תלמוד ירושלמי בבא קמא י׳:ג׳Jerusalem Talmud Bava Kamma 10:3
א׳משנה: הַמַּכִּיר כֵּלָיו אוֹ סְפָרָיו בְּיַד אַחֵר אִם יָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל. וְאִם לָאו לֹא הֵימֶנּוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מֲכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה מִמֶּנּוּ.
1
ב׳הלכה: הַמַּכִּיר כֵּלָיו אוֹ סְפָרָיו כול׳. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁבַּע. וְלָמָּה אָמְרוּ. יִשְׁבַּע. שֶׁלֹּא יְהוּ בַעֲלֵי בָתִּים נִטְפָּלִין לַגַּנָּבִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וְהוּא שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם שֶׁנִּגְנְבוּ סְפָרָיו. רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָיה שֶׁלָּן עִמּוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַסִּי אָמַר. אִם טָעַן לוֹמַר. מִפְּלוֹנִי לְקַחְתִּים. נֶאֱמָן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָא וְלֹא קְבִיל. מַה פְלִיג. אָמְרֵי. בַּר נַשׁ דָּעַקִּין הֲוָה. בְּגִין כֵּן לֹא קְבִיל.
2