איסור והיתר הארוך מ״בIssur VeHeter HaArokh 42

א׳א. דם ביצים מדאורייתא מותר כדם דגים וחגבים דלא אסר קרא אלא לעוף ולבהמה אלא שגזרו בה רבנן אטו דם עוף והיינו דווקא אותם שנמצא על הקשר לפי שממנו נוצר האפרוח אבל הנמצא בשאר מקומות שבא מנשיכת התרנגול פירש ר"י שלא גזרו בי' רבנן ומותר אף הדם עצמו כדמוכח פ' דם שחיטה אלא שנוהגין להסיר לכתחילה משום מראית העין מידי דהוי אדם שעל הככר מנשיכ' שיניו שצריך לגררו אע"פ שאין בו איסור כשלא נראה בחוץ כדאמרינן בגמ' שבין שיניו מוצצו ובולעו וכן פסק בסמ"ק ומהרי"ח שהדם שנוצר ממנו אפרוח אין אלא מדרבנן:

ב׳ב. וכ' ר"ב קורט דם שנמצא בביצה יש בהן ג' דינים א') אם נמצא חוץ לקשר ואינו נוגע לקשר כלל בין בחלבון בין בחלמון זורק הדם ואוכל השאר. ב') ואם נמצא על הקשר ומתפשט חוץ לקשר בין בחלבון בין בחלמון כל הביצה אסור דשדי תיכלה בכולו. ג') ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חילוק בין חלבון לחלמון דבקשר של חלמון כל הביצה אסור ובקשר של חלבון זורק הדם והשאר מותר עכ"ל^א)א) ל"ה בחלבון מותר אף הדם ובחלמון כל הביצה אסורה וכ"כ בשערים סי' ס"ב: וכתב בפרנס שעתה אין אנו בקיאים בקשר חלבון וחלמון הילכך יש להחמיר (וכן כתב בשערים). והרא"ש ובנו הי"ד אוסר כשנמצא על החלמון אפילו לא נגע בקשר כלל ולכן נהוג עלמא שאין להתיר ביצה שנמצא בה דם כ"א שנמצא (הגה"ה) על החלבון ולא נגעו בקשר^ב)ב) קבלתי דהכי נהגו ולא כדברי סמ"ק דכ' שנהגו העולם כרש"י לגמרי. היינו כמו שכ' ר"ב. מהרא"י ז"ל סי' ס"ב::

ג׳ג. ודווקא ביצה חיה אבל נצלה ונתבשלה אין ניכר כל כך מקומו ונהגינן לאוסרה בכל מקום שנמצא:

ד׳ד. אמנם אם הם חיות עדיין וטרופות בקערה ומעורבין ונמצא דם ביניהם ואינו ניכר באיזה מקום שהי' כ' באגודה דהוי ספק דרבנן ולקולא והכי נהגינן ואפי' רק ג' או ב' זורק הדם והשאר מותר ומיהו בביצה אחת טרופה אין להקל אבל אם ניכר הדם עדיין שהיא במקום האוסר כתב בי"ד בשם הרא"ש שיזרוק לחוץ מה שיכול להכיר מאותה הביצה ומה שנשאר בתוכה ישער אם יש באחרים ס"א נגדו מותר. וכן אם נתערבה בתבשיל בטל בס' כשאר איסורין והא דביצה לא בטילה היינו כשהיא שלימה אבל כשהיא טרופה מתבטל' שפיר עכ"ל. והטעם שבתבשיל מתבטל בס' ובבצים אחרות צריך ס"א כדאיתא לעיל בשיעור ביטול. ואם הביצים מועטין שיש לחוש שלא ישאר ס' כתב בהג' מיימ' פ"ז דא"מ שהורה ר"י מקורבי"ל דנוטל א' א' (הגה"ה) ואין חוששין שמא יקח מחלבון האיסור אבל לא יקח האיסור שמא ישאר ממנו עכ"ל. וכן כתב באגודה ובמרדכי פ' א"ט ולא ליקח ביצה האסורה תחלה וישארו הכשרים בקערה לפי שאי אפשר ליקח ביצה מעם חבירתה שלא ישאר בתחתון מן העליונה קימעה ומוטב שישאר מן הכשרי' בקערה עם האסורין ולא ישאר מן האיסור כלום עם הכשר בקערה עכ"ל. ואע"פ שכתב בתורת הבית ובי"ד שאם הביצה ספונא מארעא שאינה ראויה לגדל בצים בכל מקום שנמצא הדם זורקו ואוכל השאר וזהו בצים מוזרות שאו' בעל נפש יפה תאכלם עכ"ל. ומ"מ לא שרינן מהאי טעמא אלא א"כ שהיה התרנגולת סגורה בלול מעת עיבור אבל בחצר חיישינן שמא בכל פעם בא תרנגול אצלה מס' בתים. וכשמסיר הקורט דם מהביצה יגביהה בשתי אצבעות ויתפוס עמו מעט מהביצה כדי קליפה ויזהר שלא יתמעך הדם לתוך הביצה וכן משמע בסמ"ג ואע"פ שרוב הבצים אין בהן דם ואפילו אותו המועט שיש בהן דם יש לפעמים במקום שאין אוסרין הביצה מ"מ מאחר שקצת מצוי בהן נהגין לכתחי' שלא לאוכלן ביום בלתי בדיקה. וכן כשטורפין אותם בתבשיל ובמוליתא נוהגין ג"כ לבדוק לכתחילה. ומיהו בדיעבד אין לחוש אם לא בדקה וכן כשהן מבושלות קשות שאי אפשר לבודקה^א)א) ל"ה וגם כשאוכלין אותן צלויין אין בודקים אותם אם יש בהן דם דאינם יכולים לבודק' ואזלינן בתר רובא אע"ג שרגילו' בעלמא הוא כשעושי' מהן תבשיל או מרק לעיין אחריה אם יש בו דם חומרא בעלמא הוא ע"כ סי' ס"ט: וכן בלילה אוכלין בצים לכתחילה בלא בדיקה דהולכין אחר הרוב:

ה׳ה. וכתב ר"ב תרנגולת שנטרפה ביצתה אסורה כביצת עוף טמא עכ"ל וביצת טרפה אף כשנתרקמה דהיינו כשמתחלת ומתהפכת להיות אפרוח נשארת באיסורה לעולם ולא קיימא לן כחזקיה פ' א"ט שמתיר מטעם דכל כמה דלא מסרחה לא גביל ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא וכי אסרינן ביצה מעיקרא דבת אכילה היתה והשתא לא. ואפי' האפרוח שיצא ממנה אסורה אע"פ שאין במינו טריפה. ואפי' ביצה טהורה מרוקמת נהגינן לאוסרה דשמא גמרה רקומה להיות שם אפרוח ואסור משום דם נבילה ולא נאמר עפרא בעלמא הוא. ואם נתבשלה עם בצים אחרות צריכה ס"א לבטלה. והא דאמרי' ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם היינו שלא התחיל לרקום כלל אלא שנמחה רק כמו שדרכה להיות מיד אחר הב' ימים הראשונים כשמתחילין לקבל חום העוף. ובתורת הבית מפרשו בביצה הספונ' בארעא שאינה ראויה לגדל אפרוח שאילה:

ו׳ו. והשיב רשב"א שבכיסוי החמין שנמצא בה ביצה שנמצא בה דם. שאינה אוסר החמין אלא לכדי קליפה עכ"ל ודווקא שלא נגע במאכל עצמו אבל אם נגע בו צריך ס' נגד כל הביצה כדאי' לעיל. וקיי"ל כר"ת שאין חילוק בין ביצת עוף טמא לביצה שנמצא בה דם ואפרוח ואפי' אם נתבשל תוך קליפתה שצריך לבטלה כביצה טרופה. ולא נאמר כמיא דביעי בעלמא היא ולאו כלום היא. ומכ"ש אם היתה טרופה או אפילו נקובה דצריך ס' אליבא דכולי עלמא. (וכ"כ בשערים סי' ס"ד):
וכתב עוד בסמ"ק ומותר לקנות בצים שלמים מן הא"י ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפה ולא משום עוף טמא אפי' שלא יאמר הא"י של עוף פלוני הן לפי שאין ביצות נבילות וטריפות מצויין בינינו והולכין אחר הרוב:

ז׳ז. ומה"ט אין נזהרין העולם ג"כ כשמבשלין הרבה בצים יחד לאכול קצתם קודם האחרון לדעת אם יש אפרוח באחת מהן דהולכין אחר הרוב וכ"ש שאין להמתין לחששת דם שבהן דרבנן. וכ"ש דאין צריך לבדוק אחר סימנין שהן דרבנן כגון ראש אחד כד וראש אחד חד ונמשך שאין עגול ממש. וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים דהולכין אחר הרוב:

ח׳ח. ואמר ר"י וה"מ בביצת תרנגולת אבל בבצי' של שאר עופות ודאי צריך לעיין בסימנים הללו עכ"ל אבל אין לסמוך על סי' עוברי דגים כלל והיינו ג"כ ראש אחד כד וראש אחד חד ואע"פ שיש מאן דאמר שסימני עוברי דגים דאורייתא מ"מ אין אנו בקיאין בהן עתה אבל ביצים טרופות ודאי אסור ליקח מא"י כיון שאין רגילין למוכרם כך מוכחא מילתא שהן של טריפות וטמאות ונתכוין שלא להכירם (וכ"כ בשערים סי' ס"ז) ומ"מ אסור ג"כ לישראל למכור ביצים טרופות טריפה לא"י אע"פ שאין לחוש שיקנו אותה ממנו כדאיתא לקמן. וביצה שנמצא בתרנגולת שחוטה אם (הג"ה) נגמרה בקליפתה כמו שרגילין למוכרם בשוק מותרין לאוכלן בחלב אבל כשלא נגמרה כ"כ אסורות בחלב וגם צריכה הדחה ומליחה כשאר בשר עוף^א)א) היינו שנגמרה קליפתה החיצונה רק שהיא רכה קצת מולחין אותה כשאר בשר וכמדומה שאין הנשים נוהגי' היתר אפי' אם הקליפה קשה לגמרי ואפשר משום דאמרינן אפי' ביעותא בכותחא לא לישרי אינש בפני רבו ומפרש התוס' דר"ל בכה"ג משום הכי היו נמנעים לפעמים להורות בו לפי שנזכר בתלמוד בהדי' וע"י כך נשתרבב המנהג להחמיר מהרא"י ז"ל סי' ט': וכן בצים שהוציאו בכח מהתרנגולת בעודה חיה כגון שהכה על זנבה והפילתה כתב בתשובת הגאון וכן פרש"י פ' א"ט וכ"כ ר"ת אם נגמרה בקליפתה כמו שנמכרה בשוק מותרת ואין בה משום אבר מן החי וזה היא ששנינו גיעולי ביצים מותרים מלשון שורו עובר ולא יגעיל עכ"ל: