תלמוד ירושלמי גיטין ט׳:י״אJerusalem Talmud Gittin 9:11
א׳משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ עֶרְוָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲפִילוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וגו׳.
1
ב׳הלכה: וְהָא תַנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין לִי אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִשּׁוּם עֶרְוָה בִּלְבַד. וּמִנַּיִין הַיּוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ צְדָדֶיהָ פְרוּמִין וּזְרוֹעוֹתֶיהָ חֲלוּצוֹת. תַּלמוּד לוֹמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. מַה מְקַיְימִין דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הַיּוֹצֵא מִשּׁוּם עֶרְוָה אָסוּר. מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי שִׁילָא דִכְפַר תָּמַרְתָּא. קִרְיָיא מַקְשֵׁי עַל דְּבֵית שַׁמַּי. לֹא יוּכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לְשׁוּב לְקַחְתָּהּ. מַה אֲנָן מְקַיְימִין. אִם לְאוֹסְרָהּ עָלָיו כְּבָר הִיא אֲסוּרָה לוֹ. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַיָימִין. לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
2
ג׳כְּתִיב וְהַדָּוָה בְּנִידָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ. זְקֵינִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִים. תְּהֵא בְנִידָּתָהּ. לֹא תִכְחוֹל וְלֹא תִפְקוֹס עַד שֶׁתָּבוֹא בַמַּיִם. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה. מִשָּׁם רְאַיָיה. אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן אוֹף הִיא עַצְמָהּ מֵבִיאָה לִידֵי כְעִירוּת וְהוּא נוֹתֵן אֶת עֵינָיו בָּהּ לְגָרְשָׁהּ. וְאַתְיָיא דִּזְקֵנִים כְּבֵית שַׁמַּי וּדְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל.
3