איסור והיתר הארוך ל״וIssur VeHeter HaArokh 36

א׳א. רוטב ושאר התבשיל של בשר שעירהו רותח מכ"ר לקערה נקייה והודחה של חלב שאין ב"י. הקערה אסורה דהא היתה צריכה קליפה כדין כל חם ע"ג צונן דבולעת מיהא מטעם בשר וחלב שאסור לכתחילה בכלים והמאכל מותר לגמרי דלא גרע מאלו נתבשל בקדירה של חלב שלא היה ב"י. וה"ה אם העלוהו בסתם קערה הודחה של א"י המאכל מותר. ואם היה שמנונית דבוק בקערה צריך ששים במאכל נגדו. ומיהו אם התבשיל חריף אף התבשיל אסור דבתבשיל חריף אין חילוק בין ב"י לשאינו ב"י אפי' ע"י עירוי כדאי' לקמן בתשובות צנון:

ב׳ב. אבל אם הקערה היתה ב"י ודאי אף התבשיל תפל אסור אע"פ שהקערה הודחה דהא קיי"ל שעירוי מבליע כדי קליפה וה"נ מפליט מכדי קליפה ואפי' להגעיל ע"י עירוי היה מותר אליבא דרבנן והא דלא נהגינן כוותייהו משום דס"ל שאינו מפליט ומבליע בכולו וכלי שנאסר במקצת צריך הגעלה בכולו אבל מכדי קליפה ודאי מפליט שפיר אליב' דכולי עלמא כדאי' לקמן בתשובת כלים הצריכין הגעלה וא"כ היה צריך ס' מכל קליפה הפנימי של הקערה וליכא (נ"ב והכי אוסרו בתשובת הגאונים):

ג׳ג. אך אם עירוהו ע"י כף אפי' של חלב וב"י אף ע"פ שנאסר הכף והתבשיל הקערה מיהא מותר ואפי' אם התבשיל חריף דאין כאן עירוי מכלי ראשון ובכלי שני אין בישול לעניין איסור אפי' לדבר חריף כדאי' לעיל בתשו' זבוב שנפל לקדירה:

ד׳ד. וכ"ש אם העלה חלב צונן בקערה של בשר ב"י צוננת הודחה יבישה שהכל מותר החלב והקערה אע"פ שהאיסור לח וצלול:

ה׳ה. ואפילו בשר צלוי או מבושל יבש והוא רותח שהיד ס"ב שניתן בקערה של חלב ב"י אפי' נקייה והודחה צריך קליפה במקום שנגע בקערה כדין כל חם ע"ג צונן דאדמוקיר לי' בלע פורתא ואפי' בדבר שאין של מאכל כגון מהקערה הקשה דהא חושב' חזקיה לנ"ט גמור מהקערה לדגים היבשים דחשיב נ"ט בר נ"ט מהבשר לקערה משם לדגים. וגם לא התיר חזקיה דגים שעלו בקערה של בשר לאוכלן בחלב אלא מטעם נ"ט בנ"ט דהיתר הוא (מהמרדכי) אבל הועלו בקערה של איסור ב"י או בשר בקערה של חלב ב"י דליכא האי טעמא אסור בלתי קליפה דמפליט טעם הקערה בכדי קליפה דדבר שאין לו לפלוט דבר מגופו פולט שפיר בליעתו אף בלתי רוטב כדהוכיח התו' דשיטא בשם מהר"י מאייבי"ר מדמצריך חזקיה להתיר דגים שעלו בקערה שהיינו ביבש מטעם נ"ט בר נ"ט ולא התיר מטעם דאין איסור הנבלע בקערה הולך בדגים בלתי רוטב ש"מ דלא אמרי' הכי אלא גבי חתיכה לפי שיש לה לפלוט דבר מגופו להכי אינה פולט הבליעה שאינה מגופה בלתי רוטב אבל בקערה שאין לה פליטה מגופה ודאי פולטת שפיר מה שבלעה אף בלא רוטב עכ"ל. והכא לא הוי דבר האסור דהא יש לו היתר בקליפה. ומיהו בקליפה מיהא שרי דלא גרע מכל עירוי לח שאין מבליע אלא לכדי קליפה והא דאסרינן לעיל התבשיל לגמרי היינו משום דאין בו ס' נגד כל קליפת הפנים של הקערה שהתבשיל נגע בכולו אבל הכא שיכול לקלוף הבשר במקום שנגע בקערה ודאי מותר:

ו׳ו. והקערה זו שהועלה בה וכן אם העולה בה צלי רותח שלא נתנקר מחלבו או שנאסר רק מבליעת חלב דבחלב אמרי' שפיר שמפעפע מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב כדאי' לעיל (מהרי"ש) וה"ה בכלים והילכך הקערות צריכין הגעלה ואם היא של חרס תשבר כדין שחיטה צוננת למטה ונבילה חמה למעלה דאמרינן לקמן אדמוקיר העליון בלע התחתון פורתא מיניה וכן כל דבר המפליט ה"נ מבליע ואם תנתן ביורה רותחת צריך ס' נגד קליפתה והוא עצמה נשארת באיסורה לעולם כדאי' לקמן בתשובת הגעלה:

ז׳ז. ודווקא בשר שהועלה בקערה דליכא דוחקא אבל בשר רותח שהיד ס"ב שנחתך בסכין ש"ח שהוא בן יומו מתשמיש רותח או בסכין של שאר איסורין אגב דוחקא דסכינא בולע בכולו וצריך ס' נגד כל חתיכת הסכין פי' נגד כל הלהב של הסכין במקום שחתך הבשר (מהרי"ש). ול"ד לכלי שני בדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל מיהא כל זמן שהיד ס"ב ומפר' הר"ף ול"ד לשוחט בסכין של א"י דאמר רב קולף את בית השחיטה דהתם אפי' למאן דאמר דבית השחיטה חם מ"מ שאר כל הבהמה אינה חם. והסכין ש"ח צריך הגעלה ואם אין ס' הבשר אסו' אפי' בהנאה ומיהו בס' נגד חתיכות הסכין סגי וא"צ אף ממה שבתוך הקתא מק"ו מתחיבת כף דמתסר בקדירה רותחת וכל זמן שהיד ס"ב בבשר נידון ככ"ר ובולע ומפליט. ול"ד לכלי שני שאינו מבשל אפי' כשהיד ס"ב דהתם איכא דופני הכלי דמצננין אותה כל שעה ואע"ג דאין כאן גם דופני הכלי ראשון שמחזיק לו החמימות זמן ארוך ואינו מבשל מיבלע מיהא בלע מידי דהוי עירוי שנחשב לחומ' ככלי ראשון אע"פ שאין לשם ג"כ דופני הכלי:

ח׳ח. ודווקא סכין של סעודה שתשמישו לרותח ממש אבל אם חתך רותח בסכין ששחט בו כתב הרמב"ם פי"ז דא"מ ומייתי לה במרדכי פ' כל הבשר שמותר בדיעבד. אך מ"מ קליפה או נטילת מקום בעי מאחר שהוא חם דאי אפשר שלא ידבק עליו איזו ליכלוך. אמנם אם נראה עליו מקודם דם בעין בזה צ"ל שצריך ס' נגד אותו הדם בעין ודוקא שהוא ב"י מתשמיש רותח כדפריש אבל אם אין ב"י מתשמיש רותח אפי' אם נשתמש לצונן בו ביום הבשר מותר בקליפה או בנטילת מקום לכל היותר אפי' אם אין בו ס' נגד מקום חתך הסכין וקיי"ל סתם כלי של ישראל ב"י הן כדאי' לעיל. (נ"ב ודלא כצהרי"ם והי"ד בשם הרי"ף) וכתב ר"ב אמנם הבשר צריך קליפה במקום החתך אפי' אם לא נשתמש בו ביום אפי' לצונן מחמת שמנונית בעין שעל הסכין דבשמנונית בעין אין חילוק בין ב"י לשאינן ב"י ואר"י וכ"כ בסמ"ק וסתם סכין שאינו מקונח בכונה או שלא ניעצה י' פעמים בקרקע יש עליו שמנונית בעין. ונכון לקלוף הבשר כ"פ אפי' אם שניהם צוננים דלענין שמנונית בעין שעל הסכין אין ראוי לחלק גבי קליפה בין רותח לצונן משום דוחקא דסכינא. ומעשה בסכין של חלב שלא היה ב"י מדבר רותח וחתכו בו בשר רותח והתיר ר"י מקורבי"ל בעל הסמ"ק הבשר וצוה להגעיל הסכין והיינו מטעם דהוה כתחיבת כף שאינו ב"י שהמאכל מותר ובכלי גזרינן שאין ב"י אטו ב"י ואע"ג דהסכין הוה דבר יבש ואיסורו רק מחמת בלוע מ"מ מתפשט שפיר לבשר כדאיתא לעיל דבכלים אמרינן שפיר שפולט אף בלתי רוטב^א)א) והבשר התיר מטעם שהסכין לא היה ב"י ותשמישי צונן שנשתמש בו מעת לעת לא משוי ליה הטעם לשבח ואין בו איסור אלא מחמת איסור בעין שעליו דמסתמא מלוכלך כדאי' לקמן ובקליפה סגי ואם יש ס' בחתיכה אחת נגד ליכלוך של צד א' מהסכין אף קליפה לא בעי. שאיל"ה::

ט׳ט. ומטעם דלעיל אסור לתחוב לכתחילה אפילו סכין של בשר בבשר שנמלח בשפוד לראות אם נצלה היטב וכן בכבד וכחל בשעת צלייה משום דלפעמים יש בהן גומות מליאות דם וחלב בכחל והסכין אין לו לפלוט דבר מגופו. אמנם בדיעבד נהיג עלמא בדם פליטה ובחלב שחיטה להתיר וסומכין על ר"ת והרא"ש שכתבו שלא נאסר הסכין בהכי ומותר להשתמש בו אפי' דבר חם לכתחי' בלתי שום ליבון והגעלה ואפי' אם נצלה באותו פעם כמאכל בן דרוסאי. ולשון א"ז ותימא שכבר נהגו בו העול' היתר. וכ"כ במרדכי פרק כל הבשר בשם ראבי"ה להיתר מטעם דדם מישריק שריק והוה לי' כדף שמולחין עליו וכ' עוד דא"כ לגבי מליחה היה אסור אפי' בכלי מנוקב משום ציר עכ"ל. ודוקא בדם דשייך ביה מישריק שריק ובחלב שחוטה שהיא מדרבנן אנו מתירין השפוד והסכין בדיעבד כדפריש (מהרי"ש):

י׳י. אבל אם חתך (הגה"ה) בשר חם בסכין חלב בן יומא או שחתך אף בסכין של בשר צלי חם שלא נקרוהו מחלב בין קודם גמר צלייתו בין לאח"כ השפוד והסכין אסור אפי' בדיעבד אם נשתמש בהן במע"ל קודם שיתלבנו^א)א) ואפילו אם לא נאסר מחלב הדיבוק אלא רק מבליעת חלב וחלב מפעפע שפיר מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב כדאיתא לקמן בתשובת חתיכת חמו' ובדבר חם אין חילוק בין כלי לחתיכה: ולא נתיר הסכין מטעם שכל שאיסורו ע"י בליעה אין חוזר ואוסרת דבר אחר בלתי רוטב דבחלב חשוב הכל כחתיכת האסור עד ס' ועוד דאגב דוחקא דסכינא בלע מיהא כדי קליפה:

י״איא. ומהאי טעמא צריך ללבן השפוד שצלאו בו בשר שלא שהה במליחה או כבד או כחל. ואם של עץ הוא אין לו תקנה ללבנו וצריך לשרפו מיד דלא ליתי לידי תקלה משום דשאיב אליו הדם והחלב כדרך האור ששאיב. ומיהו אם שכח וחזר וצלה בשר ששהה במליחה בשפוד שצלה בו בשר שלא שהה וכבד וכחל. כ' בס' אשיר"י סוף פרק כל הבשר שהבשר מותר. וכן כתב הר"י מדורא שנהגו העולם להתירו בדיעבד. והיינו בין שהשפוד הוא של ברזל או של עץ וגם השפוד אם הוא של ברזל אין צריך ליבון עוד אפי' לכתחילה דמסתמא כבר פלט מה שיש לו לפלוט:

י״ביב. ומיהו אם חתך תפוח שצלו בו תולע והוא חם שהיד ס"ב אם לא חתך תוך התולע עצמו אין הסכין צריך הגעלה אלא סגי לו בהדחה צונן והיינו אפי' בתפוח קטן כחצי ביצה דבגדול משיעור זה נוהגין להתיר אף גוף התפוח עצמו מטעם דיש בו ס' כדאי' לעיל. ואע"פ שכל התפוח אסור ואם יפול לקדירה צריך ס' נגד כולו ואפי' המאכל והקדיר' אסור אפי' בדיעבד דמאחר שאין איסור התפוח מחמת עצמו אע"פ שבבישול עצמו אמרי' שחשוב כדבוק בו האיסור היינו לענין שמה שאצלו אינו מסייע לבטל האיסור מ"מ אינו חשוב איסור מגופו לשום דבר כדאשכחן ג"כ בכבד וכחל ולב שאע"פ שחשוב כדבוק בו איסורו אם נתבשל עמו. מ"מ לא הוי בעבור זה איסורו מגופו וא"כ הוי הכא ג"כ בכל דבר שנאסר ע"י בליעה שאין אוסר דבר אחר בלתי רוטב ואין שייך לחלק הכא מטעם דוחקא דסכינא דבתפוח צלוי אין שייך כל כך דוחקא דסכינא שיאסר הסכין בדיעבד ועוד ק"ו הוא מסכין שחתך כבד וכחל ובשר קודם גמר צלייתן שנהגינן בו היתר אליבא דמאן דפריך שם טעמא דדם מישריק שריק כ"ש שאין לאסור הסכין שתחב בביצה רותחת הנאסרת מדם דרבנן:

י״גיג. ומיהו אם בודאי חתך תוך התולע שמא הסכין צריך הגעלה ואפי' בסכין גדול ותולע קטן דאין בכלי לבטל האיסור ואפי' בתפוח שיש בו ס' דאע"פ שהטעם נתבטל מ"מ גוף האיסור עצמו נשאר באיסורו. ול"ד לטיפת חלב שנפל על סכין של בשר דאמרי' לקמן שאין מרתיח הסכין ובהדחה סגי דהכא כבר נתחמם הסכין תוך התפוח עצמו קודם שיגיע לתולע. (ודלא כאיג' מהרר"י בי"ד י"ד) שאילה:

י״דיד. ודוקא בחמי האור אבל ברתיחות מליחה ודאי מותר לכתחילה לחתוך בה בשר מלוח שלא הודח בסכין בשר (וכן בתרומת הדשן סימן קנ"ז דמותר וע"ש) אפי' אם החתיכה שמינה דאיסור שבה הוי צונן ולא נבלע בסכין אך הדחה צריך מחמת המלח וציר בעין שעליו וה"ה אפי' אם נחתך בסכין מקונח של איסור דהוי טהור מליח וטמא תפל וכ"ש ברזל הקשה שמותר בהדחה בעלמא ומיהו אם אינו יודע שקינח הסכין צריך לקלוף הבשר דמאחר דחשוב כרותח לגבי אוכלין אף לאחר שיעור מליחתו כדאי' לעיל. בלע מיהו הכא ג"כ אגב דוחקא דסכינא מאיסור בעין שעליו כדי קליפה. שאילה: