איסור והיתר הארוך נ״גIssur VeHeter HaArokh 53
א׳א. בדיני הכליות כתב במרדכי פרק א"ט אם יש לבהמה רק כוליא אחת או שיש לה ג' או ד' כליות כשרה דמאי אמרת כל יתר כנטול דמי הא אמרינן ניטלו הכליות כשרה. ותו מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי. דתניא ואת שתי הכליות ולא בעלת אחת וג' וד' עכ"ל וכן בא מעשה לפני רבינו תם בטלה שלא היה לו כ"א אחת והכשיר וכן אם ניטלו כשר כדתנן נטלו כו':
1
ב׳ב. וכתב הרמב"ם וכ"ש שאם ניקבו שמותרת ואמר רבין בר פפא לא שנו אלא ניטול אבל לקתה אפי' בכוליא אחת טריפה (וכ"כ בשערים סי' פ"ט) ופסק בסה"ת כוותיה. ואם כן ניקבו הכליות דכשר מסתמא שלא נקבו ע"י חולי:
2
ג׳ג. וכן אם הקטינה אפי' רק אחת מהן בבהמה דקה עד כפול ובגסה עד כענבה בינונית טריפה. (וכ"כ בשערים שם). ומכ"ש פול וענבה עצמה ולמטה מהן. ואפי' אם היה באיסור דרבנן שלא אמרינן בשיעוריהון עד ועד בכלל דהא חשיב מלמעלה ולמטה. וכתב הרא"ש ול' הקטינה משמע שהיו גדולים מעיקרה והקטינה ע"י חולי וניכר החיסרון אבל אם נולדו קטנים אפי' פחות משיעור זה כשר עכ"ל:
3
ד׳ד. וכתב ר"ש בר חפני הכהן בשערים שלו לקתה הבהמה אפי' רק בכוליא אחת במים עכורין או סרוחין או נעשה בשרה כבשר המת שהבאיש לאחר ימים ואם תאחוז במקצת יתמסמס ויפול טריפה (וכ"כ בשערים שם). ואפי' שלא הגיע הלקותא למקום החריץ שהיינו עד מקום הלובן עכ"ל. (בשערים כתב בסתם כי מטי לקותא עד מקום חריץ. שם) וכן כתב ג"כ ראבי"ה הא דצריך בכוליא שהגיע הלקותא למקום החריץ היינו במכת חרב אבל ע"י מוגלא אפי' לא הגיע למקום החריץ טריפה:
4
ה׳ה. ומסיק וכן אם נבקעת לשנים טריפה מדאמר יפלח כליותי ולא יחמול ע"כ. ומכאן יש סמך ג"כ לטריפות מרה שניקבה שלא כנגד הכבד דמייתי בגמ' ג"כ ריש פ' א"ט מסיומא דקרא ישפוך לארץ מררתי. אבל אם רק נחתך בהן חריץ ולא נחלקו לשנים. פי' שהחתך אינו עובר כל עובי הכליות כשר. ואפי' אם הגיע החיתוך למקום החריץ מאחר שאין הי' מחמת חולי. הי' דם בכוליא כשירה דהא כולה דם. כליות שנשתנו מראיתן מלבד ירוק טריפה. ודוקא שנשתנו כולן ולא מקצתן. וכ' במרדכי ובמים זכים ראיתי מעשה שבא לפני רבותינו שבמענ"ץ והכשירו אפי' הגיע המים למקום החריץ. וכ' בא"ז אם יש מכה בכוליא מגבה חותכין הכוליא לשנים ואם לא הגיע המכה לתוך הכוליא בפנים כשרה. וכ' רשב"א דאין טריפות בכוליא על עוף:
5