איסור והיתר הארוך נ״וIssur VeHeter HaArokh 56

א׳א. בהמה שנפלה מגובה י' טפחי' חיישינן לריסוק אברים וכתב במרדכי שאפי' כשהבהמה יפה כבתחילה ואין נראה בה שום שבר לא בשדרה ולא בצלעות או בשאר אברים טריפה שהלכות טריפות הלכה למשה מסיני עכ"ל ובסה"ת מפרש דהלכה למ"מ לפי שניתפרקו חליותיה. וכתב בא"ז ודוקא שנפלה ע"י גילגול אבל אם נפלה מעומד אפילו מגובה ו' טפחים יש בה משום ריסוק איברים דמכריסה דתורא עד עמידת רגלה ד' טפחים ואותו ו' הרי י' ודוקא בנפלה מעצמה אבל הפילוה אחרים אפי' בפחות מו' חוששין:

ב׳ב. וכתב עוד במרדכי וכן אם טרפה בכותל או ריצצתה חבירתה ונפלה לארץ חיישינן לריסוק ובזה א"צ אפי' גובה ו' מאחר שהדחיפה היתה בחוזק:

ג׳ג. הניחה למעלה ומצאה למטה י"ל שדלגה וכשירה אפי' לא הלכה ולא עמדה ואין להצריכה לא בדיקה ולא שהייה אפי' אם היה המקום גבוה הרבה דודאי אמדה נפשה שלא נפלה כ"כ בחוזק שניחוש לריסוק אברים:

ד׳ד. וכ' הרמב"ם פ"ט דה"ש וכן אם הכה אותה באבן ורצץ אבר מאבריה שבחלל הגוף אע"פ שלא ניקב ולא נסדק ולא נשבר רק שתפסיד צורתו הרי זו טריפה. ואפי' נתרסק אבר שאם ניטל כשר כגון טחול וכליות חוץ מבית הרחם שנתרסק שמותר וכן מי שדרך ברגלו על העוף או על הבהמה או שנטרפה בכותל עד שמפרכס חוששין לריסוק עכ"ל:

ה׳ה. הכה במקל על כל אורך שדרתה כשירה אבל אם הכה על רוחב השדרה או שהיו קשרים במקל שקורין עשטי"ן בל"א או שלא הכה לכל אורך השדרה ונפל לארץ חוששין לריסוק אברים:

ו׳ו. וכתב עוד הרמב"ם והסמ"ג אלים המנגחי' זא"ז עד שאין יכולין לזוז ממקומם אם עומדין על רגליהם אין בהו משום ריסוק אברי' אבל אם נפלו לארץ מתוך נגיחותיהן ודאי חוששין וצריכה בדיקה:

ז׳ז. וכתב בסמ"ג הטבחים שמטילין הבהמה בחוזק לארץ אפי' נפלה נפילה גדולה שיש לה קול כשרה לפי שנועצת צפרניה בארץ עד שתגיע לארץ ואינה נופלת בכח. או אם החליקה ונפלה מאליה כשרה. אע"פ שאינה נועצה כיון שלא הפילה בחוזק וגם אינה גבוה מכריסה לארץ י' טפחים עכ"ל. ואפי' לקשור כל רגליה יחד ולהפיל' נוהגין בו היתר לכתחיל' ודלא כרא"ם שאוסר היכא שקושר רגליה ומפילה מטעם שאינה יכולה לנעוץ. וכתב ואע"פ שאין גבוה י' דהא אין צריך גבוה עשרה אלא בנפלה מעצמה אבל כשאחרים מפילין אותה אסור ואפי' בפחות מי' דדמיא לאלים המנגחין זה עם זה עכ"ל. ומיהו היכא דאפשר נכון לחוש ולהחמיר לכתחילה כדבריו. ומה"ט נוהגין בקהילות הקדושו' לתקן לשוורי' מקום גבוה שקורין שרגי"ן בל"א וקושרין רגליהם ומטילין אותם עליהם. ודווקא שעומדת על רגליה ומחליק' ומפילה אבל אם נושא הטבח כשב על צוארו ומשליכו לארץ ודאי חוששין דהא גבוה יותר מי' טפחים. וה"מ שלא אחז רגלי הבהמ' בידו כשנפלה אבל אם אחז אפי' אם לא אחז רק השני רגלים האחרונים מכובד הבהמה ונחבטה לארץ כשירה. (ובד"מ סי' נ"ט מביא בזה"ל וה"מ שאחז רגלי הבהמה כשהפילה אבל לא אחז אלא כשהפילה נשמט מקצת רגליה כשירה):

ח׳ח. וכתב עוד הרמב"ם גנבים שגונבים טלאים ומחזירין אותו בלילה ומשליכין אותה למעלה מכותלי החצר אי מחמת תשובה אין חוששין לריסוק אברים דבודאי מתכוונים שלא ישתברו ואי מחמת יראה חוששין:

ט׳ט. כתב בסמ"ק ובסה"ת נזרק טלה ממרחקים שהיינו מן הצד ולא מלמעלה למטה אי נפלה על מתניו כשר ואי לאו חוששין לריסוק אברים וכתב בא"ז ובסמ"ק ובכל מקום שיש חשש לריסוק אברים אפי' עמדה ושהתה מע"ל צריכה בדיקה שחטה תוך מע"ל טריפה ולא מהני בדיקה:

י׳י. אמר רב יודא א"ש הלכה פי' ד' אמות לא בעי לא שהייה ולא בדיקה ופסק בא"ז ובסמ"ק כוותיה. וכתב בסה"ת ובסמ"ק והילכך עתה שאין אנו בקיאין בבדיקה כשיש ספק ריסוק אברים כגון נפלה וכה"ג אין להתירה עד שילכו ד' אמות ואז סגי בכך ומותרים מיד אפי' בלתי בדיקה עכ"ל. והיינו שהולכות בטוב כדרך שהיתה רגילה לילך מקודם ולא נראה שום שינוי בהליכה זו ממה שהיתה הולכות מקודם או כדרך שאר בהמות אם לא ראה אותה מתחילה. ואז מותר לשוחטה לכתחילה ואפי' בבהמה של כנעני דליכא הפסד כלל:

י״איא. וה"מ חששת ריסוק אברים אבל חששת שאר טריפות כגון נקיבת קרום של מוח וכרס ודקין וספק דרוסה וכל שאר טריפות מהי"ח טריפות אין להתירם עתה עד שמשהין אותה בזכר י"ב חדש ובנקבה עד שתתעבר כדאית' לקמן [שער נ"ז דין יו"ד]:

י״ביב. ודווקא חשש ריסוק צריך הילוך כדפרי'. אבל מסוכנת כתב בסמ"ק בהמה גסה שלא היתה יכולה לעמוד קודם השחיטה פשטה או כפפה ידה או רגלה אחר השחיטה הוי פירכוס וכשרה אבל דקה וחיה אפי' גסה צריך פישוט וחזרה. ועוף אם רק רפרף בגופו או קשקש בזנבו מותר. ודווקא אינה יכולה לעמוד אבל בריאה בין בהמה בין חיה ועוף א"צ פירכוס כלל:

י״גיג. וכתב עוד הרמב"ם וסמ"ג בהמה שהיתה גוררת רגליה אחריה כשירה ואין חוששין לריסוק אברים או להפסק חוט השדרה ואינה צריכה בדיקה אלא א"כ שנודע בודאי שנפלה. דאין תולין כלל במילתא דלא שכיח אלא אמרי' חולי נקטה וראויה להתרפאות לאחר זמן עכ"ל. ומשמע לשם שמותר לשוחטה אפי' עתה קודם שנתרפא אע"פ שאין אנו בקיאין עתה בבדיקה דא"צ בדיקה כלל:^א)א) כן השיב ר' טוביה הקונה תרנגולים ויונים ואווזות מן השוק ואינם יכולים לעמוד על רגליהם כשירה דכיון שלא ראינו שנפלה אין לאסור מספק:

י״דיד. אבל כשיש ריעותא ברור לפנינו כגון שיש בו לקותא כגון מכוות אש או מכת חרב או הדקרת חץ והוא המגיע למקום שאוסר בה כתב בא"ז אסור לשוחטה עד שתבריא. ואם מגיע הדקר לגיד הנשה טריפה ג"כ עכ"ל:

ט״וטו. ומעשה בשור שנפל על גבי קרקע מפני מכאוב רגליו ולא הלך מחמת נפילתו והורה ר"י הזקן שאין לחוש לריסוק אברים וכתב בסמ"ק עוף הנדבק בדבק של מצודה בחדא גפא ומפרכס שרי לפי שיכול לעוף ולהגן על עצמו בכנף השני שלא יהא תלוי ויפרכס וירסק אבריו:

ט״זטז. וכתב הרא"ש ובסמ"ק עוף שנחבט על דבר קשה חיישינן לריסוק אברים ויש לו דין נפולה וטריפה. ועל דבר רך לא חיישינן לריסוק ואין צריך בדיקה. על גבי מים חוששין ואם שט מלמטה למעלה מלא קומתו אפי' במיא דקיימי כשר אך מלמעלה למטה אפילו במיא דלא קיימי וקדם לתבן או לקש אין חוששין לריסוק. וכתב הרמב"ם דבר קשה כגון כדין של חיטין או קופה של שעורין וכיוצא בהן דבר רך כגון כסות כפולה והתבן והאפר וכיוצא בהן עכ"ל. ושיעור נפילת עוף שנדבקו ב' כנפיו הוא כמו כן דווקא י' טפחים ובדיקתו בהילוך ד' אמות ביבשה כמו בבהמה:

י״זיז. וכתב בסמ"ק ועופות שנלכדים במצודה ואין יכולין ללכת אי מיקרבי קיטרי המצודה להדדי חוששין לריסוק וצריכה בדיקה:

י״חיח. ואיתא בגמרא בחולין לפי שרוב עופות טהורים פרט לך הכתוב הטמאים. ומי שאינו בקי בהם ובשמותיהן כו' כדי להכיר הטהורי' עיין בסימניהון. וד' סימנים יש בעוף טהור. אצבע יתרה. זפק. קורקבן ניקלף ביד בלתי סכין. ואינו דורס. ורמז לדבר כל צפו"ר טהורה תאכלו (הגה"ה) ואמר ר' יאשי' כל מקום שנא' צפור בצפור טהור הכתוב מדבר. ודרש ליה מקרא פ' שלוח הקן. דורס ואוכל פי' ר"ת שאוכל עוף אחר בעוד שהוא חי לשון ארי דורס זאב טורף. וכתב הרמב"ם פ"א דא"מ וכל עוף הקולט מן האויר ואוכל הרי זה דורס ואוכל ואסור עכ"ל. ובפי' סימן הדריסה ובחקירתו נתרבו הדעות לרוב ואפילו במקצת אווזות ובר אווזות שכתב הגאון שקבלה בידם שכל שחרטומו או כף רגלו רחבין בידוע שאין דורס. מ"מ יש לחוש שמא הן מהי"ט עופות שיש להן ג' סימנים כשרות והן אסורין אע"פ שאין דורס אחד מהן. וע"כ המסקנא והמנהג שלא לאכול שום עוף כ"א במסורת שהוא כשר. פי' שיש מסורת שאין דורס ויש בו הג' סימנים טהרה בגופו. ואפילו בלא בדיקת הג' סימנין יכול לאכול כל עוף שנוהגין העולם בו היתר דהיינו במסורת. וכן פסק רש"י בחולין שאין להכשיר שום עוף בשלשה סימנים שבגופו (הגה"ה) אם לא שיש קבלה עליו שאין דורס וראייה מתרנגולת דאגמא כו' עכ"ל. וק"ק. פי' אבל אם אין עליו קבלה שאין דורס אלא רק שראינו בו שאוכל בלא דריסה לא אפי' יש בו כל שאר ג' סימני טהרה דשמא ידרוס בפעם אחרת כאשר מצינו בגירו' דדרס וכן כתב בס' אשי' שאפי' עופות הידועין שאין דורסין כגון אותן שחרטומיה או כף וכו' אסורין עד שימצא ג"כ השאר ג' סימני טהרה בגופו עכ"ל וכן תורים ויונים מותרים ולא מצינו במינו של איסור (נ"ב צ"ל ספק איסור):

י״טיט. ועופות הגדלין באילנות ודבוקין בה בחרטום ר"י ומהר"מ וריב"ם ור"י מפרי"ש אוסרים אותן משום שרץ העוף והכי נהגינן. ועוף שאין מכירין ונאכל במסורת אם יש אנשים שמקובלין עליו מאבותיהם מותרין לכל אנשי עירם אף לאותן שלא קבלו עליו. אבל במקום שלא קבלו עליו אסור לאוכלו ע"פ המקום אחר. ומיהו כל העוברים באותו עיר מותרין להם לאוכלן עמהן אפילו אם דעתן לחזור כדאיתא לעיל בתשובות חמאה: