תלמוד ירושלמי יבמות ד׳:ח׳Jerusalem Talmud Yevamot 4:8
א׳משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ וּבְאֵם אָבִיהָ בְּבִתָּהּ בְּבַת בִּתָּהּ וּבְבַת בְּנָהּ וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶימֶת. הָאַחִין מוּתָּרִין. הִיא אֲסוּרָה בְאַבִיו בַּאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.
1
ב׳הלכה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ כול׳. מִפְּנֵי שֶׁחָלַץ לָהּ. הָא לֹא חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. זִיקָה הָּיְתָה לוֹ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה בָטְלָה לוֹ זִיקָתָהּ. וְהָכָא כֵּיוָן שֶׁמֵּת בָּטְלָה זִיקָתוֹ. רִבִּי אָבוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶימֶת וְהָאַחִין מוּתָּרִין. וַאֲחוֹתָהּ אֵצֶל הָאַחִין לֹא כְמֵתָה הִיא.
2
ג׳אֲסוּרָה בְאַבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ וּבְאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ. וְהַיְידָא אָמְרָה דָא. בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ.
3
ד׳כֵּינִי מַתְנִיתָא. מוּתָּר הוּא אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. הָדָא מְסַיְיעָא לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן נָתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אָחִיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
4