קסת הסופר ה׳Keset HaSofer 5
א׳צורות האותיות וזיונן. ובו ו' סעיפים:
לכתחלה צריך לכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה ושלמה בתמונות האותיות שלמדוהו מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מן הראשונים ז"ל. אבל אם שינה לא פסל אלא א"כ הפסיד צורת האות כמו שיתבאר:
לכתחלה צריך לכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה ושלמה בתמונות האותיות שלמדוהו מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מן הראשונים ז"ל. אבל אם שינה לא פסל אלא א"כ הפסיד צורת האות כמו שיתבאר:
1
ב׳אלו הן תמונות האותיות. א' צריכה להיות הנקודה העליונה עשויה כעין יו"ד וצ"ל בה עוקץ אחד למעלה לכתחלה ואחד למטה מימין הנוגע בגג האלוף ואם לאו פסולה כמשי"ת. ויו"ד זו צ"ל לכתחלה שתהא פניה עם העוקץ שלמעלה הפוך קצת כלפי מעלה. וקבלה מהחסיד שתהא רגל יו"ד זו נוגעת לכתחלה באמצע גגה ולא בקצהו. וסוף הגג של צד ימין צריך לכתחל' שיהא עקום קצת כלפי מעלה ולא יהא עקום הרבה. ונקודה התחתונה פעמים שתמונתה כדל"ת קטנה הפוכה עפ"י הסוד וכן צ"ל בתפילין עפ"י קבלת האר"י ז"ל. ופעמים שתמונתה ג"כ כיו"ד תלויה בגנה ולכן לכתחלה צריך שיהא לה עוקץ קטן לצד ימין למטה. ועפ"י הסוד צריך שיהא עוקץ זה מכוון כנגד העוקץ העליון שעל היו"ד העליונה (אם יוד"י האלו"ף נוגעין בגגה דהיינו בקו האמצעי יותר מן הראוי ע"ל סי' ח) אם כתב יו"ד העליונה הפוכה כזה % אם אפשר לתקן בנקל יתקן (תשו' מאמר מרדכי סי' פ"ב ונוב"ת ס' קע"א):
ב' צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככא"ף ואם נראית ככ' פסולה. ואם ספק מראין לתינוק (כמשי"ת בסי' ו') ולכתחלה צריך שיהא לה בגגה מצד ימין עוקץ קטן נוטה לצד ימין ועוקץ קטן מצד שמאל זקוף למעלה. ועפ"י הקבלה יהא לה עקב עב למטה כי תמונתה כמו דל"ת תוך גרון של וא"ו ע"כ צריך שיהא לה זוית למעלה שתהא כמו דל"ת ועקב טוב למטה שיהא במקום ראשה של וא"ו. ויהיה ארכה ורחבה כג' קולמסים ורוחב חללה כעובי קולמס (דרכי משה):
ג' צריך שיהא ראשה עב ורגל ימין יהא דק לכתחלה ויורד למטה מעט יותר מירך שמאל וירך שמאל לא תהי' עקומה אלא משיכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דל"ת לכתחלה. וקבלה בידי רבותינו הראשונים ז"ל שגוף הגימ"ל יהי' כמו זיי"ן שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוא"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ יהיו דומין לזיין וע"כ התגין שעליהן נקראו זיונין אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמשי"ת. וירך שמאל תהא נמוכה כדי להסמיך אות אצל ראשה כי כן קבלה מהחסיד שכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה (וה"ה בגימ"ל) וכשיכתוב כא"ף פשוטה אצל צדי"ק כפופה טוב לעקם צואר הצדיק מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת כא"ף הפשוטה לראש הצדיק. אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלה מהראשונים שיהיו כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:
ד' צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצר שאם יהי' רגלה ארוך מגגה תדמה לכא"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק כראוי וצריך שיהי' הרגל פשוט בשיפוע קצת לצד ימין ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל. וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כמו רי"ש ותפסול ע"י קריאת התינוק. ויש מי שקבלה בידו שלכתחלה אינו די במה שיהא לה זוית חד מלאחוריה אלא יהא לה שם עקב טוב לכתחלה כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים והעקב הוא נגד ראש וא"ו א'. ויעשה ג"כ עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוא"ו הב':
ה' צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה לצד שמאל וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן שתהא מרובעת כדל"ת ולא עגולה כרי"ש. והנקודה שבתוכה לא תהי' רחוקה מגגה יותר מעובי קולמס ולא תהי' סמוכה לגגה אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שעל גבי הבימה כשקורא בה. ואם נגעה ממש בגגה אפי' נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג אלא נגד סופו בצד שמאל ואם עשאה באמצע פסולה וצריך לתקנה. אלא א"כ אין תיקון מועיל אזי יש להכשיר אפי' לכתחלה (ע' מג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג ונ"ל דעכ"פ יש להבחין ע"י תינוק אם קוראה כראוי) ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא דקה מלמעלה ועבה קצת מלמטה כעין יו"ד הפוכה כי תמונת הה"א היא דל"ת ויו"ד (בכל הההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהן קבלה אחרת) ותהא הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו:
ו' צ"ל ראשה קצר שלא תדמה לרי"ש ורגלה ארוך שלא תדמה ליו"ד ע"י קריאת התינוק. וטוב שתהי' עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן. ואעפ"י שראש הזיי"ן עובר משני צדדין מ"מ יש לחוש שמא התינוק יקראנה זיי"ן ותפסול. ועפ"י הסוד צ"ל רגלה פשוט בשוה ועוביו מתמעט והולך מעט מעט עד שתהא חדה למטה. ועפ"י קבלת האר"י ז"ל צריך להיות עוקץ קטן מצד שמאל בראש כל הווי"ן שבתפילין ולא בס"ת:
ז' צריך ליזהר שלא יהא רגלה ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה ותפסול ע"י קריאת התינוק. וראשה צ"ל עובר מב' הצדדין שלא תדמה לוא"ו ויהי' מרובע עפ"י הסוד:
ח' לכתחלה צ"ל שתי זייני"ן (ביניהן כעובי קולמס) והזיי"ן חראשונה יהיה ראשה עגול בצד ימין. וחטוטרת על גביחן המחברן וגם תג קטן בראש השמאלי ועפ"י קבלת האר"י ז"ל צ"ל רגל הימיני כמו וא"ו בתפילין וקו החטוטרת שעל רגל הימין יהי' עב ושעל רגל השמאל יהי' דק ולא יאריך בגגה כלל. ואם האריך דהיינו שעשה ב' זייני"ן רחוקין וגג רחב פסולה משום דלא הוי חטוטרת ובתפילין ומזוזה אין לה תיקון. אבל אם עשאה כדעת רש"י בלא חטוטרת (כמו שהיא בכתב ספרדית הנקרא וועליש) אפילו האריך בה כשרה בדיעבד אעפ"י שאינה מרובעת (מג"א סי' ל"ו סק"ג) וכן אם עשאה ד' וזיי"ן וחטוטרת על גבה פסולה (ולענין ח"ת ושלא כסדרן ע"ל סי' ח' סעיף י"א) ומ"מ אם נמצא כן בס"ת בשבת או בתמונת ב' ווי"ן וחטוטרת על גביהן אין להוציא אחרת (נוב"ק סי' ע"ד):
ט' צריך שיהא ראש ימין שלה קצת ארוך ועגול ועוקץ פני הראש הזה כפוף מעט למטה לכתחלה אבל לא יהא כפוף הרבה לכתחלה וגם למטה יעשנה עגולה (אגור) (כי תמונתה כמו כ"ף וזיי"ן) וראש שמאל שלה יהי' כמו זיי"ן (לדברי המצריכין כן בכל אותיות שעענ"ז ג"ץ אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהי' כוא"ו ישרה בתפילין) אבל ראש ימין יהי' לכתחלה עגול כמו שאמרנו ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין. שאם ראש הראשון הי' שוה וראוי לתגין כמו ראש השני לא היו מדלגי' עליו להושיבם בראש השני דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצדי"ק ושי"ן שבס"ת כולם פניהם כלפי מעלה ואינן ראויין להושיב עליהן כתרי התגין:
י' צ"ל לה רגל קטן בימין ותג קטן מלמעלה בצד שמאל לכתחלה. וצריך לעשו' ראשה כפוף בשמאלו למטה שיהי' כמו עוקץ קטן יורד למטה ויהי' עוקץ זה קצר מרגלה שבימינה פן תדמה לחי"ת. ויהי' הרגל קטן ולא גדול פן תדמה לרי"ש או לוא"ו ותפסל ע"י קריאת התינוק. ונכון שיהי' הרגל כפוף קצת לכתחלה להטיב צורתה. אם חסר עוקצה השמאלי ומכ"ש רגלה הימיני פסולה (וע"ל סי' ט' סעיף ה'):
כ' כפופה קבלת החסיד שצריכה להיות עגולה מכל צד ולא יהא לה שום זוית לכתחל' ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה מלמטה אבל אם עשה לה זוית מלמטה הרי זו דומה לבי"ת ופסולה. וי"א דכל שיש לה זוית למעלה או למטה פסולה. ותהי' פניה למעל' ולמטה שוים ורוחב חללה כעובי קולמס:
ך' פשוטה צ"ל גגה קצר שלא תדמה לרי"ש. לכן לא ימשוך אותה בסוף שיטה. ואעפ"י שכל האותיות אין למושכן מ"מ בדיעבד כשרות אבל זו פסולה אם התינוק אינו קוראה כהלכתה. ולכתחלה צ"ל כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם היו נכפלו היו כפופות ומטעם זה לא יעשה לכא"ף פשוטה זוית למעלה אלא תהא עגולה כמו רי"ש שאם היו כופפין אות' היתה כא"ף כפופה שאין חילוק ביניהם אלא שזו כפופה וזו פשוטה. ואם עשה לה זויות למעלה כמו דל"ת יש פוסלין ויש מכשירין. ויש לסמוך עליהם בדיעבד (לדוד אמת):
ל' צריך להיות צוארה ארוך כמו וא"ו וראשה עגול לצד ימין. ולצד שמאל זוית לראשה כמו ראש וא"ו. כי תמונת הלמ"ד היא כמו כא"ף כפופה ועלי' וא"ו. ומטעם זה יהי' זנבה עב וכפוף היטב לפניה ותהי' עגולה מאחוריה לצד ימין כמו כא"ף כפופה אבל לצד שמאל מקום חיבור הגוף עם הצואר יהי' לה זוית בין סוף הוא"ו שיורד בדקות לצורת כא"ף. וכ"ז לכתחלה. ועפ"י הסוד צ"ל לה ב' תגין על ראש צוארה הימיני גבוה מעט והשמאלי נמוך ממנו:
מ' פתוחה ומ"ם סתומה צריכין שיהיו שוים לכתחל' בכל היכולת שהרי שתיהן נקראות מ"ם אלא שזו פתוחה וזו סתומה. ולכן אין לעשות את המ"ם הפתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין. שאם הי' עושה כן במ"ם סתומה שמא היתה מתדמית לסמ"ך לתינוק (ועוד כי האותיות צ"ל ניכרות מיד כשרואין אותן בראיה קלה ולא עד שיסתכל בהן קצת) אלא צריך לעשות לה זוית למטה בצד ימין לכתחל'. ובלבד שלא יעשה לה שם עקב כמו לבי"ת. ולמעלה עושין אותה עגולה לכתחלה כדי שתהא תמונתה ככא"ף כפופה עם וא"ו. ומטעם זה אין עושין את הגג עגול אלא מאריכים אותו בשוה עד כנגד קצה המושב התחתון שעי"כ דומה לכא"ף כפופה. והחרטום צריך שיגיע עד כנגד מושב התחתון כדי שתהא ראוי' לסתום. ותמונתה לכתחלה כמו וי"ו עומדת מוטה קצת ולא הרבה. ולכן לא יהי' הפגם שבין הגג ובין ראש החרטום גדול כ"כ שיצטרך למשוך ממנה בעקמומית:
ם' סתומה כבר נתבאר שיש לעשותה למעלה עגולה בצד ימין לכתחלה אבל לא למטה. ויש שעושין אותה גם למעלה בצד ימין בזוית אבל העיקר כסברא הראשונה. וגגה יהי' עובר מהוץ לסתימה כעובי קולמס כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה וגם הסתומה תמונתה כא"ף וי"ו אלא שהוי"ו סותמתה. ואם הרחיב צד העליון יותר מן הראוי כזה % אם אפשר לתקן בקל טוב. אבל אם היא בשם קודש תשאר כמו שהיא וכשר (נוב"ק סי' פ' ע"ש וע"ל באות ה"א דכותי'. וגם הכא נראה דצריך הבחנת תינוק):
נ' יהא ראשה כמו זיי"ן כי צריכה להיות שוה לנו"ן פשוטה בכל היכולת לכתחלה. שהרי שתיהן נקראות נו"ן אלא שזו כפופה וזו פשוטה. והפשוטה ג"כ צ"ל בענין שאם תכפפנה תהי' כפופה כמשי"ת. ויהי' הראש קצר ומושכה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לבית. וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה כמ"ש למעלה ותהי' עגולה מלמטה לצד ימין. וכן כל האותיות הכפופות צ"ל לכתחלה עגולות למטה שאם תפשטנה תהי' פשוטה: ן' פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה כמ"ש למעלה בכא"ף פשוטה. ואם היא קצרה מראין לתינוק ואם קוראה זיי"ן פסולה. וכן אם עשאה כמין וא"ו ארוכה ג"כ פסולה:
ס' צריכה שתהא מלמעלה גגה שוה לכתחלה כי היא מחוברת משתי אותיות כ"ף כפופ' דבוקה עם וא"ו בסופה. וצריכה שתהי' עגולה בשלש זויותיה. ומושבה קצר. וגגה למעלה יהא לכתחלה עובר חוץ לסתימה כעובי קולמס שהוא שיעור ראשה של וא"ו:
ע' יהי' הראש הראשון כעין יו"ד שפניה מעט למעלה מטעם שנתבאר למעלה באות טי"ת. וגופה בעמידה כדי שיוכל להסמיך אות אצלה והראש השני יהי' כמו זיי"ן עומד בה מטעם שנתבאר למעלה שם. אבל עפ"י קבלת האר"י ז"ל יהיו ב' הקוין של העייני"ן שבתפילין כמו שתי ווין ישרות:
פ' כפופה קבלח מהחסיד לעשות לה זויות לכתחל' למעלה בצד ימין מבפנים ומבחוץ. אבל למטה תהי' עגולה מבחוץ כמו כל הכפופות שצריכות להיות עגולות למטה לכתחלה. אבל מבפנים שם תהא לה זויות כדי שיהא בלבן שבפנים צורת ב' כי כן קבלה מהחסיד. ויעשה לה עוקץ על פני' לצד שמאל. ועוקץ זה ירד למטה אל הנקודה שבתוכה. שהנקודה ומשך העוקץ יהי' כתמונת וי"ו ולכן תהי' הנקודה למטה לצד שמאל עגולה (ב"י בשם ב"ש) ויזהר שלא תיגע הנקודה אפי' בעוקץ דק בשום מקום חוץ מן העוקץ שהיא תלויה בו:
ף' פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה לצד ימין לכתחלה כמו שהכפופה היא למטה. אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה כמו שהכפופה היא למעלה. וצ"ל ארוכה לכתחלה כשיעור שתהא ראויה להעשות פ"א כפופה אם תכפפנה. ויזהר בנקודה שבתוכה שלא תהי' הפוכ' לצד חוץ פן תדמה לתי"ו (ב"י בשם הראי"ס):
צ' כפופה ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה מטעם שנתבאר למעלה וירכה ידביק באמצע צוארה ולא למטה פן תדמה לעי"ן. וראשה הב' כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה (כמש"ל באות ג') ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה. ותהי' עגולה למטה בצד ימין לכתחלה כמו בכל הכפופות. אם כתב יוד העליונה הפוכה כזה % אם אפשר לתקן בנקל יתקן. ועפ"י קבלת האר"י ז"ל כל הצדיקי"ן שבתפילין יהיו ראש ימין כמו יו"ד הפוכה ושמאל נון כפופה:
ץ' פשוטה תהינה ראשיה כמו של הכפופה. ורגלה תרד למטה מדיבוק הראשים לכתחלה בכדי שתהא ראויה לעשותה כפופה:
ק' צ"ל תג קטן על גגה בצד שמאל נוטה לצד הרי"ש. וירכה הימינית צ"ל עקומה היטב לצד רגל שמאל. ורגל שמאל לא יגע לא בירך ולא בגג ואם נגע פסול. ולא ירחיקו מן הגג הרבה אלא כמו נקודת הה"א. ויש למשוך אותו קצת באלכסון לצד ימין. אם משך את הגג יותר מן הראוי והרגל הוא באמצע דינה כמו בה"א (פרמ"ג):
ר' תהי' עגולה ממש למעלה שלא תדמה לדל"ת ותפסול ע"י קריאת התינוק וגגה ארוך שלא תדמה לוי"ו. וירכה קצר שלא תדמה לכא"ף פשוטה ותפסול ע"י קריאת התינוק:
ש' ראשה הראשון כעין יו"ד שפניה למעלה וכן ראשה השני מטעם שנתבאר למעלה. הראשון עם גופו הוא כעין וי"ו נמשך בשיפוע עד קצה רגל השלישי. והראש האמצעי הוא כמו יו"ד. ועלי' עוקץ משמאל. וראש השלישי כעין זיי"ן מטעם שנתבאר שם (וצירופו זי"ו) ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כמו ג' ווי"ן ישרות. וצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאלה למטה. ומושבה למטה לא יהי' רחב אלא חד לצד שמאל לכתחלה ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל א' כמו הקו"ף והרי"ש:
ת' קבלה מהראשונים שיהי' גגה עם רגל הימין כמו דל"ת. ורגל שמאל יש שעושין כעין וא"ו הפוכה ויש שעושין כמו דל"ת קטנה הפוכה. וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וכל זאת לכתחלה. אם משך גג התא"ו יותר מן הראוי והרגל באמצע דינה כמו בה"א וקו"ף (פרמ"ג):
ב' צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככא"ף ואם נראית ככ' פסולה. ואם ספק מראין לתינוק (כמשי"ת בסי' ו') ולכתחלה צריך שיהא לה בגגה מצד ימין עוקץ קטן נוטה לצד ימין ועוקץ קטן מצד שמאל זקוף למעלה. ועפ"י הקבלה יהא לה עקב עב למטה כי תמונתה כמו דל"ת תוך גרון של וא"ו ע"כ צריך שיהא לה זוית למעלה שתהא כמו דל"ת ועקב טוב למטה שיהא במקום ראשה של וא"ו. ויהיה ארכה ורחבה כג' קולמסים ורוחב חללה כעובי קולמס (דרכי משה):
ג' צריך שיהא ראשה עב ורגל ימין יהא דק לכתחלה ויורד למטה מעט יותר מירך שמאל וירך שמאל לא תהי' עקומה אלא משיכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דל"ת לכתחלה. וקבלה בידי רבותינו הראשונים ז"ל שגוף הגימ"ל יהי' כמו זיי"ן שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוא"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ יהיו דומין לזיין וע"כ התגין שעליהן נקראו זיונין אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמשי"ת. וירך שמאל תהא נמוכה כדי להסמיך אות אצל ראשה כי כן קבלה מהחסיד שכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה (וה"ה בגימ"ל) וכשיכתוב כא"ף פשוטה אצל צדי"ק כפופה טוב לעקם צואר הצדיק מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת כא"ף הפשוטה לראש הצדיק. אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלה מהראשונים שיהיו כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:
ד' צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצר שאם יהי' רגלה ארוך מגגה תדמה לכא"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק כראוי וצריך שיהי' הרגל פשוט בשיפוע קצת לצד ימין ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל. וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כמו רי"ש ותפסול ע"י קריאת התינוק. ויש מי שקבלה בידו שלכתחלה אינו די במה שיהא לה זוית חד מלאחוריה אלא יהא לה שם עקב טוב לכתחלה כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים והעקב הוא נגד ראש וא"ו א'. ויעשה ג"כ עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוא"ו הב':
ה' צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה לצד שמאל וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן שתהא מרובעת כדל"ת ולא עגולה כרי"ש. והנקודה שבתוכה לא תהי' רחוקה מגגה יותר מעובי קולמס ולא תהי' סמוכה לגגה אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שעל גבי הבימה כשקורא בה. ואם נגעה ממש בגגה אפי' נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג אלא נגד סופו בצד שמאל ואם עשאה באמצע פסולה וצריך לתקנה. אלא א"כ אין תיקון מועיל אזי יש להכשיר אפי' לכתחלה (ע' מג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג ונ"ל דעכ"פ יש להבחין ע"י תינוק אם קוראה כראוי) ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא דקה מלמעלה ועבה קצת מלמטה כעין יו"ד הפוכה כי תמונת הה"א היא דל"ת ויו"ד (בכל הההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהן קבלה אחרת) ותהא הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו:
ו' צ"ל ראשה קצר שלא תדמה לרי"ש ורגלה ארוך שלא תדמה ליו"ד ע"י קריאת התינוק. וטוב שתהי' עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן. ואעפ"י שראש הזיי"ן עובר משני צדדין מ"מ יש לחוש שמא התינוק יקראנה זיי"ן ותפסול. ועפ"י הסוד צ"ל רגלה פשוט בשוה ועוביו מתמעט והולך מעט מעט עד שתהא חדה למטה. ועפ"י קבלת האר"י ז"ל צריך להיות עוקץ קטן מצד שמאל בראש כל הווי"ן שבתפילין ולא בס"ת:
ז' צריך ליזהר שלא יהא רגלה ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה ותפסול ע"י קריאת התינוק. וראשה צ"ל עובר מב' הצדדין שלא תדמה לוא"ו ויהי' מרובע עפ"י הסוד:
ח' לכתחלה צ"ל שתי זייני"ן (ביניהן כעובי קולמס) והזיי"ן חראשונה יהיה ראשה עגול בצד ימין. וחטוטרת על גביחן המחברן וגם תג קטן בראש השמאלי ועפ"י קבלת האר"י ז"ל צ"ל רגל הימיני כמו וא"ו בתפילין וקו החטוטרת שעל רגל הימין יהי' עב ושעל רגל השמאל יהי' דק ולא יאריך בגגה כלל. ואם האריך דהיינו שעשה ב' זייני"ן רחוקין וגג רחב פסולה משום דלא הוי חטוטרת ובתפילין ומזוזה אין לה תיקון. אבל אם עשאה כדעת רש"י בלא חטוטרת (כמו שהיא בכתב ספרדית הנקרא וועליש) אפילו האריך בה כשרה בדיעבד אעפ"י שאינה מרובעת (מג"א סי' ל"ו סק"ג) וכן אם עשאה ד' וזיי"ן וחטוטרת על גבה פסולה (ולענין ח"ת ושלא כסדרן ע"ל סי' ח' סעיף י"א) ומ"מ אם נמצא כן בס"ת בשבת או בתמונת ב' ווי"ן וחטוטרת על גביהן אין להוציא אחרת (נוב"ק סי' ע"ד):
ט' צריך שיהא ראש ימין שלה קצת ארוך ועגול ועוקץ פני הראש הזה כפוף מעט למטה לכתחלה אבל לא יהא כפוף הרבה לכתחלה וגם למטה יעשנה עגולה (אגור) (כי תמונתה כמו כ"ף וזיי"ן) וראש שמאל שלה יהי' כמו זיי"ן (לדברי המצריכין כן בכל אותיות שעענ"ז ג"ץ אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהי' כוא"ו ישרה בתפילין) אבל ראש ימין יהי' לכתחלה עגול כמו שאמרנו ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין. שאם ראש הראשון הי' שוה וראוי לתגין כמו ראש השני לא היו מדלגי' עליו להושיבם בראש השני דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצדי"ק ושי"ן שבס"ת כולם פניהם כלפי מעלה ואינן ראויין להושיב עליהן כתרי התגין:
י' צ"ל לה רגל קטן בימין ותג קטן מלמעלה בצד שמאל לכתחלה. וצריך לעשו' ראשה כפוף בשמאלו למטה שיהי' כמו עוקץ קטן יורד למטה ויהי' עוקץ זה קצר מרגלה שבימינה פן תדמה לחי"ת. ויהי' הרגל קטן ולא גדול פן תדמה לרי"ש או לוא"ו ותפסל ע"י קריאת התינוק. ונכון שיהי' הרגל כפוף קצת לכתחלה להטיב צורתה. אם חסר עוקצה השמאלי ומכ"ש רגלה הימיני פסולה (וע"ל סי' ט' סעיף ה'):
כ' כפופה קבלת החסיד שצריכה להיות עגולה מכל צד ולא יהא לה שום זוית לכתחל' ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה מלמטה אבל אם עשה לה זוית מלמטה הרי זו דומה לבי"ת ופסולה. וי"א דכל שיש לה זוית למעלה או למטה פסולה. ותהי' פניה למעל' ולמטה שוים ורוחב חללה כעובי קולמס:
ך' פשוטה צ"ל גגה קצר שלא תדמה לרי"ש. לכן לא ימשוך אותה בסוף שיטה. ואעפ"י שכל האותיות אין למושכן מ"מ בדיעבד כשרות אבל זו פסולה אם התינוק אינו קוראה כהלכתה. ולכתחלה צ"ל כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם היו נכפלו היו כפופות ומטעם זה לא יעשה לכא"ף פשוטה זוית למעלה אלא תהא עגולה כמו רי"ש שאם היו כופפין אות' היתה כא"ף כפופה שאין חילוק ביניהם אלא שזו כפופה וזו פשוטה. ואם עשה לה זויות למעלה כמו דל"ת יש פוסלין ויש מכשירין. ויש לסמוך עליהם בדיעבד (לדוד אמת):
ל' צריך להיות צוארה ארוך כמו וא"ו וראשה עגול לצד ימין. ולצד שמאל זוית לראשה כמו ראש וא"ו. כי תמונת הלמ"ד היא כמו כא"ף כפופה ועלי' וא"ו. ומטעם זה יהי' זנבה עב וכפוף היטב לפניה ותהי' עגולה מאחוריה לצד ימין כמו כא"ף כפופה אבל לצד שמאל מקום חיבור הגוף עם הצואר יהי' לה זוית בין סוף הוא"ו שיורד בדקות לצורת כא"ף. וכ"ז לכתחלה. ועפ"י הסוד צ"ל לה ב' תגין על ראש צוארה הימיני גבוה מעט והשמאלי נמוך ממנו:
מ' פתוחה ומ"ם סתומה צריכין שיהיו שוים לכתחל' בכל היכולת שהרי שתיהן נקראות מ"ם אלא שזו פתוחה וזו סתומה. ולכן אין לעשות את המ"ם הפתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין. שאם הי' עושה כן במ"ם סתומה שמא היתה מתדמית לסמ"ך לתינוק (ועוד כי האותיות צ"ל ניכרות מיד כשרואין אותן בראיה קלה ולא עד שיסתכל בהן קצת) אלא צריך לעשות לה זוית למטה בצד ימין לכתחל'. ובלבד שלא יעשה לה שם עקב כמו לבי"ת. ולמעלה עושין אותה עגולה לכתחלה כדי שתהא תמונתה ככא"ף כפופה עם וא"ו. ומטעם זה אין עושין את הגג עגול אלא מאריכים אותו בשוה עד כנגד קצה המושב התחתון שעי"כ דומה לכא"ף כפופה. והחרטום צריך שיגיע עד כנגד מושב התחתון כדי שתהא ראוי' לסתום. ותמונתה לכתחלה כמו וי"ו עומדת מוטה קצת ולא הרבה. ולכן לא יהי' הפגם שבין הגג ובין ראש החרטום גדול כ"כ שיצטרך למשוך ממנה בעקמומית:
ם' סתומה כבר נתבאר שיש לעשותה למעלה עגולה בצד ימין לכתחלה אבל לא למטה. ויש שעושין אותה גם למעלה בצד ימין בזוית אבל העיקר כסברא הראשונה. וגגה יהי' עובר מהוץ לסתימה כעובי קולמס כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה וגם הסתומה תמונתה כא"ף וי"ו אלא שהוי"ו סותמתה. ואם הרחיב צד העליון יותר מן הראוי כזה % אם אפשר לתקן בקל טוב. אבל אם היא בשם קודש תשאר כמו שהיא וכשר (נוב"ק סי' פ' ע"ש וע"ל באות ה"א דכותי'. וגם הכא נראה דצריך הבחנת תינוק):
נ' יהא ראשה כמו זיי"ן כי צריכה להיות שוה לנו"ן פשוטה בכל היכולת לכתחלה. שהרי שתיהן נקראות נו"ן אלא שזו כפופה וזו פשוטה. והפשוטה ג"כ צ"ל בענין שאם תכפפנה תהי' כפופה כמשי"ת. ויהי' הראש קצר ומושכה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לבית. וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה כמ"ש למעלה ותהי' עגולה מלמטה לצד ימין. וכן כל האותיות הכפופות צ"ל לכתחלה עגולות למטה שאם תפשטנה תהי' פשוטה: ן' פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה כמ"ש למעלה בכא"ף פשוטה. ואם היא קצרה מראין לתינוק ואם קוראה זיי"ן פסולה. וכן אם עשאה כמין וא"ו ארוכה ג"כ פסולה:
ס' צריכה שתהא מלמעלה גגה שוה לכתחלה כי היא מחוברת משתי אותיות כ"ף כפופ' דבוקה עם וא"ו בסופה. וצריכה שתהי' עגולה בשלש זויותיה. ומושבה קצר. וגגה למעלה יהא לכתחלה עובר חוץ לסתימה כעובי קולמס שהוא שיעור ראשה של וא"ו:
ע' יהי' הראש הראשון כעין יו"ד שפניה מעט למעלה מטעם שנתבאר למעלה באות טי"ת. וגופה בעמידה כדי שיוכל להסמיך אות אצלה והראש השני יהי' כמו זיי"ן עומד בה מטעם שנתבאר למעלה שם. אבל עפ"י קבלת האר"י ז"ל יהיו ב' הקוין של העייני"ן שבתפילין כמו שתי ווין ישרות:
פ' כפופה קבלח מהחסיד לעשות לה זויות לכתחל' למעלה בצד ימין מבפנים ומבחוץ. אבל למטה תהי' עגולה מבחוץ כמו כל הכפופות שצריכות להיות עגולות למטה לכתחלה. אבל מבפנים שם תהא לה זויות כדי שיהא בלבן שבפנים צורת ב' כי כן קבלה מהחסיד. ויעשה לה עוקץ על פני' לצד שמאל. ועוקץ זה ירד למטה אל הנקודה שבתוכה. שהנקודה ומשך העוקץ יהי' כתמונת וי"ו ולכן תהי' הנקודה למטה לצד שמאל עגולה (ב"י בשם ב"ש) ויזהר שלא תיגע הנקודה אפי' בעוקץ דק בשום מקום חוץ מן העוקץ שהיא תלויה בו:
ף' פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה לצד ימין לכתחלה כמו שהכפופה היא למטה. אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה כמו שהכפופה היא למעלה. וצ"ל ארוכה לכתחלה כשיעור שתהא ראויה להעשות פ"א כפופה אם תכפפנה. ויזהר בנקודה שבתוכה שלא תהי' הפוכ' לצד חוץ פן תדמה לתי"ו (ב"י בשם הראי"ס):
צ' כפופה ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה מטעם שנתבאר למעלה וירכה ידביק באמצע צוארה ולא למטה פן תדמה לעי"ן. וראשה הב' כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה (כמש"ל באות ג') ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה. ותהי' עגולה למטה בצד ימין לכתחלה כמו בכל הכפופות. אם כתב יוד העליונה הפוכה כזה % אם אפשר לתקן בנקל יתקן. ועפ"י קבלת האר"י ז"ל כל הצדיקי"ן שבתפילין יהיו ראש ימין כמו יו"ד הפוכה ושמאל נון כפופה:
ץ' פשוטה תהינה ראשיה כמו של הכפופה. ורגלה תרד למטה מדיבוק הראשים לכתחלה בכדי שתהא ראויה לעשותה כפופה:
ק' צ"ל תג קטן על גגה בצד שמאל נוטה לצד הרי"ש. וירכה הימינית צ"ל עקומה היטב לצד רגל שמאל. ורגל שמאל לא יגע לא בירך ולא בגג ואם נגע פסול. ולא ירחיקו מן הגג הרבה אלא כמו נקודת הה"א. ויש למשוך אותו קצת באלכסון לצד ימין. אם משך את הגג יותר מן הראוי והרגל הוא באמצע דינה כמו בה"א (פרמ"ג):
ר' תהי' עגולה ממש למעלה שלא תדמה לדל"ת ותפסול ע"י קריאת התינוק וגגה ארוך שלא תדמה לוי"ו. וירכה קצר שלא תדמה לכא"ף פשוטה ותפסול ע"י קריאת התינוק:
ש' ראשה הראשון כעין יו"ד שפניה למעלה וכן ראשה השני מטעם שנתבאר למעלה. הראשון עם גופו הוא כעין וי"ו נמשך בשיפוע עד קצה רגל השלישי. והראש האמצעי הוא כמו יו"ד. ועלי' עוקץ משמאל. וראש השלישי כעין זיי"ן מטעם שנתבאר שם (וצירופו זי"ו) ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כמו ג' ווי"ן ישרות. וצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאלה למטה. ומושבה למטה לא יהי' רחב אלא חד לצד שמאל לכתחלה ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל א' כמו הקו"ף והרי"ש:
ת' קבלה מהראשונים שיהי' גגה עם רגל הימין כמו דל"ת. ורגל שמאל יש שעושין כעין וא"ו הפוכה ויש שעושין כמו דל"ת קטנה הפוכה. וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וכל זאת לכתחלה. אם משך גג התא"ו יותר מן הראוי והרגל באמצע דינה כמו בה"א וקו"ף (פרמ"ג):
2
ג׳כל אות צריך להיות גולם אחד. כגון יוד"י העי"ן והפ"א והצדיק והשי"ן ורגלי התא"ו צ"ל נוגעות באות ובאחת שאינה נוגעת פסולה כמשי"ת. וכן מ"ם סתימה וסמ"ך צ"ל מודבקות וסמוכות לגמרי ואפי' פירוד דק כחוט השערה פוסל בהן וכן בשאר אותיות חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאין להם ליגע ואם נוגעין פסולין כמשי"ת. וכן יזהר בכל אות שלא יגע אפי' בעצמו ואפי' בעוקץ דק חוץ ממקום שצריך להיות שם מחובר:
3
ד׳אותיות שעטנ"ז ג"ץ וה"ה נו"ן פשוטה וצדי"ק כפופה בכל מקום שהן צריכין לזיינן בג' תגין כעין זייני"ן קטנים ודקים כחוט השערה. וצריכין שיהיו התגים נוגעין בגוף האות וכל אחד נפרד מחברו ואם אינן נוגעין בגוף האות או שנוגעין זה בזה פסולים וצריכין לתקנם. גם צריכין שיהיו התגים כל אחד מגיע לגוף האות נפרד כל תג מחברו במקום דיבוקו באות שלא יהיו אלא זייני"ן לא עי"ן או שי"ן. ולא ידביקן בסוף האות כ"א באמצעותן. ובדיעבד אם לא עשה להם תגים כלל כשרים. ויש פוסלים אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן. ואפי' בתו"מ מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שגוף האות צורתו עלי':
4
ה׳נוהגין הסופרים לעשות עוד תגין בכמה מקומות ואין חשש בזה רק שיזהרו מאוד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו שיעשו אותן דקין שלא תתקלקל צורת האות:
5
ו׳י"א שאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו את התורה:
6