איסור והיתר הארוך מ״אIssur VeHeter HaArokh 41

א׳א. אמר שמואל שילהי אלו טריפות קישות שהתליע באיביה אסור דהשורץ על הארץ קרינן ביה פי' שבא שם במחובר דהוי שרץ השורץ על הארץ ופסק בשאלתות דרב אחא וה"ג ורי"ף ובסמ"ג ובסה"ת כוותיה^א)א) וכתב בשערים אך בתשובת רש"י ור"ת פסקו דלית הילכתא כשמואל וכו' עד ומיהו נהגו העולם כפסק ר"י שגם בה"ג ובשאלתות פסק כשמואל סי' מ"ח:. והכי קיי"ל והילכך תולעים הנמצאי' בכל דבר שגידולו מן הארץ לעולם אסור אע"פ שאם נתגדלו בתוכו לאחר שנתלשו. אפילו שהיה איזה רוחב לתולע תוך הפירי שהיה רוחש בפנים. היה מותר דריחוש פנימי אינו קרוי ריחוש עד שרוחש פ"א באויר העולם על גב הפירי. ואפי' באותן שנמצאין בתוכן והפרי נקוב לא חיישינן בהן שמא יצאו פ"א וחזרו כדאיתא לקמן. מ"מ מאחר שגידולו מן הארץ חיישינן כל פעם שמא נתגדלו בתוכו בעוד שהוא מחובר לקרקע ונקראו השרץ השורץ על הארץ אע"פ שלא רחשו על הארץ מעולם ואפי' לא ניקב הפרי כלל דאפי' פירש לגג גרעין ולא ניקב לחוץ סלקא בתיק"ו וכל תיקו דאורייתא לחומרא.^ב)ב) ודלא כרש"י והרא"ש ומהר"ם שאין אוסרים אפי' הגדילים במחובר אלא א"כ שיהא איזה רוחב תוך הפרי שיכול לרחוש כדאי' בהג"ה מיימוני פ"ב דא"מ: ובסמ"ג כתב שבאיסורין רוב רבותינו שווין דכל תיק"ו אפי' מדרבנן לחומרא ולא חילק:

ב׳ב. ואפי' אם נתגדל התולע בתוך הגרעין והגרעין עצמו שלם כמו שכת' רשב"א בתור' הבית שלו ואפילו שאין החור שבו הרחש מחזיק אלא כדי הרחש לבדו אסור לפי שכל הגדל בפרי המחובר לארץ כגדל בארץ וכל שגידל על הארץ אפי' לא שרץ על הארץ אסור עכ"ל. וכן היה ר"י מפרי"ש קורא שרץ לכל דבר חי אע"פ שאין מהלך בפירי והכי נהגינן:

ג׳ג. וכן היבחושין הגדילין בגוף הקיטנית והפולין והזיזין שבעדשין עצמן שלא בין הקטנית והקליפ' גדולה החיצונ' שנופלת בעת הדישה והקטנית עצמה שלימה בלתי מנוקבת ולפעמים נשארים בתוכה זמן רב וארוך אסורין כולן תוך שנתן כמו שהגיה מהר"ף בסמ"ק בשם ר"י שלפעמים נמצא בהן תולעין כשהן לחין במחובר סמוך ללקיטתן ואותן תולעין גדלין ונעשין זבובין והמחמיר תבא עליו ברכה עכ"ל וכן אוסר מהר"ש הזיזין שבעדשין ואומ' שאותן שהוחזקו בהן אין לסמוך על הבדיקה אלא צריך למוכרן לא"י וכ"ש התולעין שבין הקטנית והקליפה גדולה שנופלת בעת הדישה דמאחר שסופן להקשות לאו ממין הפרי הוא ואסור אליבא דכ"ע (הגה"ה) אבל אם עברו שנתן אין לאוסרן אפי' ניקבו הקיטנית לחוץ דבודאי לא נתגדלו במחובר דאמר רב הונא בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש וגם לא חיישינן שמא פירשו פעם אחד לאויר העולם על גב הפרי וחזרו מאחר שהן מנוקבין לחוץ כמו שכתב הרא"ש ור"ב וסמ"ק ורשב"א בת"ה דקיי"ל כל היוצא מחורו אינו חוזר לחורו עוד (הג"ה) עכ"ל. ואי משום התולעין מתים שבתוכם עדיין פי' הראב' דלשון אין מתקיימת יב"ח דאמר ולא קאמר אין חי משמע שמתרקבין והרי הן כעפרא בעלמא וכשרץ שרוף דמי שמותר עכ"ל.^א)א) מרקחת שנפל לתוכו נמלים הרבה שאי אפשר לברור אותם מתוכה ועברו עליה י"ב חדש אמת שכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיימת י"ב חדש לא חי ולא מת אלא שאני חוכך להחמיר במרקחת שנעשה ע"י דבש וכו' וע"ש בתשו' הרשב"א סימן פ': ודוקא בדיעבד אין לאסור התבשיל בכך דסומכין על הגדולין דלעיל אבל לכתחילה ודאי צריך לבוררן היטב להוציא מהן הנקובין בכל יכלתו דהא ראב"ן חושש לפירש וחזרו (הגה"ה). וכ"כ עוד הרא"ש קיטנית ועדשין שמצוין בהן תולעין תוך י"ב חדש אין להם תקנה ולאחר כן מנהג יפה לתתנן לכתחילה במים צוננין והמתולעין והמנוקבין עולים למעלה וישליכם ואח"כ יתנם במים רותחין שאי איכא בהן תולעין שימותו בתוכו ולא יצא לחוץ עכ"ל. ולשון הרמב"ם כל פירות שמצוי בהן תולעין לא יאכל מהן עד שיבדוק. וכ"כ עוד בתורת הבית קיימא לן כל דבר שהאיסור מצוי בהן צריך בדיקה לפיכך כל פירות ומיני קטנית שהרחש מצוי בהן לא יאכל מהן בלתי בדיקה^ב)ב) ואפי' אם בדק קצת ולא מצא אין סומכין על בדיקה זו להתיר בנשארים וע"ש בתשובת רשב"א סימן שע"ה:. ואם עבר ובישל ממיני קיטנית תוך שנתן בלי בדיקה אם יכול לבדוק בודק עדיין. ואם לאו יראה לי שמותר דמעמידין אותו בחזקת היתר. ועוד דיש כאן ס"ס שמא לא היה כאן רחש ואת"ל היה כאן שמא נימוח ונתבטל בס' כדין כל בריה שנימוח עכ"ל. והיינו שלא הוחזקו פירש בסתם מיני קיטנית אבל פרטיים במדינה שהוחזקו בכך הוי ודאי ולא ספק:

ד׳ד. וכתב עוד הרשב"א במקום אחר בתשו' ירקות שנמצאו בהן תולעין לאחר בישול טוב לסנן הרוטב מהם ומותר אבל בירקות עצמן יש לחוש אם מצא בהם ב' פעמים שמא יש בהן עדיין ואין ניכרות עכ"ל. אמנם אם בודאי נתגדלו בהן בתלוש כגון שעברו שנתן אין חילוק כלל ביניהם לנתגדלו בדבר שאין גידולו מן הארץ. לעניין שא"צ לבטלן בדיעבד. וכן מדמה אותה הרמב"ם פ"ב דא"מ זה לזה. ומטעם דלעיל נהגו לאסור קמח שנתלע אע"פ שבוודאי לא באו שם במחובר ואע"פ שלא ראינו מעולם שפירשו מן הקמח ולא נשארו בנפה וחיישינן שמא פירשו מן הקמח ורחשו על גביו באויר העולם הואיל והם מהדברי' שגדלו מן הארץ ושייך ביה שרץ השורץ עה"א^א)א) ל"ה וכן התולעים הגדילים בקמח מותרים ואם נשארו בנפה אסורים סימן נ"ד::

ה׳ה. ופי' הר' חיים ול"ד למשקין שהתליעו ופירשו לדופני החבית מבפנים דשרי דהתם יש יתורא דמכל אשר במים עכ"ל. וכ"כ בתשובה אחת במיימו' שעשה מהר"מ מעשה בקמח שהתליעו וצוה להשליכו לנהר ולא רצה להתירו למכרו לא"י וכן בכל איסורין שאינה נראים ואפי' שא"י עושה ממנו פת לפני ישראל מאחר שאין עתה נזהרין מפת של א"י חיישינן שמא יחזור וימכור הפת לישראל אחר כמו שאנו חוששין בעיסה של ישראל שאפה א"י שצריך מהאי טעמא לחותכו כשימכרנו לא"י כדאי' לקמן אע"ג דהתם הוי איסור דרבנן לבד אבל אם הא"י עושה לפניו מאכל ממנו או כה"ג מותר:

ו׳ו. וכן מותר להאכילו לעבדו ולשפחתו בביתו אע"פ שמזונותם עליו וכן פסק ר"י א"ז לאסור למכור לא"י (וכ"כ בשערים סי' נ"ג):

ז׳ז. אבל התולעי' הגדלין במשקין שבכלי' ואפי' במים המכונסין בבורות שיחין ומערות שוחה ושותה מהן ואינו חושש (אי לקח אותם המים בתוך כלי ושותה. שאילה) ואפי' אם פירשו לחוץ לדופני הכלי או הבור מבפנים וחזרו דמרבי אותם מיתורא דכל אשר במים. וכ' הרמב"ם פ"א דא"מ ודווקא בבורות שיחין ומערות לפי שהן דומין לכלי אבל חריצין שהן ארוכין וקצרין. ונעיצין שהם רחבים ומימיהם מושכין אע"ג דאינו נובעין אסורין והיינו אפילו שאין להם מוצא ובא. דאתרבו לאסור מבימים ובנחלים. ומ"מ אם נראו להדיא שפירשו לדופני הכלי או הבור לחוץ וחזרו אסורים. אך באותם שתוך הבור והמשקה אין חוששין בהם שמא פירשו פ"א לדופני הכלי בחוץ וחזרו דהולכין אחר הרוב והרוב היתר הן שהיינו הב' מינין אותם שלא פירשו מעול'. ואותם שפירשו לדופני הכלים מבפנים והוה כמו ס"ס והיינו ששוחה ושותה מהן לכתחיל' ואין כאן אפי' משום מראית העין כמו בתולעי' בגבינה שפירשו. ודווקא שאין מאוסים עליו אבל מאוסין עליו או שיש בה חשש סכנה כ' הרמב"ם בסו' הלכות רוצח שאסרו חכמים לשתותו ולשתות מן הבריכות שמא יבלע מן התולעים שבהן משום אל תשקצו את נפשותיכם. ובהכרע כשאין נובעין מיירי דאם לא כן תיפוק לי' משום השרץ השורץ ע"ה אך אם לקח מן הבור בכלי ודאי הוי פירש ואסור. וכן אם סינן היין ושכר ונשאר התולעים בנפה או בשמרים וחזרו נאסרו דמרבין אותה מואת נבלתם תשקצו (וכ"כ בשערים סי' נ"ג) ומהאי טעמא אוסר רב הונא לסנן השכר על הקסמים בלילה דשמא יפרשו אותם היבחושין על המסננ' ויחזרו ויפלו תוך השכר ולא ירגיש. וכן יש לחוש ג"כ בשאר דברים שרגילין בתוכן תולעין:

ח׳ח. ומשמע בי"ד שבדיעבד מיהא אין לחוש שמא פירשו וחזרו כל זמן שאין הוכחה בדבר וכן הנמצאים בבשר בהמה עצמה או בין עור לבשר שיש להסתפק בהן שנתגדלו לשם מחיים של הבהמה אסורין אפי' לא פירשו מעולם משום שנתגדלו באיסור אבר מן החי ולא ניתרו בשחיטת הבהמה וגם מרבינן אותם בגמ' ג"כ מואת נבלתם תשקצו לרבות הדרנין שבבהמה פי' התולעין הנמצאין בכבד ובריאה או בחתיכה בשר שבאו שם מחיים של הבהמה וספק דאורייתא לחומרא. ואם נתבשלו בבשר זה או במאכל אחר צריך ששים לבטלן ומכ"ש הנמצאים בראשי הבהמות (הגה"ה) ובחוטמן ובבני מעים שאסורים הן שיש להסתפק בהן שמעלמא אתו^א)א) וכ"כ בשערים דהתולעים שבראש הבהמה אסורין משום דמעלמא אתי ובבני מעיים אסורים משום אמ"ה והנמצאים בדגים מותרים כ"כ ראב"ן אבל אבי העזרי כתב משום אביו ר"י דהנמצאים בדגים ובגבינה מותרים וכן בבשר בהמה וע"ש סימן מ"ז ובסימן נ"ז::

ט׳ט. אבל הנמצאים בגופי הדגים שהיינו בין העור והבשר כגון שדרך בקצת דגים אף התולעין עצמן מותרין מאחר שהדגים אינם צריכין שחיטה ובהיתר נתגדלו.^א)א) והרא"ש כ' תולעים הגדילים בדגים בין עור לבשר מותרים הכי נהוג שלא להקפיד לאכול דגים שיוצאין מגופן תולעים לבנים ורגילים לצאת מקצתן ולחזור ואנו קורין אותן שויברן ולפעמים רגילין להשליך אפשר משום דמאוסים אבל כשיוצאין מגופן וחוזרים אין מקפידין דניכר וידוע הוא דמגוף הדג קאתי והיינו רביתייהו לצאת מקצת ולחזור מהרא"י ז"ל סימן מ"ז: והיינו דווקא לאכלן עם הדגים אבל לאוכלן לבדן אם פירשו מחיים (הגה"ה) מהדג לגמרי וריחשו ע"ג השלחן או על ד"א אסורין מק"ו מתולעין שבגבינה כדאיתא בגבינה. אבל הפור' מתים שאין יכולין לרחוש ע"ה אף התולעין מותרין דהוה כחתיכת דג ואפי' משום מראית העין ליכא דהא נמצאים תולעין המותרין ודווקא שנתגדלו בתוכה אבל הנמצאים באזניהם ודאי אסורין כדפי' ר"ת קונקני התולעים אסירי היינו התולעים שבדגים דעיילו באוסייהו כדניימי פי' באזניהם. ושבבני מעים יש להסתפק ג"כ שמעלמא אתו ודווקא שנמצאו בהן כשהן שלמין אבל הנמצאין בהן אח"כ בחתיכה שלהן כתב הר"י מדור"א קיי"ל דכולהו אסירי בין הנמצאים בחתיכת דג ומכ"ש בבני מעים דאיכא למימר דמעלמא אתו עכ"ל:

י׳י. ודווקא שעדיין לא הסריחו הבשר והדגים ולא נתגדלו בהם מחמת סירחון אבל אם נתגדלו בהן מחמת סרחון ויושנם וכן בשאר דברים שאין גידולו מן הארץ כגון גבינה אם מכירי' שלא באו שמה מעלמא כ' במרדכי בש' רבי' שב"ט אפי' התולע עצמו מותר לאוכלו עם הגבינה והבשר כשהוא עדיין עמהם ולא פירש מהן ואפי' פירש לגג הגבינה והבשר והדגים דלא קרינא בהו השרץ השורץ על הארץ מאחר שאין גידולו מן הקרקע וגם לא ראינו מעולם שפירשו מהן ושרצו על הארץ ול"ד לפריש לגג תמרה דהת' אין דרכם להיות אלא בגרעין ומכל מקו' אם רואין להדיא שפירשו לגמרי חוץ לבשר וגבינה על השלחן או על ד"א וחזרו בהן ומכ"ש אם נפלו למאכל אחר אסורין משום מראית העין כמש"כ רשב"ט והרמב"ם פ' ב' דא"מ וכן כתב ראבי"ה תולעין שבגבינה ובשר ודגים אם פירשו לגמרי על גבי השלחן אסורין אבל ע"ג הגבינ' מותרין עכ"ל ואיסור זה ר"ל לכתחילה משום מראית העין. אבל דיעבד ודאי אין להם דין כמו תולעין שגדילין בדבר שגידולו מן הארץ שאם נתבשלו במאכל זה או במאכל אחר א"צ ששים לבטל טעם שלהן כלל ואם הם עצמם לא נמצאו מותר הכל ומיהו באותם שנמצאו בתוכם לא חיישינן שמא פירשו וחזרו מאחר שאין גידולן מן הארץ וגם אין בהם משום מראית העין לאוכלן עם הגבינה ומותרין לגמרי.^ב)ב) כתב בא"ז דראבי"ה מתיר בדגי' ובגבינ' ובשר המותלע אפילו פירשו לגמרי. רבים נוהגים היתר בתולעים של גבינה לאוכלן בהדיא אע"פ שקופצין הנה והנה בקערה. מהרא"י ז"ל סימן מ"ז: וכ' בסמ"ג ובסמ"ק ומ"מ אם נמצאים מתים בקדירה או בקערה שנפלו מן הבשר לא חיישינן בהם שמא פירשו מחיים דמסתמא היו נופלין בשעת הדחה אלא ודאי אלו נשארו בבשר ונתבשלו בתוכה בהיתר ועתה נפלו ממנה עכ"ל וא"צ ששים לבטלן ואף התולע עצמו מותר כדאיתא לעיל:

י״איא. ולפי זה יש ארבעה כללים בתולעים. א) כל שנמצא בדבר (הג"הה) שגידולו מן הארץ לעולם אסור אפי' אם הוא עדיין בתוך הפירי והגרעינן ולא נקב אפי' הגרעין וצריך לבטל טעמו בס' וכן הנמצא בקמח וכה"ג אע"פ שלא ראינו מעולם שפירש ממש. ב) והגדילים במשקה שבכלים או במים המכונסין בבורות מותרין אם לא ראו שפירשו פ"א לדופני כלי בחוץ וחזרו. ג) והנמצאים בגוף הבהמה בכל מקום שהוא או בחתיכת בשר ודגים או במעי הדגים שיש להסתפק בהן שמא באו לשם מחיים או מעלמא אסורין וצריך לבטל. ד) אבל אותן שנתגדלו בתוכן לאחר שחיטה מחמת סירחונם ויושנם או בכל דבר שאין גידולו מן הארץ כגון גבינה וכן בגוף הדג כשהוא שלם אפילו נתגדלו בעודם בימים מותרים בכל עניין אפילו התולעין עצמן לאכול עם הבשר בעודן בתוכו אם לא שפירשו פ"א מהן לגמרי וחזרו: