איסור והיתר לרש"י ל״גIssur VeHeter LeRashi 33
א׳אלו הם פירושי אגדה של פסח והוא במכילתא.
1
ב׳הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים היה אלא שקפצה עליו זקנה, שבשעה שנתמנה נשיא, כמו ששנינו במסכת ברכות אהדרו ליה תריסר דרי חוורתא ואותו היום עמד בן זומא ודרש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. ימי חייך היה לו לכתוב. כל למה לי. לרבות יציאת מצרים בלילות פרשת ציצית (ח׳ א׳) שבקרית שמע שנ׳ בה יציאה (בה) שלא היו רגילין לאומרה בקרית שמע של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום כדאמרינן במסכת ברכות בפרק שני. במערבא אמרו הכי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ד׳ אלקיכם. אמת. והיינו דקאמר ר׳ אלעזר בן עזריה לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ולא אמת ואמונה דודאי היו רגילין לקרות קרית שמע עם ברכות שלפניה ושל אחריה.
2
ג׳ולא זכיתי. לא נצחתי חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות שאני אומר יציאת מצרים והם חולקים עלי ולא יכלתי לנצחם בדבר זה לפי שהייתי יחיד במקום שנים עד שבא בן זומא ודרש פסוק זה כל ימי חייך וכו׳.
3
ד׳זכיתי, נצחתי. כמו זכנהו לרבנן ומאן דזכי למלכא לשון נצוח הוא.
4
ה׳כנגד ארבעה בנים דברה תורה מקראות הכתובים בארבעה פנים ובכלן מתוך כך אתה למד שלא דברה אלא כנגד ארבעה בנים חכם מה הוא אומר בסדר ואתחנן כתיב כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחקים והמשפטים וגו׳ הרי בבנך חכם אמור שיודע לשאול ולדבר בלשון נכונה ואין כאן הרי הוא הוציא את עצמו מן הכלל דכתיב אתכם דהא ד׳ אלקנו ומיהו אתכם כלומר אתם הוצאתם שהיה הדבר אליכם וכן החכם שואל מה (העבוד״ה הזא״ת) העדות והחקים והמשפטים כלומר למה אין אוכלין החגיגה קודם הפסח באחרונה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מסעודתן אוכלין כזית מבשר הפסח כדי שיהא טעם הפסח בפיו כל שעה ואחר שיאכל כזית פסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הוציאו והביאו מינין של מאכל בקנוח סעודה שלא להפקיע טעם פסח מפיו ולכך אנו אוכלין (ח׳ ב׳) כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא אמרינן כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן שצריך שיהא טעם מצה בפיו כטעמו של פסח.
5
ו׳רשע מה הוא אומר כו׳ בבוא אל פרעה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה מתכוין להוציא את עצמו מן הכלל לכם (ולא) העבודה ולא לו. הקהה את שיניו כמו ושיני בנים תקהינה כלומר הכעיסהו ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ד׳ לי בצאתי ממצרים אני יצאתי ממצרים אבל רשע כמותך לא היה יוצא ונגאל.
6
ז׳ובמכילתא כתוב במקום תם טפש, תם מה הוא אומר שאינו לא חכם ולא רשע אלא תמים ואינו חכם לשאל מה העדות והחקים והמשפטים לפרש ולשאל על כל דבר אלא מה זאת.
7
ח׳את פתח לו פתח פיך לאלם.
8
ט׳שנאמר והגדת לבנך דרוש לו באגדה ופרסם לו הנס.
9
י׳[יכול] שהוא חייב לדרוש בו משנכנס ראש חודש ניסן תלמוד לומר ביום ההוא יום גאולה.
10
י״א[יכול] שהוא חייב לדרוש לו מבעוד יום ביום של ארבעה עשר הואיל ונאמר כאן היום תלמוד לומר בעבור זה כו׳.
11
י״בכנגד ארבעה בנים דברה תורה באנפי נפשיה קאי ואומר סמוך למה שכתוב למעלה ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה אלא שרוצה לדרוש קודם במקראות הללו אומר קודם לכן ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא ואחר כך כנגד ארבעה בנים דברה תורה שלא יתכן לפתוח כנגד ארבעה בנים דברה תורה לפי שאינן מענין של מעלה ממנה.
12
י״גוירד מצרימה אנוס (זה) היה יעקב אבינו שבאונס ירד לשם על פי הדבור של הקב״ה שאמר לו לרדת מצרימה ועל פי גזרתו ירד לשם וירד משמע על כרחו (ט׳ א׳) מדלא כתיב ויצא.
13
י״דהדבר לשון מקרא הוא כמו והדבר אין בהם דירמיה.
14
ט״וויגר לשון לגור ללון בעלמא ולא לקבוע מושב.
15
ט״זויהי שם לגוי גדול מלמד שלא היו ישראל מצויינין כלם נתאספו שם יחד במקום אחד בעיר אחת שלא נפרדו בערים.
16
י״זגדול ועצום כמה שנאמר כוליה קרא שם דריש מן ויהי שם לגוי דריש מלמד שהיו ישראל מצויינין לשון ציון כך שמעתי.
17
י״חפרישות דרך ארץ שהפרישום מנשותיהם שלא לשמש עמהם.
18
י״טואת עמלנו אלו הבנים שהם עמל האדם ומעשה ידיו.
19
כ׳הדחק תוכן לבנים.
20
כ״אועברתי והכתי אלו מיעוטי נינהו.
21
כ״באמרו כשירד אינו מסדר הגדה ואינו כתיב במכילתא עם שאר דברי ההגדה הכתובים על מקרא ארמי אובד אבי ואותו קל וחומר האמור והלא מלך בשר ודם שריו ועבדיו מקיפין אותו כדי שלא ימצא צער בגופו ואתה מלך מלכי המלכים כו׳ אטו מי איכא צערא קמי קודשא בריך הוא והא כתיב הוד והדר לפניו וגומר לפיכך אינו עיקר ואין ר׳ נוהג לאמרו ועוד דההוא בבא דאמרינן מפסקת בדרשא של מקרא שהתחיל ובא לדרוש ויוציאנו ד׳ ממצרים והפליג בנתיים בדברים אחרים שאינן מן הדרשה ואחר כך חוזר לפייס ולדרוש הפסוק שבידו כדקתני ביד חזקה זו הדבר כו׳ לפיכך ריבוי דברים הוא.
22
כ״גובמורא גדול במראה הגדול וכן תרגומו בחזוותא רבא ומה הוא המראה הגדול זו גילוי שכינה ונראה להם (במ׳ רב״ה) במצרים וכן הוא אומר במורא גדול במצרים לעיניך מדכתיב לעיניך אין מוראים אלא לשון ראייה.
23
כ״דבמצרים מה הוא אומר כו׳ בעשר מכות שלקו המצרים במצרים נאמר אצבע ובמכות שלקו על הים נאמר יד שיש בה חמש אצבעות הנה לכל אצבע ואצבע עשר מכות הרי (ט׳ ב׳) שלקו על הים חמשים מכות.
24
כ״הכשמגיע לומר מצה זו או מרור זה מניח ידו עליהם.
25
כ״ולראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים דכתיב לי בצאתי ממצרים.
26
כ״זלא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה כלומר הרי עצמנו בכלל כל הנסים שעשה לאבותנו שאנחנו בעצמנו יצאנו משם שאם לא יצאו הם עדיין היינו במצרים.
27
כ״חאסרו חג בעבותים (על) [עד] קרנות המזבח בפסח מצרים נאמר מקרא זה ונלקח מבעשור ונבקר ד׳ ימים דכתיב בי׳ בעשור לחדש הזה וקחו לכם וגו׳ והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש וזה שאמר הכתוב אסרו חג בעבותים על קרנות המזבח אסרו החג בעבותים ארבעה ימים עד שיבוא לקרנות המזבח בארבעה עשר שאמר דוד מזמור של פסח שהיה מקחו מבעשור ופסח דורות אין מקחו מבעשור.
28
כ״טלאחר מכאן השיר ששנינו בפסחים הוא נשמת ויש אומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור שהוא טעות של רומי יסדו אותו תחילה ושאר תפילות כשהיה על הסלע וחס ושלום שלא תהא זאת בישראל וכל האומר דבר זה כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה.
29