קסת הסופר ד׳Keset HaSofer 4
א׳ס"ת תפילין ומזוזות צריכין לכתוב אותן בכוונה גדולה לשמה. וצריך שיאמר כן בפיו קודם שהוא מתחיל לכתוב. דהיינו קודם שמתחיל ס"ת צריך שיאמר ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לו לכל הספר (מלבד השמות הקדושות שהוא צריך לחזור ולקדשן כדלקמן סי' י') וכן בתפילין ומזוזות יאמר לשם קדושת תפילין או מזוזה. ואם לא הוציא כן בשפתיו אלא שחשב כן בלבו יש פוסלין אפי' בדיעב' ויש מכשירין בדיעבד וכן נראה עיקר:
1
ב׳כשבא לנמנם לא יכתוב אז משום דאינו כותב אז בכוונה (או"ח סי' ל"ב סי' י"ט) וכן אם שתה ממשקה המשכרת לא יכתוב אז משום דאינו יכול לכוין כראוי (מלא"ש סוף כלל כ"ה):
2
ג׳כל אות ואות צריך להיות כלו נכתב לשמה שאפי' אם רק מיעוטו נכתב שלא לשמה ורובו לשמה פסול (מהרד"ך בית א' חדר א') ומכ"ש אם מקצתו נעשה שלא ע"י כתיבה כלל כגון שנפלה טפה דיו ועשה ממנה איזה אות שהוא פסול (עיין חקירה ב') (כנה"ג ופר"ח באהע"ז סי' קכ"ה) ואפי' אם אח"כ יעבור בקולמס על כל האות לשמה לא מהני דכתב העליון לא מהני (ע' גו"ר כלל ב' סי' י"א):
3
ד׳קודם שיתחיל לכתוב טוב שינסה את הקולמס שלא יהי' עלי' דיו יותר מדאי ויקלקל:
4
ה׳כשכותב ס"ת צריך שיהי' לפניו ספר אחר מוגה היטב שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב. לכן יזהר כל סופר שיהי' לו חומש מוגה היטב ע"י בעל מגיה מומחה שיעתיק ממנו. ומ"מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה) ואם כתב שלא מן הכתב יש אוסרין לקרות בו שלא בשעת הדחק (הר"ן בשם ירושלמי) וי"א דבדיעבד לא פסל (הר"ר מנוח):
5
ו׳אעפ"י שהוא כותב מתוך הכתב צריך ג"כ שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב כדי שלא יטעה (רש"י ותוס' במנחות דף ל') וגם כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפיו נמשכת על האותיות (ב"ח) רק דברי פורעניות אינו צריך לקרו' בפיו (תוס' ומרדכי):
6
ז׳וידקדק בחסרות ויתרות שאם כתב המלא חסר או החסר מלא פסל. ותיבה שהיא קרי וכתיב כגון הא דכתי' ישגלנה וקרינין ישכבנה. כתיב ובעפולים וקרינין ובטחורים. וכיוצא בהן צריך לכתוב כפי הכתיב ואם שינה וכתב כפי הקרי פסל:
7
ח׳תפילין ומזוזות אם שגורות הפרשיות בפיו מותר לכתוב שלא מן הכתב רק שיקרא כל תיבה בפיו:
8
ט׳אפי' מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרות שאם אינו יודע לקרות אעפ"י שיודע לכתוב את האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש:
9
י׳מותר ליטול דיו מן האות הכתוב כשהוא צריך לדיו לצורך הכתיבה או אפי' לזרקה לאיבוד אם הוא צריך כדי שתיבש מהר ויוכל לגלול את הספר אבל לכתוב בו דבר חול אסור (ש"ך) ומן השם אסור ליקח דיו אפי' אם רוצה לכתוב בה שם אחר. אך אם יש בו דיו יותר מן הראוי אז יש להקל ואפי' לאבדו משום דמתחלתו לא נתקדש אלא מה שצריך לו ומותרו מקלקל לי' (בני יונה) (וע"ל סי' י' סע"י):
10
י״אכותבי ספרים תפילין ומזוזות שבאו להניח את היריעה כדי שתתיבש לא יהפכו הכתב למטה אעפ"י שהוא מתכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מ"מ דרך בזיון הוא אלא יהי' פני הכתב למעלה ויפרוש עלי' בגד או כופלה (רמב"ם) והיכי דלא אפשר יהפוך את הכתב דאי לא אפיך איכא בזיון טפי (ט"ז):
11