איסור והיתר הארוך נ״בIssur VeHeter HaArokh 52

א׳א. אמרינן בפרק כ"ה חלב טהור סותם. וכ' התו' כל נקב שסותמו שומן כשר כגון הדקין שנקבו והשומן סותמן מותר לפי שמחובר עליו כל שעה וכן כל כיוצא בזה אבל חלב שנדבק בריאה אין סותם כיון שאין נדבק עליה כל שעה עכ"ל. והיינו ריאה הסרוכה לשומן הלב פירש שומן שבקנה הלב הוא שבין הערוגות המחובר לשדרה וכיוצא בזה שאינו מהודק עליו כל שעה. ובסה"ת ובסמ"ק מפרש הטעם דמאחר שאין השומן מאותו דבר שהנקב שם לא הוי סתימה עכ"ל. אבל אם ניקב הכרס או המסס ובית הכוסות והדקין והקיבה לחוץ לצד החלב שעליה אפי' עד החלב ממש טריפה דחלב טמא אינו סותם משום דלא מיהדק (וכ"כ בשערים סי' צ"ו). והביא ר"ת תשובת הגאונים קיי"ל כבני בבל דחלב הקיבה כולה אסורה בין דאקשתא בין דאייתרא ואינו סותם^א)א) אמנם הרא"ש כתב פרק א"ט דחלב דאייתרא סותם ושמא מטעם דלקמן דבני א"י אכלי' לי' אנן וכו' שאילה: והדורא דכנתא דנקבו אפי' זה לתוך זה כשר דחבירו סותמו או החלב כשר שעליה סותמו דמהדיק אך אם נקבו החלחולית דהיינו הכרכשתא לצד השומן שעליו אע"פ שהוא טהור ומיהדק עליו אינו סותמו וטריפה דחלב העשוי ככובע כגון חיטין עגולין דכרכשתא אינו סותם. וכן כתב הרמב"ם פ' ו' דה"ש קיבה שניקבה וחלב טהור סותמו מותרת וכן כל נקב שהבשר והחלב שמותר באכילה סותמו ה"ז מותר. חוץ מחלב וקרום שעל הלב כולו. והמחיצה שבאמצע הבטן שנקרא טרפשא דכבדא וחלב המעי האחרון שבאברים אלו אין מגינין לפי שהן קשין חלב חיה כנגדו בבהמה אסור אין סותם ג"כ עכ"ל (וכ"כ בשערי' שם). והטעם מפרש בסה"ת דהא אין הדבר תלוי בהיתר החלב או באיסורו. אלא שחלב שבאותו מקומות לא מיהדק. וחלב הלב רוצה לומר אפי' אותו שמיהדק עליו ממש ואינו סותם נקיבת הלב. לפי שהוא קשה ועשוי ככובע וכל שכן בטרפשא דליבא אינו סותם הנקב שבלב דחלב העשוי ככובע הוא. וגם אינו מהדק. וכתב הא"ז בשם מהרי"ח האי סימפונות דריאה דאינקב לחברי' במקום דסמיכי להדדי כגון שבמקום שמתחיל להתפצל שאין שם בשר ביניהם שסותמו טריפה. ואין דומה להדורא דכנתא דאינקיב לחבריה דכשר דהתם חבירו רך ומגין עליו עכ"ל:

ב׳ב. ועוד כתב הרמב"ם פ' ו' דה"ש אבל מעיים שנקבו וליחה סותמתן טריפה דאין סתימה זו מועלת עכ"ל. והיינו שנסרכו באיזה דבר או שתלוי בהן הסירכא^ב)ב) וכ"כ בתרו' הדשן סי' קפ"ג דאם נסרכו הדקין לדופן או למקום אחר ובדקו המעיים בפנים ולא מצאו שם ריעותא דהדבר נוטה לאסור וע"ש: ומחט שנמצא בקורקבן ונקבו הב' עורות שהיינו הכיס והבשר ויש שם שומן אומר ר"י שסתם שפיר וכשר. דע"כ לא מבעיא ליה בגמרא אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טריפה. אבל חלב טהור דעוף שלא מצינו שכנגדו טמא פשיטא דסותמו דמיהדק שפיר עכ"ל:

ג׳ג. וכתב ר"י א"ז בתשובה מעשה בא לפני רבי בקורקבן תרנגולת שניקבה והוסר ממנה הקורקבן ונתערבה אותה התרנגולת הטריפה באחרות ודימו שומן של קורקבן אל שומן התרנגולת של מקום חיבור הקורקבנין ואידמו לגמרי (הג"ה) והכשיר רבי האחרות ע"י כן. (ויש לפרשו שהנקב לא היה במקום השומן דאי במקום השומן הא קיי"ל דחלב טהור סותם עכ"ל) ועתה שאין אנו בקיאין כ"כ אין לנו להתיר בכה"ג אם לא שיהא ההפרש גדול וניכר לכל:

ד׳ד. ודווקא בדבר שנקובתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור לנקיבתו ולחסרונו כמו נקובת הטחול אין מועיל בו סתום חלב או בשר ומסתפק בא"ז אם נמצא נקב בכרס במקומות שנוהגין איסור בחלב שעליו (שלא) כר' אפרים ואותו חלב סותמו אם שייך לומר בזה ג"כ אינהו מיכל אכלי' ליה אנן מסתם נמי לא סתים ליה והאריך ומסיק ע"כ טוב להחמיר ע"כ:

ה׳ה. אמר ר' יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה הבהמה כשרה (וכ"כ בשערים סי' פ"ח) ואי אינקב כבד להדי מרה טריפה נמצא הכשר במרה טריפה בכבד והכשר בכבד טריפה במרה כגון שניקבה לחוץ. וכתב הרמב"ם פ"ו דה"ש אבל אם לא נסתם הנקב אע"פ שהוא סמוך לכבד טריפה:

ו׳ו. וגרעין שנמצא במרה אם היתה כמו גרעינה של תמרים שאין ראשה חד מותרת. דודאי נכנסת דרך הסימפון אם ראשה חד כגרעין של זית אסור שהרי ניקבה אותה כשנכנסת. וזה שלא נראה הנקב מפני שהוגלד פי המכה עכ"ל וכן מסיק בי"ד לאסור וכ"ש הגרעין שהן חדין יותר ומחטין שנמצאין במרה שהוא טריפה:

ז׳ז. ופסקו ה"ג והרמב"ם ומהר"ם ובי"ד ובמרדכי פא"ט שאם אין שם מרה כלל טריפה (הג"ה) וכ' אך אם יש בכבד טעם מר אפי' אחר שנצלה כשר:

ח׳ח. וכתב אם יש שני מרורות טריפה דכל יתיר כנטול דמי. אך אי שפכי להדדי חדא היא וכשירה ואף ראבי"ה כתב להחמיר בתרי מרירות מאחר שיצא הדבר מפי הגדולים:

ט׳ט. וכתב בי"ד יש מיני עופות שאין לה' מרה כגון תורים ובני יונה ואין לאסור כיון שכל המין הוא כך ומכל מקום אין ללמוד מהן להכשי' מינים אחרים שאין להם מרה דאין ללמוד מין משאינו מינו והכי אמרי' ג"כ ריש פ' א"ט. ואיילי' שאין להם מרה לא חשוב כנטילה דכולהו הכי איתא להו עכ"ל:

י׳י. וכתב ראבי"ה הלכה למעשה מרה שנדבקו בצד אחד לצלעות ומצד א' לכבד כשר:

י״איא. וכתב בתשובות הגאונים הטחול שניקבה בסומכה או שיש בה רק מכה בסומכה טריפה וסי' איזה קרוי סומכיה דטחול וטריפה. ואיזה קרוי קולשיה וכשר. סומכיה הוא כל מה שדבוק בכרס. וקולשיה הוא שאין דבוק בו כלל. ואף על גב דאם ניקב הטחול בסומכיה טריפה (הגה"ה) מכ"מ אם נחסרת כשרה. ואע"ג דבמרה ובאונות הריאה הוי חסר כניקוב מ"מ לא מדמינן בטריפות זו לזו. וכן אי אשכחת תרי טחלי מכשיר בתשובת הגאונים והרא"ש והרמב"ם. וכתב לפי שהטחול אינה ממניין שאר איברים שנקובתן במשהו. אין עליה דין שאר אברים שכל מקום שניקב טריפה ה"ה ניטול ע"י חולי או ביד או שנברא חסר כולו או יתירה אלא יש לטחול דין בפני עצמו ליטרוף בסומכי בנקב מפולש עכ"ל דוקא שהטחול ניקב בסומכי מעבר לעבר אבל אם ניקבה אפי' בסומכה וברוחב איסור ולא עבר הנקב מעבר לעבר אלא נשתייר ממנה מצד הב' כעובי דינר זהב כשרה אבל פחות מכאן הרי הוא כמפולש וטריפה וכתב רשב"א עובי דינר זהב לא ידעינן שיעורה ויראה לי שהוא פחות מחצי שיעור עובו עכ"ל פי' מחצי שיעור עביו של הטחול:

י״ביב. וכתב הר' אלעזר ממיץ בשם רבינו תם דכל מקום שהטחול טריפה משום נקב אפי' שלא ניקבה אלא נימוחה או שיש בה בועה מליאה מוגלה טריפה אם נסמסמס והוא שהרופא גוררו רואין אותו כאלו אינו לכל דבר עכ"ל. וכן אם נפרך בצפורן. וכתב רשב"א בת"ה שלו עוף טחול שלו עגול כענבה ואין הנקב פוסל בה דאין לה עובי עכ"ל וכן מתירו בי"ד: