איסור והיתר לרש"י קל״הIssur VeHeter LeRashi 135
א׳לקדש. וששאל ששדך ראובן על בת אחיו את בנו וקיימו דבריהם והניחו תשומת יד ביד קבלנין על מנת שהחוזר בו יפסיד כדרך שהורגלו בשאר מקומות ועברו כמה שנים וחוזר בו ראובן והנה שמעון אחיו תובע הערבון מיד הקבלנין שהחזירוהו לראובן ותלמיד אחר מסייע ליה ואמר קבלן דכתובה לא משתעבד ועוד דאסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא טעה התלמיד בכל צדדיו חדא דקבלן דכתובה משתעבד דמשה בר עצרי ערבא דכתובה דכלתיה הוה וכו׳ ומותבינן וערב דכתובה מי משתעבד ומשנינן קבלן הוה ועוד מה ענין קבלנות זה אצל קבלנות דכתובה זו. המתפיס מעות או מטלטלין לאשתו בכתובתה ומסרתן לידי שליט [בס' האורה ליד שליח וצ"ל ליד שליש] והחזירן לבעלים אצל קבלנות זו אינה אלא ערבון לקיים התנאים ואסמכתא לא קניא ודאי קניא ואם עושה בפני חשובי העיר קיימא לן אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב ואפילו יש חשובין מהן בשאר מקומות אין לנו אלא בית דין של אותו מקום דאם (ל״א ב׳) כן אין לדבר סוף שאין לך בית דין חשוב שלא יהא חשוב ממנו בסוף העולם ואומר ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכל שלשה שנתמנו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה לענוש ולהיות הפקרן הפקר וכל שכן שדוכי אשה שהנהיגו הראשונים כדי שלא לבייש את בנות ישראל ויש מן הדין לקנסו בממון וברדוי הגוף ותלמיד המסייעו אין חולק כבוד לתורתו ולהחזיק יד מריע ומן השמים מנעוהו מכבוד ונכסו ממנו גליותיה של תורה וכל שכן יבין במעמקיה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. שלמה בר יצחק.
1