כתר שם טוב א׳:ר״דKeter Shem Tov 1:204
א׳האדם אע"פ שיש בו גדלות וגאוה ונדמה לו שהוא למדן גדול ויחסן ובעל מדות טובות וצדיק וירא ונעים ונחמד ולפי מעלתו היה ראוי שלא להתחבר ולפנות לשום אדם רק שלא יחזיקהו לבעל גאוה וסובר שמצוה להיות עניו ע"כ עושה עצמו עניו. ומלה"ד ליושב על עגלה וישן כשנוסע עמו בעל העגלה על הר גבוה ואח"כ כשהוא בא על ההר הדרך ישר ואח"כ אם נתעורר האדם הישן ואומרים לו שהוא על ההר אינו מאמין מפני שאינו רואה שום סימן אך יתודע לו כשירד מן ההר בשפוע הב'. וכן האדם נולד על זה ההר שהוא הגבהות כו' ולא יבחין זה אלא כשירגיל א"ע בתכלית הכניעה ע"י שיכיר גדולת יוצר בראשית ושפלותו כי א"א למי שהוא דבוק בהש"י באהבה ויראה שיבוא לידי חטא ק"ו (לחמור) ק"ו שיהיה דבוק באיזה תאוה או גאוה ח"ו כי הלא הש"י קדוש ומובדל מכל החומריות. וענין אהבת הש"י ויראתו צ"ל בלב האדם שיהיה לבו מלא פחד ויראה מהש"י תמיד ויהיה בוער אהבתו בלבו תמיד כמ"ש הרמב"ם סוף ס' המדע (הל' תשובה י, ג) כיצד הוא אהבה הראויה כו' ע"ש. וזה א"א לקנות כ"א ע"י תורה לשמה ותפלה בדביקות ובהתלהבות הלב ובכפיות כל הכוחות למחשבות זכות וטהורות להש"י תמיד ובפרישות כל התענוגים ואצ"ל פרישות עבירות קלות וחמורות. אבל ב"א המזלזלים בתפלה האיך יהיה להם דביקות בהש"י ע"י התורה. באמת אינם לומדים רק מצות אנשים מלומדה למען יחכמו. ועז"א הכתוב (ישעיה ה, כא) הוי חכמים בעיניהם וזה קורא בזוהר חסד דעבדין לגרמייהו. ועיקר התורה לשמה היא לבוא להתדבק במי שנעלם בה להיות מרכבה אליו. וזה שארז"ל דבר קטן ודבר גדול. דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא עמש"ל:
1