תלמוד ירושלמי יבמות ט״ז:א׳Jerusalem Talmud Yevamot 16:1
א׳משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִתְיַיבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
1
ב׳הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם.רַב שְׁאִיל לְרִבִּ[י] חִיָיה רוֹבָה. וְתַמְתִּין שְׁלֹשָׁה וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַיָימָה הוּא לֹא נָגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִם אֵינוֹ בֶן קַיָימָה הֲרֵי חֲלִיצָתָהּ בְּיָדָהּ. אָמַר לֵיהּ לֹא שָׁנוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֵצֶל צָרָתָהּ כַּמָּהּ תַּמְתִּין. תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַיָימָא הוּא הָא לֹא נָגְעָ בָהּ חֲלִיצָה. אִם אֵין בֶּן קַיָימָא הוּא הֲרֵי חֲלִיצָה בְיָדָהּ. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיא רוֹבָא. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה.
2
ג׳חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. כִּי יֵשְׁבוּ. בְּוַדַּאי וְלֹא בְסָפֵק.
3
ד׳יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהוּא סָפֵק אֶחָד. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק בֶן קַיָימָא סָפֵק אֵינוֹ בֶן קַיָימָא. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה לְהָקֵל.
4