תלמוד ירושלמי כתובות ג׳:ד׳Jerusalem Talmud Ketubot 3:4
א׳משנה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין לָהּ קְנָס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁל עַצְמָהּ.
1
ב׳הלכה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה כול׳. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה.
2
ג׳עַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. נִתְאָרְסָה נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הָגָּלִילִי. נַעֲרָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. בּוֹגֶרֶת נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. בְּתוּלָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. מוּכַּת עֵץ נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. שַׁנְיָיא הִיא דִכְתִיב נַעֲרָה. נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. בְּתוּלָה. בְּתוּלָה וְלֹא מוּכַּת עֵץ. לֵּית כְּתִיב אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה מְלַמֵּד הֵימֶינָּה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה תַּמָּן חֲמִשִּׁין אַף הָכָא חֲמִשִּׁין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבַּי יוֹסֵי חֲמִשִּׁין. אִית לֵיהּ כֶּסֶף כֶּסֶף. מַה כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חֲמִשִּׁין. אַף כָּאן חֲמִשִּׁין.
3
ד׳בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה וְנִתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה. לֵית מִילְתָא דְרִבִּי אַחַי אָמְרָה שֶׁהוּא נוֹתֵן. וְהָתַנֵּי תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה לִקְנָס. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר רִבִּי אַחַי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ כְּבָר נִרְאֶה לִיתֵּן לְאָבִיהָ. הוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר רַב חִסְדָּא בְעָא. בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת. מִמַּה דְתֵימַר תַּמָּן תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ. וָכָא תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ.
4