין ב"י דהא נטל"פ אסור לכתחי' אפי' במאכל כדאי' לעיל וכן צריך להעלותו לכתחילה בקערה ש"ב ויכול ליתן בו שומן של אווזות אפילו לכתחילה. ומ"מ אם העלוהו בדיעבד בקערה ש"ח ב"י הכל מותר המאכל והכלי אפי' לכתחילה^א)א) ואפי' עירוהו בתוכו חם מאחר שלא היה הב' טעמים יחד בפעם אחד תוך הקדירה. פנים: דלא גרע מאלו הושם אח"כ בתבשיל ש"ח דא"צ לבטלו כלל דהא אין בתבשיל מהכף ש"ב כ"א נ"ט בנ"ט דהיתר כדפרישית. וכן להיפך אם הקדירה ב"י צריך לאוכלן עם חלב ובכלי ש"ח מין הקדירה:

ד׳ד. אמנם מהר"ש הורה על קדירה ש"ב שלא היה ב"י ובשלו בה דגים ותחבו בה כף ש"ח ב"י שהקדירה אסורה שהרי בלעה משתיהן ובכלים גזרינן אטו ב"י והדגים מותרין לאוכלן דווקא בקערה ש"ח משום דבבליעת הקדירה לא היתה ב"י עכ"ל:

ה׳ה. וא"כ לדידיה אם הודחו קערות של בשר ב"י במחבת ש"ח שאין ב"י היו אסורין שניהם בדיעבד או לפחות אותן שלא היו ב"י כדאית' למטה בשאיל"ה ונ' דלא נהגינן והלכ' רווחת בישראל להתיר דאפי' רי"בן וראבי"ה דס"ל עלו אין נתבשלו לא מודים מיהו בהא דשרי כדמחלק הרא"ש דדווק' ביצי' וירקות כדלעיל בריש תשובת הדחת קערות. ועוד דלא קיי"ל כריב"ן אלא לכתחילה כדאיתא לעיל. ומיהו אף לדידי' משמע שהכף מותר ושמא לא אוסר נטל"פ בכלים אלא שאין ב"י הבולעת מכלי ב"י מאחר שבלע מטעם דב"י דביה שייך לגזור אטו היכא שהיא עצמה היה ב"י אבל לאסור הכלי ב"י משאינם ב"י גזירה ממ"א שמא יהיה אותה הכלי שיבלע ממנו ב"י לא כדאיתא לעיל. וכן משמע ג"כ הל' דלא אסרה תורה אלא כלי ב"י אלא רבנן הוא דגזרו ביה אטו ב"י דהיינו לבשל בכלי שאין ב"י אטו ב"י היכא שהוא עצמו ב"י וכן לא אסר ר"י מקורביל בההוא עובדא בתחיב' כף של בשר ב"י במים שהוחמו בקדירה שאין ב"י אלא הקדירה לבדה:

ו׳ו. אבל ודאי אם הקדירה והכף שניהם ב"י אצ"ל שאסור הכל אפי' בדיעבד והתבשיל אפילו בהנא' דאע"פ שהוא של ירקות מ"מ כשמבשלין בו עתה יחד של בשר ושל חלב ב"י בכלי ראשון נ"נ וחוזר ונבלע בכלי דמעתה אין בירקות אלו דין מים נקיים אלא דין מאכל של איסור שאין שייך בו התיר' דנ"ט בנ"ט כדפי' רש"י. (נ"ב וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' צ"ז):

ז׳ז. אבל אם יש ס' בתבשיל נגד הכף אז מותר הכל אע"פ ששניהם ב"י המאכל והירקות מק"ו מתבשיל ש"ב עצמה שנתחב בהן כף חולבת ויש ס' בתבשיל כדאי' לקמן וצריך אז לאוכלו במינו של הקדיר' שהוא עיקר שהרי אין בתבשיל לבטל טעם הקדירה ואף הכף מותר בכאן מאחר שהתבשיל אין של בשר עצמה. וגם לא נאסר מעולם להיותו חוזר ואוסר הכף שהרי יש בו ס' נגדו ומהקדירה לא קיבל כ"א נ"ט בנ"ט דהיתר וזהו החילוק שבין ירקות לבשר עצמו כדפרישית לעיל:

ח׳ח. וה"ה לגבי המאכל והקדירה אם הכף היה של איסור לעניין היכא שאין ב"י ואין ששים בתבשיל לבטלו או שהוא ב"י ויש בו ס' דלגבי נטל"פ או ביטול ס' אין חילוק בין מהיתר להיתר או מאיסור להיתר כדאיתא לעיל בתשו' נטל"פ אבל אם הכף של איסור היה ב"י ואין ס' בתבשיל נגדו בזה אצ"ל שאסור הכל המאכל והקדירה אפי' בדיעבד אפילו אם הקדירה לא היתה בת יומא או חדשה לפי שהמאכל נ"נ מהכף שהוא ב"י ובולע אז לקדירה דבאיסור לא שייך היתר דנ"ט בנ"ט כדאיתא לעיל:

ט׳ט. וכן בקדירה חדשה או שאין ב"י שנתבשל בה ירקות ולפתן וכה"ג ונתחבו ב' כפות הפכיי' ב"י תוך שעה אחת באותו מאכל עצמו רק שנתחבו בה בזה אחר זה אפילו אין בתבשיל ס' נגד שום אחד מהן מותר הכל המאכל והכלים מכאן ואילך אפי' לכתחילה אע"פ שנתבשל מעתה בקדירה זו טעם של בשר ושל חלב בתוך מע"ל מאחר שהקדירה לא היתה ב"י או חדשה והתחיבות לא היו בפ"א אלא בזא"ז במאכל. כשהכף (נ"ל ואם הכף) הראשון היה של חלב והשני של בשר אז המאכל מותר לבשר לכתחילה דנהי נמי דלאחר התחיבה ראשונה לא היינו מתירין המאכל לכתחילה לבשר אע"פ שהקדירה היתה של חלב שאין ב"י או חדשה מאחר שהכף היה ב"י דלא נהגינן להתיר אפילו ג' נ"ט בנ"ט בבישול לכתחילה גמור כזה כדאמרינן לעיל וטעם הכף ב"י עיקר במאכל יותר מטעם הקדירה. מ"מ מאחר שנתחב בו עוד כף של בשר אין אנו אוסרין המאכל בדיעבד לבשר מצד התחיבה ראשונה כלל דאין חשוב בדיעבד שום טעם לאסור בהפוכו בדיעבד כלל. ואפילו אם בשלו בה בשר עצמו אחר תחיבת הכף ראשון ש"ח כמו שמגי"ה מהר"ף בסמ"ק וז"ל כיון דהקדירה חדשה היתה מתחי' ולא בשלו בה חלב מעולם אע"פ שתחבו בה כף חולבת ב"י ואין בתבשיל ס' מ"מ אין הקדירה נעשית חולבת בהכי לאסור אם בישלו בה בשר אח"כ אפי' בו ביום משום דהוי נ"ט בנ"ט. הטעם היוצא מן הכף לקדירה בתחילה מן החלב אל הכף מן הכף אל המים שבקדירה ומן המים אל הקדירה עצמה ועדיין היתר הוא עכ"ל ואין לומר מאחר שהיתה (ס"א שהיתר) בהיתר בעי ס' ובו"ח מצטרפין שיצטרפו הכא טעם בו"ח מיהא בהעלמה אחת ואפי' בנודע לו בנתיים מאחר שלא היו בו לבטלו. דלא אמרינן צירוף בו"ח בזא"ז אלא בעצמותו או בטעמי אוכל. אבל בטעמי כלים לא. מידי דהוה אביצים וירקות שנתבשלו בקדירה ש"ב ב"י ונתנו בפלאד"ן וכדאי' לעיל בתשו' איסורים לחין שבטלו לקדירה:

י׳י. וה"ה לקדירה ישנה שאינה ב"י הוה לגבי המאכל לכל עניין כחדשה דטעם פגום אינו חשוב טעם לגבי המאכל כלל ונקט חדשה לרווחא דמילתא לפי המעשה שהיה שם. ותמה על דברי ר"י מקורבי"ל שאוסר אפי' בחדשה. ומ"מ במאכל של ירקות ראוי לאוכלו לכתחילה למינו של הכף שני דטעם שני עיקר כדאשכחן גבי נגעל בכלי ב"י שנידון כמוהו אם בשר בשר ואם חלב חלב. ומותר להשים בו שומן אווזות לכתחילה ואפילו אם היתה הקדירה מינו של הכף הראשון דבדין חשוב הקדירה כל פעם בבישול ירקות ותחיבת כף כחדשה ואפי' במע"ל מאחר שלא היה בה מהירקות בתחיבת כף (ואפי' ב"י ואין ס') כ"א נ"ט בנ"ט דהיתר מאחר שטעמי החלב והבשר לא היו יחד בקדירה ונ"ט בנ"ט שנעשה כבר מותר אז לכתחילה אף בכלים^א)א) אך אם יש ששים בתבשיל מיהא אפי' רק נגד כל אחד לבדו בצירוף הכף השני אפילו אם נתחבו בו בפ"א ושניהם ב"י מותר הכל כדאי' לעיל בתשובת ב' איסורים לחין שנפלו לקדירה. שאילה::

י״איא. גם שמענו מהכא מדאמר אין הקדירה נעשית חולבת בהכי לאסור אם בשלו בה בשר בדיעבד משמע הא לכתחילה מיהא אסור (הגה"ה) להשתמש בה בשר אחר תחיבת כף חלב אע"פ שהיתה חדשה ואף הקדירה חדשה מתיר שם מהר"ף מה"ט לכתחילה למינו של הכף ב' לפי שאין התחיבה א' נחשבת טעם כלל בקדירה חדשה ע"י נ"ט בנ"ט היכא שהקדירה היתה צריכה שבירה כי הכא שיבלע כב' נ"ט משניהם והא דנקט לשם בסמ"ק אם לאחר המע"ל מתחיבת כף חולבת תחב בה כולה היינו משום שקאי לשם על המעשה שהיתה התחיבה השניה לאחר מע"ל אבל ה"ה אם נתחבו בתוכו במע"ל דהא התירא שלו הוא מטעם שכבר היו בו ג' נ"ט בנ"ט שהוא מותר אפי' בכלים לכתחילה אפי' תוך מע"ל אחת כדאיתא לעיל^ב)ב) אמנם מהרי"ש הורה על קדירה חדשה שבישלו בה ירק ותחבו בה כף חולבת ב"י ואח"כ עירוי הירקות בקדירה של בשר ב"י והורה שהקדירה הב' תשבר והתבשיל אסור ולא אמרינן שטעם הכף תתבטל בירק דהיתר בהיתר לא בטיל:. והטעם דמתיר הקדירה לכתחיל' דווקא למינו של הכף שני ולא למינו של הכף הראשון אע"פ ששניהם שוין כי לא קבלה מכל אחת כ"א נ"ט בנ"ט דמ"מ יותר נשאר בה אותה טעם האחרון מטעם הראשון ושמא ישתמש בו במע"ל ומיהו אם נשתמש בה בדיעבד אפי' לחלב עצמה תוך מע"ל מותר הכל המאכל והקדירה למינו של חלב דבדיעבד חשוב הקדירה כ"פ בבישול ירקות ותחיבת כף כחדשה אפילו במע"ל כדאיתא לעיל:

י״ביב. וה"ה בקדירה ישנה שאין ב"י מותר ג"כ לכתחילה (הגה"ה) דהא נ"ט בנ"ט דהיתר שקבלה מהכף אינו חשוב טעם בדיעבד אפילו בכלים אך צריך להשתמש בה מכאן ואילך למינה שהיתה מתחילה דנ"ט שבה אסור לכתחילה מיהא אף במאכל אבל הטעם שע"י נ"ט בנ"ט דהיתר אין חשוב טעם אפי' בכלי לכתחילה:

י״גיג. וכן בתחיבת שני כפות בזה אחר זה ורק אחד מהן ב"י ואין בתבשיל ס' נגד שום אחד מהן או ששתיהן ב"י ואין ס' בתבשיל אלא רק נגד אחד מהן כגון שכף אחד גדול מחבירו או שנתמעט או נתרבה התבשיל אחר תחיבת כף הראשון. המאכל והקדירה נגררין ג"כ לכתחילה אחר אותו כף שהוא ב"י או שלא נתבטל. דאותו טעם לבדו נשאר בו. ומ"מ אם בשלו בקדירה היפוכו של הכף שהיה ב"י או שלא נתבטל אפילו תוך מע"ל אפילו בשר או חלב עצמו ודאי מותר המאכל ואף הקדירה מכאן ואילך לכתחילה למינו של התבשיל הב' דאין טעם הראשון חשוב שום טעם בדיעבד כדאיתא לעיל:

י״דיד. אבל אם הכפות לא היו בת יומן ואין ששים בתבשיל נגד שום אחת מהן או שהיו שתיהן ב"י ויש ס' בתבשיל אפי' רק נגד כ"א מהן לבדו אז יכול לאכול המאכל וכן להשתמש בקדירה זו אם חדשה היא מכאן ואילך לכתחילה לאיזה מין שירצה דווקא היכא שהכף היא ב"י ואין ששי' בתבשיל מצריך בסמ"ק להשתמש בה לכתחילה מינו של הכף שני שלא היה חדש וכן אם הקדירה ישנה ואינה ב"י נשארין כל פעם למינו אבל אם תחב בהן הב' כפות הפכיים בפעם א' ואין בירקות לבטל שתיהן יחד אלא כל אחד בפ"ע והקדירה חדשה היא מ"מ המאכל נ"נ כדאיתא לעיל בתשו' בטול איסור. ואסורין הירקות אפי' בהנאה:

ט״וטו. וכל הא דלעיל היינו דוקא כשאחד של בשר והשני של חלב אבל אם נאסרו מב' מינים שאר איסורין אינם מצטרפין כלל כדאי' לעיל אבל אם לא תחב אותו בפ"א אלא בזה אח"ז ויש בתבשיל ס' רק נגד אחד מהן ולא נגד שניהם יחד אם נודע לו בנתיים מותר הכל המאכל וכל הכלים דטעם כף הראשון שנתבטל פ"א בשעת ידיעתו אין חוזר וניער כלל עוד מחמת תחיבה זו אפי' בבשר וחלב ואם נשתמשו הכפות אלו אח"כ תוך מע"ל אפי' כף שני לתבשיל של היפוכו לא נחשב ב"י ע"י תחיבת הירקות לאסור המאכל של אח"כ מאחר שהקדירה לא היתה ב"י ולא נאסרו בה הכפות מעולם: