כתר שם טוב א׳:קמ״חKeter Shem Tov 1:148
א׳ושמ"מ לבאר ענין קושי' הפילסוף מאחר שהקב"ה נקרא נורא למה צריך לצוות בתורה על היראה הא יבוא ממילא כנודע ממורא ממלך בשר ודם שהוא בלא צווי. וביאר כי ענין היראה הוא ירא מן העדר כבוד ועושר וחיים וכיוצא. משא"כ אחר ההעדר אין יראה שאם הוא נעדר החיים ומת שוב אין לו מהעדר חיים וכיוצא בעושר ואינך. והנה יראה זו הוא יראה חצונית שהוא בכל הנבראים כי העכבר ירא מחתול וחתול ירא מכלב וכלב מזאב וכיוצא בזה יש באדם אחד ירא מחבירו ולמעלה מזה. ויש יראה פנימית יראת הבורא ית'. אמנם גם זה חצונית הבאה על האדם היא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימית והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה'. וז"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' כו' שהוא יראה פנימית וההעדר ביראה פנימית הוא כאשר מדבק א"ע אל חי החיים ושם הוא העדר המציאות וכאשר אין לו יראה זו אז ידע שכבר הוא נעדר מהחיים שכבר מת וכמ"ש רשעים בחייהם קרויים מתים ולכך אין לו יראה. ובזה סרה קושית הפילסוף שבאמת א"צ צווי על היראה כי היא ממילא. ומ"ש מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה את ה' היינו מאחר שיש מדת היראה בכל הנבראים א"כ ראוי שיהיה לאדם מעלה יתירה זו שיתעורר מזה יראה חצונית אל יראה פנימית אחר שידו ית' פשוטה לעוררו בזה. וז"ש מה ה' שואל מעמך דייקא וכנ"ל והבן. והנה אם ידע האדם זה החסד ואהבת הבורא ית' בתפלתו ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימית סוד הבינה אלף בינה אז נעשה מיראה אהבה שמקבל היראה חצונית באהבה ואז נפטר מיראה חצונית שנעשה מן מות ואמת שהוא חיים כי מקשר מל' ה' תתאה אל ה' עילאה ונעשה מן אני אין ומבטל כל גזירות רעות כמ"ש מ"מ והבן והש"י יכפר. אך אם כוונת בזה כדי לפטור מיראה חצונית לא מהני כלום וז"ש ואהבת את ה' בכל לבבך שיהיה בלב שלם כאשר בא היראה חצונית בנפשך ובמאדך שיהיה בכוונה הראויה וכנ"ל דפח"ח והבן:
1