תלמוד ירושלמי יבמות ט״ו:י׳Jerusalem Talmud Yevamot 15:10
א׳משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם בָּאָה וְאָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי. יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. הָלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֶת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא. מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ.
1
ב׳הלכה: נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם. רִבִּי חֲנַניָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. מָן תַּנָּא חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ חוֹלֶצֶת. רִבִּי טַרְפוֹן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא הָכָא אוֹף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה בָהּ. מַה בֵינָהּ לְקַדְמִיָיתָא. הָכָא תֵימַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכָה תֵימַר. נֶאֱמֶנֶת. (בְּשֶׁיָּצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבֻּם. וְ)הֵן דְּתֵימַר. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁלֹּא יָצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִבֻּם.
2
ג׳אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ [זְכָרִים] כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן [תַּמָּן]. שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. תִּנָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. הָא אִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
3