קסת הסופר כ״אKeset HaSofer 21
א׳עשיית הבתים. ובו י"ד סעיפים:
עור הבתים צריך ג"כ להיות מבהמה חיה ועוף הטהורים כמו הפרשיות. ורשאי לעשותן גם מקלף. רק שלכתחלה יש להשים את הקלף במי קליפת עצים (שנקרא בל"א לוה) שמעבדין בו העורות. וצריך שיהא מעובד לשמה היכא דאפשר. אבל בשעת הדחק יכול לעשות את הבתים גם מעור שאינו מעובד כלל או שהוא מעובד ואינו מעובד לשמה. ויכולין ג"כ לברך עליהן (ע' חקירה א' אות כ"ה):
עור הבתים צריך ג"כ להיות מבהמה חיה ועוף הטהורים כמו הפרשיות. ורשאי לעשותן גם מקלף. רק שלכתחלה יש להשים את הקלף במי קליפת עצים (שנקרא בל"א לוה) שמעבדין בו העורות. וצריך שיהא מעובד לשמה היכא דאפשר. אבל בשעת הדחק יכול לעשות את הבתים גם מעור שאינו מעובד כלל או שהוא מעובד ואינו מעובד לשמה. ויכולין ג"כ לברך עליהן (ע' חקירה א' אות כ"ה):
1
ב׳כל הפסולים לכתוב סתו"מ משום שאינן בקשירה (כמ"ש בסי' א' סעי' ב') פסולי' לעשות את הבתים ולתפרן:
2
ג׳יעשה ארבעה בתים מעור אחד לשל ראש ובית אחד מעור א' לשל יד. וצריכין להיות דוקא מעור אחד ממש. ולא מהני בשנעשו מחתיכות תפורות יחד *) ויעשה כל הבתים של ראש בשוה שלא יהא אחד גדול מחברו:
3
ד׳חריץ שבין בית לבית בשל ראש צריך שיגיע עד התפר דהיינו עד התיתורא. ובדיעבד אם לא הגיע עד לשם כשרה ובלבד שיהיו עכ"פ ניכרים החריצים שיהיו ארבעה ראשיה ניכרים לכל:
4
ה׳מה שרגילים קצת סופרים שכשעושי' את הד' בתים ונותנים אותם בדפוס. חותכין מן העור בין בית לבית כדי שלא יהי' נכוץ ובולט ומדפים מקום החתך מבפנים כדי שיהיה נראה מבחוץ שלם יש לפסול (מרדכי) אבל מה שרגילים הכופרים שע"י שמותחים בדפוס החריצים שבין בית לבית ע"י חוט ועי"ז ימשכו צדדי הבית יותר למטה מן אמצע הבית ולכן חותכים למטה צדדי הבית עד שיהיו שוים ונשארו הבתים מחוברים יחד. אפשר להם להתנצל דדוקא בצדדי הבית איכא קפידא דכיון דאין הדופן שלם לא מקרי בית דבית בלא דופן לא הוי בית. משא"כ למטה אפילו היה פתוח לגמרי היה שם בית עליו רק דבעינין שיהיו מעור אחד וכיון שבאמצע גם למטה נשארו מחוברים רק חותכים משני צדדים שפיר הו"ל עור אחד:
5
ו׳תפילין בין של ראש בין של יד הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעים בתפרם ובאלכסונן. דהיינו שיהי' ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהי' להם אותו אלכסון שאמרו חז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונו בקירוב. וצריך לרבע גם מקום מושבן וגם הבתים. ועכשיו בעו"ה אין משגיחין כ"א על ראש הבתים שיהיו מרובעות ואין משגיחין על התפירות ועל התיתורא. ויזהרו מאוד להשגיח על זה (מחה"ש) כי כל שלשה דברים אלו דהיינו אורך ורוחב הבתים ואורך ורוחב התיתורא והתפירות המה הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעי' בריבוע מצומצם ואם לאו הרי הן פסולין. והמניחן לא לבד שהוא בטל ממצות תפילין עוד הוא מברך ברכות לבטלה. ע"כ צריך הסופר להשגיח על זה במאוד מאוד (וצריך ללמוד זאת מסופר מומחה ואומן יד) אבל על גובה הבתים אין להקפיד אם הם יותר או פחות מרחכן:
6
ז׳אורך ורוחב הבתים וגובהן אין להם שיעור. ומ"מ יש לחוש לדברי הגאונים שאומרים שלא לעשותן קטנים מרוחב שתי אצבעות עם התיתורא (פרמ"ג ומחה"ש) וכבר ידוע ומפורסם ?כ? התפילין הקטנים ביותר כמעט אי אפשר שיהיו הפרשיות כתובות כהלכתן:
7
ח׳שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. דהיינו שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור. אחת מימין ואחת משמאל. של ימין המניח של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ארבעה ראשים. ואם הפך אינו נפסל. ובאיטר אזלינין בתר ימין ושמאל דעלמא (מג"א) לכתחלה יש לעשותן בקמטין של העור ואם עשאן בדפוס או שכתבן בדיו על הבית הלבן כשר:
8
ט׳חריץ של שי"ן דהיינו חודה למטה יגיע עד מקום התפר דהיינו עד התיתורא אך לא למטה כל כך עד שתתכסה מקצתה בתיתורא אלא גם קצה התחתון יהיה נראה על התיתורא. והיודין שבתוך השיני"ן צריכין שיגיעו עד למטה שיהיו מחוברין בגוף השיני"ן:
9
י׳תיתורא דתפילין בין של יד בין של ראש הלכה למשה מסיני. והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא. יש שעושין אותה מן העור הבית בעצמו ויש שעושין אותה מעור אחד חזק. מטהורה ומעובד לשמה:
10
י״אמעברתא דתפילין ג"כ בין בשל יד בין בשל ראש הלכה למשה מסיני. והיינו שעור התיתורא יהא ארוך מצד אחד ויעשה בו המעברתא. כיצד. יחתכנה משני צדדים שלא תהא אורכה כמו רוחב התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע התיתורא. ובאותה המעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא. (ונ"ל שלא לעשותה רחבה רק כרוחב הרצועה בצמצום מהטעם שכתבתי בס"ק ז'):
11
י״בהבתים מצוה לעשותן שחורות ושישחירן לשמה. ובדיעבד אם לא השחירן או השחירן שלא לשמה או שהשחירן עכו"ם יש מכשירין. וי"א דבתים שחורים הלכה למשה מסיני כמו רצועות שחורות. ולכן אף בדיעבד פסול כמו ברצועות. וכן יש להחמיר (רוב הפוסקים וע' נוב"ק סי' א' שכן הוא בירושלמי):
12
י״גבענין השחרת התפילין. הרוצה לצאת מידי כל הספיקות ישחיר אותן רק בצבע שחור שאין בו ממש כלל שיהיו שחורים רק בחזותא בעלמא. והמשחירן במין גלאנץ שאי אפשר לקלפו אעפ"י שיכולין להסירו מן העור בפירורין דקין מ"מ אין בידינו לפסול. אבל מה שחדשו קצת סופרים שמשחירין בטיחה שיכולין לקלפה בשלמות מכל הצדדים מן התפילין והיא כמו נייר שחור זהו פסול (כ"כ בס' חיי אדם וע"ש בנשמת אדם שהסכים עמו הגאון בעל בית מאיר):
13
י״דוגם אם הטיחה היא בענין שאין יכולין לקלוף אותה. יזהרו מאוד הסופרים להשגיח שיהיו הבתים מרובעים בעצמן. לא כמו שעושין קצת סופרים בורים שאין משגיחין על ריבוע גוף הבתים רק שמרבעין אותם אח"כ בטיחה זו העבה. וזהו פיסול גמור. כי הבתים צריכין להיות מרובעין בעצמן ואינו מועיל מה שהטיח הזה מרבען. גם יזהרו שלא יהיה הטיח הזה עב יותר מעור הבית אלא יהיה דק ממנו. ואסור ליתן לתוך טיח זה עצם פיל שחוק. משום דבעינין מן המותר בפיך (נוב"ק סי' א'):
14