איסור והיתר הארוך ל״טIssur VeHeter HaArokh 39

א׳א. פלוגתא דרב ולוי פרק כ"צ (הג"ה) בגדי וד"א שנצלו יחד בתנור ולא נגעו זה בזה אם הריח מילתא היא אם לאו רב אוסר ולוי מתיר ור"ת והרא"ש ורא"ם פוסקים כרב ואפילו בשר נבילה כחוש עם בשר שחוטה דאינה מפטם כ"כ^א)א) בשערים האריך בדינים ריחא מילתא היא והביא דעות שונות וש"ד אבל העולם נהגו איסור באפיית הפשטיד' והפלאד"ן יחד יראה דנהגו להחמיר אפי' באפיית פת עם אחד מהם ואפשר הטעם כמו שפי' בא"ז דילמא יזוב השומן ואע"ג דרגילין האידנא לאפות כל הטפילות במחבת שקורין בעק"ן מ"מ חוששין ויש מקילין ומשימין הפשטיד"א בפי התנור ממש (או) אם אין רוצים לאכול הפת אלא עם מה שהוא ממין הפשטיד"א סומכין על הוכחת התו' דשרו במולייתא משום דריחא בעלמא הוא ויש שעושין היכר מועט בפת כי הא דאמר' ואי עבדי כעין תורא שרי והוא היתר פשוט שאותן לחמים שעושין לכבוד שבת ללחם משנה אופים אותו עם הפשטידא לכתחילה אבל נזהר מלאוכלם עם חלב והתם הטעם משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת והוי כעין תורא לפי' התו' מהרא"י ז"ל אבל לאפות פת עם אחת מהן שרי והמחמיר שלא לאפות לכתחילה פת עם פשטיד"א או עם פלאד"ן תע"ב סימן ל"ה קצת תימא דלעיל כ' דנוהגין היתר באפיית פת עם בשר או עם חלב ול"ח לפיטום ובסה"ת כ' בזה הלשון ואין לאפות תחת כלי ברזל או כ"ח אפילו לא יגעו אהדדי דאזיל האי ומפטם להאי ואפשר דבעל השערים ר"ל נמי בעניין זה אלא שקצת לשונו נמי לא משמע כך מהרא"י ז"ל. ואולי יש לחלק בין לשון עם פשטידא ללשון בצד פשטידא. א"נ לעיל מיירי בתנורים גדולים המחזיקין י"ב עשרונים ועוד יש לומר דהכא מיירי בתנור משופע ופת למעלה ופשטידא למטה דאז לא פטים כ"כ ואף אין זב והתם אפי' לא מפטם שמא יזוב וכן חילק בס"ה.:

ב׳ב. ואפי' פת עם צלי ופשטיד"א אסור לאוכלו בכותח וכתבו ואפי' רבא דשרי התם גבי בת תיהא מודה בריח שיש בו פיטומי כגון פת אצל צלי בתנור שאסור לאוכלה בחלב והכי קיי"ל כרב ובעבור שהתנורים שלנו אינם דומין לשלהם יש חולקין הרבה בדיעות הגדולים יש מהן שפסקו שהתנורים עדיפין משלהן לפי שהן רחבין ויש שם אויר גדול ולא נפיש פיטומייהו כ"כ ויש מהן שפסקו שאדרבא שהשלנו מריחים יותר לפי שהן מכוסין למעלה:

ג׳ג. ונהגינן להחמיר לכתחילה שריחא מילתא היא ואפי' בתנורים גדולים של האופין המחזיקין י"ב עשרונים ואסור לאפות לכתחילה פת עם פשטיד"א דילמא יאכל אותה בכותח אפילו אם הפשטיד"א מכוסה בבצק כולה ומכ"ש שאסור לאפות לכתחילה פת עם פשטיד"א מגולה של ישראל:

ד׳ד. כתב בא"ז פרק כ"ה בשם מהרי"ח קיי"ל דריחא מילתא היא לכתחילה ואסור לאכול בכותח וחמור יותר מאלו נאפה עם צלי של א"י משום דהוי לכתחילה כיון דאפשר לאוכלו בלא כותח ומ"מ סי' לא בעי הואיל ודיעבד שרי עכ"ל מ"מ כ"ש הוא דקודם האפייה חמור יותר ריח של איסור אבל לאחר האפייה חמור דבר שיש לו מתירין ואפילו הרמב"ם שפוסק בדיעבד הלכה כלוי פ' ט"ו דא"מ מודה בזה וכתב פ"ט דא"מ פת שנאפה עם הצלי ודגים שצלאם וגם הבשר בתנור אסורין לאוכלן בחלב וכ"כ ראבי"ה ומייתי לה במרדכי פ' ג"ה וז"ל מורי רבי ז"ל ורי"ף כתבו דבהא אפי' לוי מודה דלא שרי לוי דיעבד אלא גדי וד"א דאי הוה אסרינן ביה הוה אסור לגמרי אבל פת אי אסרינן בכותח שרי בהדי בישרא עכ"ל^ב)ב) ובסי' ס' כתב בשערים וז"ל וכן צריך ליזהר שלא לאפות פשטיד"א בצד פת או פלאד"ן שמא יאכל הפת בחלב וכו' עד ואם אפה הפת אסור לאוכלו אפי' עם מלח: ודומה קצת לדבר שיל"מ אע"ג דלאותו דבר שנאסר לא יותר לעולם משום דכל דבר שיל"מ לא נתנו בו חכמים שיעור וביטול והוראה עכ"ל:

ה׳ה. וכן בכל כה"ג אבל אם אפה בדיעבד פת עם פשטיד"א מגולה או צלי של א"י בתנורים גדולים שלנו המחזיקין י"ב עשרונים ודאי הפת מותר דהוה דיעבד גמור. וכל התנורין של האופין שרגילין לאפות לשוק נקראין תנורין גדולים ואפי' אם פי התנור בצדיו סתום כולו לגמרי. דה"ג ורש"י והרמב"ם וסמ"ג ורי"ף ורשב"א ור"י ובנו ראבי"ה והא"ז פסקו כולם שבדיעבד לא אמרינן ריחא מילתא היא ואין צריך בזה ששים כלל ולשון המרדכי פ' ג"ה ובהא ליכא מאן דפליג ואומר הילכתא כרב^ג)ג) ובתשוב' מהר"י מולי"ן כתב דאם יש פת אחר לא יקנה ממנו::

ו׳ו. ודווקא כשהנקב קטן של מעלה בתנור העשוי לעשן הוא פתוח דאל"כ הוא גרוע וודאי מתנורים שלהם שהיו פתוחים לגמרי ואסור אפילו בדיעבד ואין חילוק להפסד מועט למרובה^א)א) וכן נהג מהר"ש לאוסרו בדיעבד: ובין שנצלה או שנאפה אצלו איסור דאורייתא או איסור דרבנן אבל מטעם נ"ט בנ"ט אין להתירו אפילו כשהפשטיד"א מכוסה בבצק. חדא בעיסה שבפשטיד"א ואח"כ לפת. דלא אמרינן הכי אלא כ"א בפליטת טעם בכלים אבל מאוכל לאוכל חשוב הכל פעם אחד כדאיתא לעיל ריש תשו' נ"ט בנ"ט. וכתב בפרנס ודווקא בתנור אבל אם נאפה יחד תחת כלי אפי' לא נגע הפת לפשטיד"א ש"ע אסור דכה"ג ודאי אמרינן ריחא מילתא היא עכ"ל. ומיהא בכה"ג עם פשטיד"א ישראל לא אסרינן ליה לפת דיעבד לאוכלו עם בשר מאחר שאין כאן ממשות אלא ריח בעלמא:

ז׳ז. מעשה שאסר מהר"ר ענשכי"ן ז"ל בדיעבד עוגות שאפה א"י עם פשטיד"א שלו ולפי הנשמע שאוסרים בשביל שהוציאם הא"י מן התנו' על כלי אחד כי שאל השואל על כך. ואע"ג דקיי"ל דאין איסור הבלוע הולך מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב לאוסרו אפי' בכדי קליפה הכא שאין לו לפלוט דבר מגופו פולט שפיר כדאית' לעיל. ועוד יש לחלק דהכא הוי חמי האור והיינו אם היד סולדת בכלי ואע"ג דהפת הוי צונן דתתאי גבר. וגם יש לחוש הכא לשמנונית בעין ומיהו בזה לא היה ראוי לאסור אלא הפת הראשון שידוע בבירור שהוציאוהו מיד אחר הפשטיד"א ש"ע ואם אין מכירו אע"ג דכל פת שלם הוי דבר שבמניין וראוי להתכבד מ"מ מאחר שאין איסורו מגופו והוא דבר יבש הוה חד בתרי בטל. שאיל"ה:

ח׳ח. והא דשרינן פת שנאפה עם פשטיד"א לאכול עם הבשר היינו דווקא שנאפה הפשטיד"א או הפלאד"ן תוך מחבת כמו שרגילין אבל אם הפשטיד"א בלתי מחבת כתב הר"י מדורא שהפת אסור בדיעבד אפי' עם בשר או במלח דרוב פעמים יוצא השמנונית או החלב לחוץ ובולע בתנור והוי כאלו טש כל התנור בשומן^ב)ב) או שמא דווקא בתנור קטן שאין מחזיק י"ב עשרונים: ואמר בגמ' טש התנור באליה כל הפת אסור אפי' עם בשר או מלח שמא יאכלנו בחלב עכ"ל ובזה אפי' לוי מודה דגרע טפי מריח שמאוכל לאוכל בעלמא ואפי' אם התנור אינו משופע והפת רחוק מן הפשטיד"א הרבה דאין צריך לזוב תחתיו אלא שנבלע רק בדופני התנור וצריך לחותכו ולמוכרו לא"י וכש"כ אם צלי בשפוד שבוודאי זב:

ט׳ט. ולשון ס' אשיר"י בע"ז אם זב שומן הבשר חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור אע"פ שהפת רחוק מן הפשטיד"א אסור אפי' לאוכלו במלח והואיל וכן הוא יש ליזהר שאין לאפות שום טפילות עם הפת בתנור דילמא יזוב השומן ולאו אדעתין אלא יאפה הפשטיד"א ויסיק התנור ויאפה הפת עכ"ל^א)א) אמנם בא"ז מתיר הפת בסתם בדיעבד לאוכלו עם בשר אם לא נגע בבשר או שלא ראה להדיא שזב השומן של הפשטיד"א לחוץ. וכתב אבל מספיקא לא דדמי לס"ס ספ' לא זב ואת"ל זב שמא לא יאכלנו בכותח עכ"ל הג"ה. ונוהגין כר"י מדור"א להחמיר::

י׳י. ודווקא בתנורין גדולים אנו מתירין בדיעבד פת שנאפה עם פשטיד"א של א"י כדפרישית אבל בתנורים קטנים שאין מחזיקין י"ב עשרונים והן מכוסין למעלה בזה ודאי אמרינן ריחא מילתא היא ואסור הפת אפי' בדיעבד ואפי' בתנורין של בית החורף הגבוהין הרבה דמ"מ גרועין יותר מתנורין שלהן שהיו פתוחים למעלה לגמרי ואפשר שבזה אפי' לוי מודה אע"פ שפלוגתייהו בגדי וד"א ששניהם מפטמים דהא רב אלפס ור"י ובנו ראבי"ה לא חלקו בזה אליבא דלוי כדאיתא לעיל:

י״איא. ודווקא פת עם פשטיד"א במחבת מותר בדיעבד בתנורין גדולים כדפרישית או אפי' ב' מינים המפטמין כגון פשטיד"א עם פלאד"ן כשאחד מהם היה מכוסה אבל פשטיד"א עם פלאד"ן ששניהם היו מגולין אפי' אם הן תוך מחבת וכ"ש צלי של היתר עם צלי של איסור בתנורין שלנו המכוסין למעלה אסור אפילו בדיעבד אפי' בתנורין הגדולין המחזיקין י"ב עשרונים דבכה"ג אמרינן ריחא מילתא היא דהוה כפת חמה וחביות פתוחה שאוסר בג' לדברי הכל ואע"ג דהתם מיירי בזו על גב זו מאחר שהתנורין שלנו מכוסים למעלה הוי כזו על גב זו. וכן הא דדג שנצלה עם בשר דאוסר רב שם אפי' בלא נגעו יחד וקיי"ל דאפייה כצלייה והיינו אם פי התנור שבצידו סגור אבל אם הוא פתוח כ' הרא"ש פ' בתרא דעבודה זרה שהוא מותר בדיעבד אפי' לר"ת^ב)ב) אם פתיחת הנקב קטון העשוי לעשן נקרא (בדיעבד) פתיחת התנור דאע"ג שהוא קטון שמא עדיף הוא מפי התנור לפי שהי' למעלה וכמדומה לי שקבלתי כך להתיר. שאילה::

י״ביב. ובעבור הנקב שרגילין לעשות בכיסוי הפשטיד"א שלא יתנפח נוהגין לכסות עליו שפופרת של ביצה כשאופין אות' עם הפת. וכ' במרדכי פרק גיה"נ בשם רמב"ן ואם נשבר אותה שפופרת מותר הפת אפי' עם הגבינה דה"ל כדיעבד ובלבד שלא יגיע מן הפת לשומן עכ"ל:

י״גיג. ואפילו אם שניהם מכוסין בבצק ומשחו אותה הכיסוי של הפשטיד"א בשומן אווזא או הפלאד"ן בחמאה כמו שרגילין או שנילוש הכיסוי ברוטב או בחלב זה לא נקרא מכוסה דהא השומן מגולה הוא ואסור. ולשון המרדכי פ"ק דע"ז ובפרק כ"צ בהג"ה בשם ר"ת וכן דעתי נוטה שפשטיד"א ופלאד"ן שנאפו יחד אז ריחא מילתא היא אפי' בדיעבד^ג)ג) אמנם הא"ז אינו חושבו דיעבד מאחר שיכול לאוכלו עם בשר ושמא יש לחלק דמאחר שעשה בתיקון חכמים לא החמירו כדחילק רע"ם גבי דם שנמצא על הבשר בכלי מנוקב. שאילה: דאפי' רבא דשרי גבי בת תיהא בריח דפטום מודה אבל הפת שעמו שרי אפילו בלא כיסוי עכ"ל פירש שהפשטיד"א לא היה מכוסה:

י״דיד. ואפי' פת שנאפה עם פשטיד"א ופלאד"ן ששניהם יחד ומגולין לגמרי מותר בדיעבד. אע"פ שאסרו הפשטיד"א (ש"ב) והפלאד"ן (של חלב) דלא גרע מאלו היו שניהם של איסור דשרי בדיעבד כדאית' לעיל דאין שייך בריח איסור הנאה. והיתר מצטרף. דלא אסרינהו אפי' בכבוש האיסור אליבא דכולי עלמא:

ט״וטו. וכן השיב מהר"ש ז"ל שראיתי מעשה בחמין שנמצא טריפה בשבת והתירו האחרים לפי שהיו מכוסין אבל אם היו מגולין נאסרין כולן דהוי כמו פשטיד"א עם פלאד"ן עכ"ל. ולא קיימא לן כלוי דעבד עובדא עם גדי וד"א ונ"ל דחמין חשובין כאפייה דבבישול קיימא לן בי"ד שמתיר כדאיתא לקמן בתשובת הסמוכה:

ט״זטז. ודווקא בפשטיד"א עם פלאד"ן אבל שתי פלאד"ן יחד אחד של ישראל ואחד של א"י בימים שאין אוכלין בהן בשר מותר בכל עניין כדאיתא לקמן בדיני חמאה שא"י:

י״זיז. וכן פשטיד"א של כחל אפי' לח ושל מניקה עם בשר נהוג עלמא היתר לכתחילה אפילו שניהם מגולין מאחר דחלב דכחל דרבנן בריח לא גזרו^א)א) ומיהו נהוג עלמא שלא לעשות בו סי' ולא ידעתי על מה. שאילה::

י״חיח. אך אם היה האיסור דבר מועט שהיינו פחות מס' בהיתר כגון חלב מועט שנאפה או נצלה עם הרבה פשטיד"א בתנור אפילו שהוא בלתי מחבת וראו להדיא שיצא החלב לחוץ לתוך התנור כולן מותר. דלא גרע מאלו נתבשלה או נצלה עמו והא דאמר אם טש כל הפת אסור היינו כשאין שם ס' ואפי' אם האיסור מהדברים שאינם מתבטלין דמאחר דעיקר דאיסורא ליתא ואין כאן אלא ריחא בעלמא. דלא גרע מאלו נתבשל עמו שהטעם מתבטל שפיר בס' כדאיתא לעיל. אמנם צריך שיהא שם ס' בכל פשטיד"א נגד כל החלב ואין אחת מהן מסייע לחבירו לבטל אפי' אם נוגעו כולן יחד. דהא אפילו באיסור בלוע לא אמרי' שהולך מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב ואפי' לחומרא מכ"ש שאין שייך לומר בריח שקיבלה שיתפשט מחתיכה לחתיכה ולקולא. ונהי נמי שתחשב האפייה כצלייה מ"מ הלא אף בצלייה עצמו לא אמרינן לקולא אפי' חלב הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה כדאי' לעיל בתשובת בשר וחלב שנמלח יחד וצריך לשם בכל חתיכה וחתיכה ס' נגדו משום דלא ידעי' לאיזה צד נתפשט החלב אף הכא לא ידעי' לאיזה צד נתפשט הריח^ב)ב) או שמא בזה וכל כיוצא בזה סומכין בדיעבד על הי"ד שכ' שכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל שאילה: ואין לומר מאחר שיש בה ס' בין כל הפשטידות שבתנור נחלק' טעם החלב בכולן אלא רואין בכל אחת מהן שמא הלך הריח רק אצלה. דאל"כ לא תמצא פשטיד"א ופלאד"ן שנאפו יחד שיאסר שום אחת מהן דאפי' כשהתנור רק במקום שאר הפשטיד"א נימא ג"כ שנחלק טעם החלב או האיסור לפי ערך כל רוחב התנור ולא ישאר לפשטיד"א כ"א חלק מועט שיש בה כ"פ ס' נגד האיסור לבדו ואפי' אם נוגעות בה^ג)ג) או שמא רק דבר אוכל שואב הריח אצלו: אע"פ שבבליעת איסור חשבינן כל החתיכה בבליעת עצמו דלא גרע ריח מבליעת האיסור עצמו שאין הולך מחתיכה לחתיכה אפילו שנוגעות בה בלתי רוטב:

י״טיט. וכ' עוד במרדכי פ"ק דעבודה זרה ודווקא שנאפו יחד בפעם אחת אבל (בדיעבד) פשטיד"א ואח"כ פלאד"ן בתנור אחד בחימום אחד או תחת מחבת אחת בחימום אחת בזא"ז ולא נתלבנה בנתיים והמחבת רחבה ולא נגעה בשום אחת מהן מותר הכל בדיעבד:

כ׳כ. ואיסור חריף או שנעשה לריח ונאפה אפי' עם הפת ובתנורים גדולים בזה ודאי אמרינן ריחא מילתא היא אפי' בדיעבד ואפי' אם פי התנור פתוח בצידו כדאי' בגמרא תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה וכו' עכ"ל:

כ״אכא. וה"ה אם ההיתר חריף כמו שכ' עוד במרדכי פ' ג"ה ובצל שנצלה עם נבילה בתנור הא ודאי אסור לפי שהוא חריף ושואב ודומה לפת חמה וחבית פתוחה והוי כקטורת דעביד לריח ומביא ראייה. ומייתי בי"ד פת חמה שמונחת על גבי חבית פתוחה של יין נסך אסור לפי שקולט מן הריח הרבה אבל אם החבית סתומה או שהפת צונן לא עכ"ל (מהרי"ש) והיינו דווקא שמונח על פי מגופת החבית ממש ולא בצידו:

כ״בכב. כתב בי"ד ודווקא בצלייה או באפייה שייך ריחא אבל בבישול לא מפטם כולי האי ומותר אפי' לכתחילה להשים קדירה של בשר עם של חלב אפי' בתנורים קטנים ופי הקדירה למעלה פתוח ופי התנור מן הצד עכ"ל והיינו בכל התנורים שלנו המכוסין למעלה ואפילו בקטנים שאין מחזיק י"ב עשרונים. אך לכתחילה צריך להרחיק זו מזו מעט ואפילו בכירה דלכתחילה מיהא חיישינן לצינוריות ובדיעבד לא מחזקינן איסור ומיהו בזו ע"ג זו אסור אפילו בדיעבד כדאיתא לעיל בתשובת טיפת חלב (ודלא כהרא"ש) וה"ה אפי' קדירה של חלב מגולה עם צלי או כל קדירה אצל צלי של א"י אף הקדירה מותר בדיעבד דבישול לא מפטם ולא מבליע ול"ד לפת חמה וחבית פתוחה אע"ג דהתנורים שלנו מכוסין דהתם הוו זו ע"ג זו ועדיף מפת שנאפה עם צלי של א"י דלעיל דשרינן בדיעבד אפילו ששניהם אפויים דלא אסרינן בדיעבד אפי' באפייה אלא שני מינין המפטמין אבל ע"ג כירה אפילו צלי בשר עם צלי של איסור מותר לכתחילה אם אין נוגעין יחד דאין שייך ריח כלל בכירה:

כ״גכג. ודווקא בדברים המפטמים שייך בתנור ריחא מילתא היא אבל מפת לפת כגון מצה שנמצא בה חיטה כתב ר"ת שהאחרת שנאפה אצלה בתנור אפי' תוך הפסח מותר דלא מצינו ריח מפת לפת. והיינו דווקא שלא נגעו כלל במצה של החימוץ^א)א) וכ"כ בשערים דר"ת התיר חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור אחד סי' ל"ו::

כ״דכד. וחלה שלנו שהיא רק מדרבנן מותר לכתחילה לאפותה עם הפת ואפילו אם נגעה החלה בחולין אם יש בככר החולין פי שנים כמוהו. דמאחר דאיכא מאן דפסיק הילכתא דאפי' היא עצמה בטל' ברוב להאכיל' לזר שרינן מיהא דיעבד בטעם שלו:

כ״הכה. ודווקא לעניין איסור אמרינן בב' מינים המפטמין ריחא מילתא היא כדפרי' אבל פשיטא לעניין סכנה כגון שאפה פשטי"דא ש"ב עם של דגי' בתנור א' ושניהן מגולין אפי' בתנורין שלנו המכוסין למעלה ואפי' בתנור קטן ואפי' אם הוא סגו' כולו ולא נגעו כלל יחד מותר בדיעבד ואע"פ שקיי"ל סכנתא חמירא מאיסורא דבכה"ג לית בי' סכנה כלל מדלא אוסר הרמב"ם פ' ט' דא"מ דגים שנצלו עם בשר בתנור כ"א לאכלן בחלב. ואין מחלק כלל בתנורי' בין שלהם בין שלנו. ואפי' אם שניהם בלתי מחבת רק שמורחקים קצת זו מזו. דאפילו אם יוצא מהשמנונית לתוך התנור אין בכך כלום דבבליעת תנור וכלי אין סכנה כדאיתא לקמן. אך לכתחילה מיהא יזהר:

כ״וכו. וכן כל דבר שהוא משום כלים אין אוסרין מבשר לדגים בדיעבד מטע' סכנת ד"א דהא מתיר בגמרא דגים שעלו בקערה רותחין של בשר וכן לא אסרינן לעיל אפי' לכתחיל' דגי' שנתבשלו כבר בקדיר' או ניצלו בשפוד של בשר ב"י שלא ליבנו בנתיים אלא לאוכלן בחלב. ואפי' לכתחילה רגילין רק לנקות מחבת או יורה של בשר ב"י במים ועפר מהשמנונית בעין שעלי' ולבשל בה דגים מיד. ובדיעבד מותר אפי' לא נקה אותם כלל ואפי' בכלי חרס אם לא שידע בבירור שהיתה מלוכלכות הרב' משירי הבשר עד שלא הי' ששים בדגים נגד אותו שמנונית ואין שייך בכאן טעם בליעת דופני (ס"א הכלי) הבשר. אמנם לכתחיל' יזהר כמו שכתב ביו"ד בשם הרא"ש שיש ליחד כלים לדגים בפני עצמן לפי שקשה לדבר אחר עכ"ל:

כ״זכז. וה"ה אפילו נגעו יחד מלוחין לאחר שיעור מליחתן ואפי' אם הן לחין עדיין מהמלח שעליהן מותר אם שניהם פושרים כדאיתא לעיל בתשו' אבל בוודאי אם נצלו או נאפו יחד אפי' אם לא נגעו זה בזה שניהם אסורין אם לא שהה באחת מהן לבטל טעם חבירו^א)א) דלא כהמרדכי פ' כ"ה שמתיר מטעם כבולעו כ"פ: כדאיתא בגמ' פרק כ"צ דג שנצלה עם בשר אסור לאוכלו בכותח. רב אשי אמר אפילו במלח נמי לא משום דקשה לריח ולד"א והיינו אפי' לא נגעו זה בזה:

כ״חכח. וכ"ש אם נאפו יחד בלתי מחבת תחת כלי אחת או אף בתנור סמוכין זו לזו דברוב פעמים יוצא השמנונית בעין מזו לזו שיש בו סכנה דהא אפי' באיסור חיישינן לזה אפילו דיעבד כדאיתא לעיל:

כ״טכט. וכתב הי"ד בשם הרא"ש וצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודגים יחד בזא"ז אם לא בקינוח והדחה בנתיים לפי שקשה לד"א ואין נפקותא איזה מהן יאכל בראשונה. ומסיק והיה רגיל א"א הרא"ש ז"ל לרחוץ ידיו והיה שורה פת ביין והיה אוכלו בנתיים לקנח פיו עכ"ל^ב)ב) לא ראיתי נוהגין הכי אפילו פרושין וצנועין אלא עושין קינוח הפה לחוד והדחה ע"י שתייה מהרא"י ז"ל::

ל׳ל. ומיהו אע"ג שדג עם בשר אסור בתנור מ"מ פת שנאפה עם בשר מותר לאוכלו עם דגים ואע"פ שאסור לאוכלו בכותח דלא גרע מטעם בליעת קדירה של בשר בת יומא שאנו מתירין לעיל. ואין שייך לחלק בזה כל כך בין לכתחילה לדיעבד ועוד דאל"כ יאמר רב אשי יותר חידוש:

ל״אלא. ודווקא בתנור ולעניין איסור אכילה וריח המפטם אמרינן ריחא מילתא היא אבל בשאר ריח בעלמא כתב במרדכי פרק בתרא דעבודה זרה שיין בזמן הזה מותר לזלף ואפי' לאדם בריא (מהר"ם) ואין חילוק בין שהוא של א"י או של ישראל ונגע בו. וחולי מותר לרחוץ בו ידיו ורגליו אבל לא אדם בריא עכ"ל והיינו אפילו חולי שאין בו סכנה ומ"מ בריא אסור לסוך משום דסיכה בכלל שתיה וחמיר מריח בעלמא:

ל״בלב. וכן כתב הרמב"ם פי"ג דא"מ הלכה כרבא בבת תיהא ומתיר לישראל להריח ביין נסך עצמו שהיינו לעשות נקב במגופת החבית להריח בו ולבודקו אם יתקיים:

ל״גלג. ואפילו ריח דפיטום דאורייתא כגון לעבור ולעמוד בצד תבשיל ופיטום של א"י מותר לכתחילה בכל איסור שהוא מותר בהנאה.^ג)ג) ואפילו להריח חמצו של א"י חם תוך הפסח היה מותר מדינא מאחר דלא נאסר בהנאה אלא שמא חמצו של א"י אינו מותר בהנאה אלא דווקא אחר פסח. שאילה: ובגמ' פ' כ"ש אמרינן כל שיש בו משום קול ומשום מראה וריח אין בו משום מעילה. וכתב שם במרדכי מעילה הוא דליכא איסורא מיהו איכא והיינו באיסור הנאה שהם במעילה דמיירי ביה. אבל בנבילה וטריפ' שמותר בהנאה מותר. ול"ד לריח דמוגמר מתבלין של איסור דהתם הריח הוא עיקר הנאה ועוד דהכא איכא אויר המבטל עיקר הריח:

ל״דלד. וכ"ש שאדם בריא אסור לסוך עצמו סיכת תענוג בחלב או בשומן של ד"א ובשאר איסור דאורייתא דסיכה כשתייה מדרבנן דאסמכינ' אקרא מותבא כמים וגו'. וכתב בסמ"ק ובסמ"ג ומ"מ אם יש לו חטטין מותר אפילו בכל איסורא דאורייתא דבמקום צער לא גזרו עכ"ל. והיינו דווקא באותן שאין בה איסור הנאה. והא דכתבו התוס' פ' בנות כותיים בשם ר"ת דדוקא סיכת שמן של תרומה אסמכינהו אקרא ואסור מדרבנן אבל סיכת שומן של חזיר ושל חלב שרי שמא היינו ג"כ דווקא במקום צער למי שיש לו חטטים. וכן הא דא' פ' כ"ש המניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור אבל אסור לפי שאסור בהנאה משמע באיסור אחר מותר היינו ג"כ משום דהוה במקום צערא. אבל סיכה של תענוג ודאי אסור בכל איסור דאורייתא לאדם בריא אליבא דכ"ע אפילו בקטנים מסיק בהא בסמ"ג ותנוקות נר' שאסור לסוך גופן בחלב חזיר שאין זה אלא תענוג אבל מניחין א"י לסוכן ולהאכילן שאין אמור להזהיר גדול על הקטן אלא לסוך להן בידים עכ"ל: