איסור והיתר הארוך ל״חIssur VeHeter HaArokh 38

א׳א. פרק כ"ה אמר חזקיה משמי' דאביי הילכתא צנון שחתכו בסכין של בש' אסור לאוכלו בכותח עד דטעים לי'. וכתב ר"ב וה"ה שומין ובצלים וכרישין שקורין לאוי"ך ושא"ד חריפין כיוצא באלו שנחתכו בסכין של בשר ואפילו אינו ב"י אסור לאוכלו בחלב. (וכ"כ בשערים סי' פ"א):

ב׳ב. וכן להיפך משום דחריפות של צנון ממתק טעם האיסו' שבסכין והוה ליה נטל"ש ואע"פ שהוא צונן מ"מ אגב חורפיה דידיה חשוב קצת רותח ובולע טובא ולא סגי אפי' בקליפה או בנטילת מקום לכתחי' דאין אנו בקיאין עד כמה נ"ט^ג)ג) והיינו מטעם דסתם סכין יש עליה שמנונית קצת ומ"מ בדבר מועט ההוא היה ניתר שפיר בהפגת טעם אלא שהחריפות דצנון משוי ליה לשבח כדפירש: וכתב בסמ"ג ואין להתיר מטעם נ"ט בנ"ט או נטל"פ כמו שפירש רש"י ב' פירושים האחד דאגב חורפי' דידיה בלע עיקר טעם הבשר הבלוע בסכין והוי כטעם הב' מן הממש. והשני שלפעמים יש שמנונית בעין על הסכין ולאו אדעתיה והוא עיקר האיסור עצמו ולא הטעם וחורפיה דצנון בולעו וסתם סכין יש בו שמנונית כדאיתא לעיל:

ג׳ג. ואם חתך בנתיים לפתות באותו סכין הצנון מותר לאוכלה בחלב (וכ"כ בשערים סימן ס"ב) וכן כ' הרא"ש פרק גיה"נ אך שידיחנו והטעם פרש"י והסמ"ג לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מן הסכין והשומן שעליו (הג"ה) ודווקא כשחתך הצנון כבר דחשוב קצת דיעבד אבל לחתוך לכתחילה לפתות בסכין ש"ב כדי לחתוך אח"כ צנון וירקות שרוצה לאוכלן בחלב או אף שחתך בו לפתות כבר ורצה לחתוך בו צנון שרוצה לאוכלו בחלב ודאי אסור לכתחילה דאינה מתיר בסמ"ג אלא אם נתנוהו בקדירה שהיינו בדיעבד (וכ"כ בשערים שם) ודווקא לפתות אבל אם חתך בו דבר אחר בינתיים לא:

ד׳ד. וכן תבלין שנדוכו במדוך של בשר אסור לאוכלן בחלב אע"פ שלא נשתמש במדוך זה כבר מע"ל דהמדוך הוי כבית שאור שחימוצו קשה וגם התבלין חריפין והוי כצנון שנחתך בסכין של בשר:

ה׳ה. וה"ה אפי' (הג"ה) אם רק אחת מהן חריף כמו שפסק מהר"ש מניישטאט על בשר שמתקנין בתבלין וחומץ שקורין שוור"ץ פפע"פר שהורק מקדירה רותחת לקדירה של חלב צוננת שלא היה ב"י והיה נקי ושהה בתוכו מע"ל ואסר הכל הקדיר' והתבשיל מטעם דאגב חורפיה דתבלין וחומץ מפליט עיקר הטעם של החלב מהקדירה מידי דהוי סכין של א"י שחתכו בו צנון ושומין עכ"ל:

ו׳ו. וכ"ש אם נתבשל מאכל חריף ש"ב בקדירה שאין ב"י של חלב שאסור אפי' בדיעבד כדאיתא לעיל בתשוב' נטל"פ מצד הכלים:

ז׳ז. וכ"ש אם הצנון או השומין והבצלי' נחתכין בסכין ששחט בה או בסכין של א"י שאסור הכל כדאיתא במרדכי פ"ב דעבודה זרה ובזה אין מועיל אם חתך בו לפתות בנתיים מאחר שטעם איסור הוא:

ח׳ח. וכן אוסר במרדכי פ"ב דעבודה זרה בשם ר' טובי' מבונה פלפלין שהרתיחן בכלי של איסו' שאין ב"י מטעם דאגב חורפיה משוי ליה לשבח ומייתי בתשו' הגאון מעשה שנחתכו בצלי בסכין שלהם ונתנו בתבשיל ואסר ר"י התבשיל והתיר הקדירה:

ט׳ט. וכתב ר"ב זיתים שלהן הכבושין אם נחתכו בסכין שלהם אסורים דחריפין הם כבצלים עכ"ל והיינו שנחתכו לאחר שנכבשו שהן בחריפותן ודווקא בדבר המלחלח כגון הצנון והזיתים וכה"ג אבל יבש ממש אפילו חריף מותר בהדחה וכן מתיר בסמ"ג זנגביל רטיבא שעשאו א"י בסכין שלו מטעם דסתם כליהם אינו ב"י ונטל"פ עכ"ל^א)א) דראבי"ה מחשיב שמן לדבר תפל כדאיתא לקמן::

י׳י. ומה שאנו אוכלין שומין ובצלים ודומיהם שזנבותיהן נחתכו בסכין שלהם פרש"י לפי שהזנבות אינם חריפין ולא בלעי מהסכין כ"א קצת. ובקליפה סגי עכ"ל:

י״איא. וכן צנון שנחתך (הגה"ה) בסכין של א"י רק למעלה בירק שלו שהוא רק קצת חריף אם נשאר בירק על הצנון רק עובי אצבע או אפילו ברוחב קש חיטין זורק הירק והצנון מותר עצמו:

י״ביב. וכתב עוד בסה"ת ובאשרי ובמרדכי פ' כ"ה וכן כל דבר שהיא קצת חריף כמו אבטיח וקישות וכיוצא בהן שנחתכו בסכין של א"י דאינה חריף לבלוע ואינו אלא מחמת שמנונית בעין שעל הסכין שצף ועומד על מקום החתך ובקליפה סגי כדאי' פרק כ"ה קישות גריר לבי פסקי אבל כרוב וקפלוט או בשר שנחתך בסכין שלהם וכן כל דבר שאין חריף כלל סגי בהדחה בעלמא עכ"ל:

י״גיג. ומכאן פסק ג"כ ה"ר שמואל שהדגים מלוחים וקרבים שחותכים א"י דצריך לקלוף כל מקום החתיכה דלא גרע מקישות שנחתך בסכין של בשר שאסור לאוכלו בכותח דחיישינן לשמנונית שעל הסכין אף ה"נ חיישינן משום שמנונית דטומאה או דנבילה עכ"ל והיינו דווקא כשחותכין אותם לחתיכות לאחר מליחתן אבל הדגים המלוחים שמביאים הא"י לשוק ופתוחין הן אין צריכין קליפה במקום החתך כלל דבעידנא דחתכינהו עדיין לא נמלחו ולא היו חריפות כמו שאין אנו מצריכין לקלוף הבשר שמביאין מן הטבח אע"פ שעתה אין להם ב' סכינות וגם מפשיטין בסכינן גם נבילות וטריפות כדאי' לקמן בתשוב' הכשר כלי צונן וכן חותך כל אדם הבשר בביתו בסכין שמנקר הבשר מחלב וסומך על ההדחה:

י״דיד. ומיהו הני אגסים ותפוחים יבשים חתוכין אפי' הפלוימ"ן בל"א שמביאין הא"י חתוכין יבשים לשוק נוהגין לאוכלן ואפי' בלתי הדחה כלל ואע"פ שאף ברטיבתה הן חריפין קצת ושמא הטעם מאחר שאין חריף כ"כ להפליט טעם הסכין ואין אלא מטעם השמנונית בעין שעליו אותה השמנונית אינה אוסרת אלא קליפה האגסה ראשונה דמה שעתיד להתקנח ממנו מתקנח בפרי ראשון ומאחר שרובם כשרים והוא דבר יבש הן בטלין ברוב כדמסיק מהר"ם גבי חלב שכל דבר שהצריכו חכמים קליפה אם אין מכיר החתיכה חד בתרי בטיל:

ט״וטו. ועוד דאפילו לגבי איסור חמץ אינו אוסר בא"ח זיתים שנחתכו בסכין של חמץ אלא שנחתכו לאחר שנכבשו אבל נחתכו קודם כבישתן מתיר לשם לאוכלן בפסח אע"פ שבודאי חריפין הן אפי' רטובין יותר מאגסין ותפוחין ואין לחלק דהתם היתר בלע דאם היו כולם צריכין קליפה מדינא כמו הזית ראשון לא היה בכל זית לבטל קליפת החתך ולא היה נתבטל קודם הפסח בס' ואין שייך הכא שיתבטל ברוב ביבש דהא לא נתערב האיסור אלא מבורר בכל אחת במקומו ול"ד לחתיכת חלב דלעיל דהתם לא נאסר לקלוף אלא חתיכה אחת ואותה נתערבה. ועוד דאין שייך חילוק זה אלא בשומין וצנון שאומרין ביה בבליעת איסור כל החתיכה נ"נ אבל בקישות ואבטיח ובכה"ג דבר שסגי בקליפה לא מצינו חילוק בין של א"י למבשר לחלב:

ט״זטז. ואפילו אם בשלם הא"י מותרין דכבר נתבטל בידו בתערובתו ביבש ועוד דאינו צריך אלא ששים נגד קליפה של אחד מהן כדפרי' ואפי' אם חתך בב' או בג' מקומות מ"מ בטלי הקליפו' ברוב אמנם בצנונות שחתכם הא"י אין שייך כ"כ למימר הכי שלא יאסר אלא הראשון וחד בתרי בטל דהתם מצד חריפותו היה צריך ס' נגד כל הסכין ואין דרך להביא כ"כ צנונות לשוק ואע"ג דקיי"ל דבדבר יבש בטל ברוב בעלמא מ"מ לפעמים מביאין רק אחד או שנים לשוק. שאילה: