כתר שם טוב ב׳:כ״חKeter Shem Tov 2:28
א׳שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו כו'. קשה מ"ט קתני שנו חכמים בלשון המשנה דאם הוא משנה ה"ל להתחיל כמו כל המשניות ע"ק מה שייך כאן ברוך שבחר בהם ובמשנתם דזה ה"ל למיתני או בתחלת כל המשניות בריש במס' ברכות או בסוף כל המשניות ע"ק מה שייך לכאן ר' מאיר אומר כו' ע"ק דקאמר זוכה לדברים הרבה ולא מפרש מה הם הדברים הרבה וקאמר ולא עוד אלא שכל העולם כולו הוא כפל לשון כל העולם וכו' וק' דהל"ל כל העולם לחוד או העולם כולו וכן תמהו המדקדקים בנוסח תפלת ר"ה גם כל העולם כולו חל מפניך כו'. וי"ל דלכאורה יקשה לכל הלומדי תורה הלומדים הגמרא והמשנה הקדושה ורואים דיעות שונים במשנה תנא זה מתיר וזה אוסר וזה מכשיר וזה פוסל זה מטמא וזה מטהר ויקשה הא התורה הקדושה ניתנה למשה רבינו ע"ה מסיני מפי הגבורה א"כ כמו שהקב"ה ב"ה וב"ש הוא אחד יחיד ומיוחד כן הוה לי' להיות בתורה דיעה אחת ומאין ולאין הם כל אותן הדיעות בגמרא ובמשניות וח"ו תיפוק מיני' חורבה שיעלה על לב אדם לומר דהתורה נשתכחה מישראל ע"כ כל תנא אמר לפי סברתו שלמד מן הי"ג מדות שהתורה נדרשת וח"ו יבואו לומר שאין התורה ברורה בידינו אבל האמת אינו כן כי באמת כמו שהמשנה שנויה אצלינו בצורתה בלשונה כן היא שנויה אצל הקב"ה במרום באותו הלשון עם אותן התנאים הקדושים כמרז"ל במדרש כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה דורש במס' פרה ואומר ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכ"א כו':
1
ב׳אתמה מרע"ה כו' א"ל הקב"ה זהו ר"א בן הורקנס שמכריע כל חכמי ישראל בכף מאזנים אמר משרע"ה י"ר שיצא מחלצי א"ל הקב"ה ודאי שיצא מחלצך הה"ד ושם האחד אליעזר כי זהו חלק תורתו מחלק נשמתו כמרז"ל התורה קדמה לעולם כמ"ש ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום שהם אלפיים שנה קודם שנברא העלם היתה התורה הקדושה שעשועים לפניו ית' ומהו התורה הם הם נשמותיהם של ישראל כי ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ויש ששים רבוא אדם לישראל. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם פי' כי תשא כשתרצה למנות א"ת ר"ת אותיות תורה רא"ש ר"ת ששים רבוא אותיות וכך הם בני ישראל לפקודיהם. וזשארז"ל נמלך הקב"ה בנשמותיהם של צדיקים כשברא העולם כי המה היוצאים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וייצר ה' אלהים את האדם פי' במדה כל היצירות נמלך ה' אלהים את האדם עם הנשמות של צדיקים ועכ"א אומרים בערבית אוהב עמו ישראל ובשחרית הבוחר בעמו ישראל באהבה ומהו האהבה כי שמע ישראל ה' אלהינו פי' היה אלהינו פי' ה' אלהינו ה' אחד כשהיה יחיד בעולמו היה מייחד אלהותו עלינו. וענין הזה פי' במג"ע משה קיבל תורה מסיני משה ר"ת מחלקת שמאי הלל פי' שלא תאמר מחמת תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן מחמת זה רבתה מחלוקת כ"א מחלקת זה קיבל משה מסיני כי הלל מימין משה ע"כ הוא מצד החסד ע"כ ב"ה תמיד לקולא. שמאי משמאל משה ע"כ ב"ש הם תמיד לחומרא ומה דחשיב במס' עדיות מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה מפני שמדת החסד כלול מדה"ד וכן מדה"ד כלול מחסד פי' כי הלל כולל כל הנשמות של ישראל מצד החסדים שמאי כולל כל הנשמות מצד מדת הגבורה ומשה כולל כולם מצד מדת הרחמים נעשה אדם בצלמנו נעשה ר"ת נמלך עם שמאי הלל והם הם בעצמם מצד אברהם יצחק יעקב אברהם הוא מצד מדת החסד יצחק מצד פחד יצחק מדה"ד יעקב כולל מצד מדת הרחמים כמ"ש בזהר משה מלגאו יעקב מלבר. וזהו שאומרים וקרא זא"ז ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מכה"כ דעכ"א ג"פ קדוש ה' צבאות פי' בס' הקנה דאל המלאך דצבאות הוא ר"ת צירוף בן ארבעים ושתים תיבות פי' ע"ד שפי' מהרמ"א ע"פ אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורוחב ארבע באמה ע"ש. וע"ד משל כי כמו הרב הרוצה להסביר לתלמידו שכל גדול עמוק שהמציא בתלמודו והנה עמקות השכל הוא ניצול אחד של אור המאיר בכל ההלכה אך הרב א"א לו להסביר לתלמידו השכל העמוק הזה בתחלת העיון אלא תחלה מעמידו בפשט ההלכה ודקדוקיה ופלפוליה בהרחבה ובדיבור רחב עד שנפתחים שערי העליון והאמת והצדק בלב התלמיד אז יוכל להסביר לו גם שכל העמוק בדבורים מעטים עד שמבין ניצוץ השכל העומק בדיבור א' לבד. כן הקב"ה ב"ה וב"ש מפני שלא באפשר לשום נברא להשיג שכל של ניצוץ נקודה הראשונה שהוא יוד של שם הוי' ב"ה כמ"ש בזהר דהוא דחילו דכולא ע"כ נעשה מילוי ומילוי מלואים שעי"ז נבנו עולמות התחתונים ובהרחבה גדולה וכן הוא באותיותיה של תורה הנארגים כולם על שם הויה ב"ה ששרשם י' של שם שהוא הדביקות האמיתי שע"י ההרחבה מושג אח"כ הניצוץ הקדוש הראשון וז"ש קדוש ראשון נגד מדת חד לאברהם קדוש ב' נגד מדת הגבורה דיצחק קדוש ג' נגד מדה"ר דת"ת ישראל ה' הוי' פשוט צבאות פי' מן השם הפשוט ירד למילוי ומילוי המילוי שהם מ"ב אותיות שע"י יבנו כל העולמות כי פשוט הוא ד' אותיות הוי' ומלא הם יוד אותיות המילוי ומלא דמלא הם כ"ח אותיות הם מב' אותיות ארך היריעה של נוטה שמי' כיריעה הם שמונה ועשרים באמה ורוחב הם ד' באמה וז"ש ע"י ה' צבאות של נוטה שמים כיריעה הם שמונה ועשרים באמה ורוחב הם ד' באמה וז"ש ע"י ה' וצבאות של צירוף בן ארבעים ושתים תיבות הוא מכה"כ וע"י עולמות נגלים מושג גם הנסתר כמ"ש ע"פ בן פורת יוסף בן פרת עלי עין ע"ש. וטעם הדיעות השונות במשנה כדפי' במג"ע בשם השערי אורה דע"כ נקראת התורה תורת אמת וכן משפטי ה' אמת וכן דיין הדן דין אמת דפסק הרמב"ם בהל' סנהדרין דברוצח או שאר חייבי מיתות אע"ג דמטין ע"פ שנים לחוב דד"נ בכ"ג י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי י"א מזכין וי"ב מחייבין כו' מוסיפין דייני' עד ע"א ולסוף ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי ל"ה מזכין ול"ו מחייבין או א' אומר איני יודע דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ופסק הרמב"ם דאם לא ראו לו שום זכות מתחלה וכל הסנדרין אמרו חייב הרי הוא זכאי אע"ג דברובא לחובה לחוד הוי חייב כ"ש באמרו כולם חייב ופי' ע"פ השערי אורה דע"כ נק' משפט ה' משפט אמת ולא משאר לשונות כגון משפט ישר או נכון אלא להורות כמ"ש הנביא ראיתי ה' צבאות וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ומקשי בגמרא וכי יש ימין ושמאל לפניו אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וקשה דבשלמא בבני אדם שדיעותם קצרות להבין ולידע האמת בתחלה ע"כ צריך מיימינים ומשמאילים מזכין ומחייבין כדי שיתקיים הדין ע"פ רוב דיעות אבל להקב"ה ב"ה וב"ש שהוא מגיד מראשית דבר אחריתו וא"כ למה לי' מיימינים ומשמאילים יאמר תיכף כך הוא הדין הנכון אלא הקב"ה ב"ה וב"ש מראה לנו ברחמיו שאין דינו לבאי עולם בחק ובלי טעם אלא נתברך הדין ע"י ויכוח של מיימינים ושמאילים ע"כ נ' משפטי ה' אמת כי כל האלפא ביתא מן א' עד ת' הם צבאות ומרכבות קדושות עליונות ולהורות כי כל הצבאות ומרכבות מן א' עד מ' שהוא אמצע שאלפא ביתא הוי מיימינים לזכות וכל הצבאות ומרכביה מן מ' עד ת' היו משמאלם לחובה ונגמר הדין ע"י מדה הממוצעת מדה"ר וע"י ויכוח ע"כ נק' משפט אמת ע"כ להורות לנו שתורתינו הקדושה היא אינה חוקה בלי טעם אלא הכל נתברר ע"י ויכוח ע"כ הכתיב לנו התנא רבינו הקדוש בקבלה עד משרע"ה מפי הגבורה שמות התנאים והחכמים וחלוקי הדיעות בהמשנה לומר וללמד לנו שהוא תורת אמת וכל דין מדיני המשנה נתברר ע"י ויכוח ע"כ פסק הרמב"ם דבאמרו כל הסנהדרין חייב הוא זכאי כיון שלא נתברר הדין ע"י ויכוח אפשר שכולם טעו. וז"ש שנו חכמים בלשון המשנה פי' למדו ממנו ושנו חכמים ושמות התנאים בלשון המשנה זה מתיר וזה אוסר זה מטמא וזה מטהר ואל יקשה לך הלא כמו שהקב"ה הוא אחד כן ה"ל להיות דיעה אחת במשנה אלא ע"כ צ"ל ברוך שבחר בהם ובמשנתם פי' הקב"ה בעצמו לומד המשנה כן עם שמות התנאים שזהו חלק תורתם וזהו חלק נשמתם ושרשם שבמרכבה העליונה וכמ"ש בשם הקדושים שם התנא הוא חיות התנא והדין שאומר הוא השכל שלו והשם הוי' פי' באיזה ענין הוא מדבר אם באהבה או ביראה או רחמנות או בניצוח או בהודיה או בהתקשרות או איזה ממשלה יכוין שם הוי' מנוקד בניקוד ספירה ההיא והוא מקשר החיות עם המוחין וכשלומד בדחילו ורחימו הוא מקשר עצמו להתנא ולומד אצלו פי' לשרשו ואורו שבמרכבה עליונה כמ"ש בזהר כי תנאים בהפוך אתוון הם אתנים כמ"ש והאתני' מוסדי ארץ:
2
ג׳עכ"א רמ"א כל העוסק בתורה לשמה ומה שמצוה להזכיר שם התנא כ"ש העוסק בתורה לשמה דע"כ נק' תורה דהיא מורה דרך לעבודת ה' דעמק הלכה. והנה בענין פסק ההלכה מה שאומרים הלכה כר' מאיר או הלכה כר' שמעון וכן בגמרא ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה אלו אמרו הלכה כמותינו ואלו אמרו הלכה כמותינו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה א"כ נראה לכאורה דברי ב"ש הם לבטלה ואיך אמר דאלו ואלו דברי אלהים חיים ופי' מהרמ"א ז"ל ואוסיף נופך וגם להסביר ע"ד משל ומליצה דלכאורה יקשה דמי לנו גדול מר"א בן הורקנס שבו מכריע כל חכמי ישראל והקב"ה אמר הלכה משמו קודם בואו לעולם ומרע"ה ביקש שיצאו מחלציו והרי אנחנו רואים דאין הלכה כר"א ברוב התלמוד ובנדה אמרו הלכה כר"א בארבעה ע"ש או בסדר טהרות כו'. וא"כ וכי ח"ו היה תורתו של ר"א לבטלה כיון שאין הלכה כמותו וכן יש להקשות על ב"ש דהוי מחדדי טפי כו':
3
ד׳וכן בפלוגתא דר' עקיבא ור' ישמעאל דר"ע דריש בכל התורה רבוי ומיעוטי ר' ישמעאל דריש כללי ופרטי והלכה כר"ע ואפ"ה רגילות לפרש בכלל ופרט משום דהיא דרשה שגורה כמ"ש התוי"ט בב"מ פ"ד משנה ט' ע"ש ובשבועות פ"ג משנה ה' וא"כ וכי ח"ו דברי התנא שאין הלכה כמותו יהיו לבטלה. אלא אפתחה במשל פי' ויהיה מובן כל זה בסייעתא דשמיא דהנה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע והנה אצל מלך ב"ו יש לו עבדים השוכנים חוץ לחצר המלך ויש עבדים שהם בחצר המלך ויש לו גם שרים גדולים וכל אחד מן השרים ממונה על איזה שירות לשרת את המלך עצמו יש מנעילו ויש מלבישו מלבוש מיוחד ויש שנותן הכתר בראש המלך. והנה יש עוד מינוי אחד דהיינו להדליק נרות בפלטין המלך והנה טרקלין של מלך הוא מקום רחבת ידים כמרז"ל טרקלין עשר על עשר והנה רוב הנרות שמדליקין השרים בטרקלין לפני המלך גורם תענוג ושעשוע וחדוה למלך וכמ"ש בש"ע א"ח סי' רס"ג סי' ח' ב' לענין נר שבת ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א' י"א שכ"א מברך על מנורה שלו וכ' המג"א הטעם דכל מה דמתוסף אורה יש שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות א"כ גם השר הזוכה להדליק נרות בזויות טרקלין ג"כ גורם שעשוע ושמחה להמלך. אך הזוכה להדליק נרות נגד שער המלך ובשער של מלך יש מחיצה של זכוכית לבנה ובהירה א"כ מהאור הגדול הזה הזורח לחוץ נהנים אפי' כל עבדי המלך אשר בחצר המלך וגם חוץ לחצר כ"ש שמגיע מזה תענוג ושעשוע וחדוה להמלך אשר עבדיו נהנים מגודל אורו. והנה אותן הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן מקל וחומר פי' שלמדין חומרא להכא מהתם או לקולא וכגון ומה תמיד שאינו עונש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת נמצא נותן מה שבמקרא של תמיד גם בפסח הוא כמדליק נר שאינו דולק בנר דולק כ"ש גזירה שוה דיש גזירה שוה מופנה מצד א' ויש מופנה משני צדדים כמו דאמרינן גז"ש נאמר מועדו בתמיד ונאמר מועדו בפסח מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת נמצא אותו המקרא שיש בו מופנה הרי הוא בדרך משל כמו נר דולק דע"כ נק' מופנה ע"ש או העודף ויוצא בראשו ולומד מזה את המקרא שאינו מופנה הואיל ושוה לו בגזירה שוה הרי הוא מוסיף אור גדול וקדוש למעלה בשרשם שבמרכבה עליונה כ"ש במופנה משני צדדים ע"י התקרבות ובטישות האורות זב"ז נולד למעלה אור גדול וקדוש ע"כ לא גמיר אינש גז"ש אא"כ גמיר לה מרביה כי רב ר"ת ר' ראשית חכמה ב' בינה וכן נר ר"ת נ' ש"ב ר' ראשית חכמה וכן היקש ארז"ל אין משיבין על ההיקש וזה השכל י"ל באדה"ר שארז"ל במ"ש ניתן בו דיעה מעין דוגמא של מעלה ולקח ב' אבנים והקישן זב"ז ויצא מהן אור פי' ע"ד רמז דאותיות התורה נק' אבנים ועשה היקש בלימוד התורה כענין מקשה תיעשה המנורה דא לדא נקשן וגרם אור גדול וקדוש למעלה בהיכל מלך מלכו של עולם וע"כ נק' ריבוי ומיעוט וריבוי פי' בס' הקנה ריבוי האור הבהיר הנדלק והמתנוצץ לכל צד וכל דבר שהיה בכלל הא"ס ויצא מן הכלל ללמד גבורתו ויכלתו כו' עמ"ש בפירוש הי"ג מדות. והנה זהו הנמשל דכל תנא או אמורא אע"פ שאין הלכה כמותו אעפ"כ ע"י לימוד תורתו בקדושה ובטהרה ע"י המדות שהתורה נדרשת בהן גורם אור גדול וקדוש ושעשוע וחדוה למלך הכבוד בהיכל עליון אך התנא שזכה שתהי' הלכה כמותו הרי הוא בנמשל כמו השר שזכה להדליק נרות ואורות גדולות נגד שער היכל המלך ששם דרך חלוני השער הולך האור הגדול והקדוש ומתפשט בכל העולמות וע"כ נקרא הלכה על שם הליכת האור כדא' הד' שיקול הדעת דהוא דבר שנחלקו בו תנאים או אמוראי' או גאונים וסוגיין דעלמא אזלא כחד מנייהו סוגיין דעלמא היינו הליכת האור וע"כ נא' בדוד וה' עמו וארז"ל שהלכה כמותו בכל מקום פי' שהוא רמז למדת המלכות והבן.
4
ה׳וזשארז"ל ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה אלו אמרו הלכה כמותינו פי' סוגיין דעלמא הליכות האור ואלו אמרו הלכה כמותינו יצא בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים פי' ב' הכתות ע"י עסקם בתורה כנ"ל בק"ו ובגז"ש ובהיקש כו' גרמו אור גדול וקדוש למעלה אבל והלכה כב"ה פי' הליכת האור מעולם לעולם שעל ידו נוכל אנחנו לילך לדביקות ועבודת הבורא ית"ש הוא כב"ה. כ"ש בשאר תנאי דפליגי אהדדי אע"ג דהלכתא כחד מנייהו כתב רבינו הקדוש במשנה במס' עדיות פ"א משנה ה' ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה ב"ד את דברי היחיד יסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין כו' וע' בת"י.
5
ו׳עי"ל ענין הלכה דעכ"א הלכה כר"מ דבכתבי האריז"ל הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה וקשה מנפ"מ אם הריעו לה' כל הארץ הוא ר"ת הלכה אם לאו י"ל דקשה מ"ט אומרים לשון הלכה כר"מ או הלכה כר"ש ולמה אין אומרים הנכון או הישר או הצדק כר"מ או כר"ש אך ענין פי' הלכה פירשו בגמ' סוף נדה תני דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב שנ' הליכות עולם לא אל תקרי הליכות אלא הלכות נמצא הלכה הוא נגזר מן הליכה פי' כי כל התורה ומצותיה והלכותיה הם עצת גדולות וקדושות איך לבוא לדביקות השי' נמצא כיון דהלכה הוא כהאי תנא א"כ דבר קדוש הם הליכה לעבודת הבורא ית' א"כ השונים ההלכות יש להם להיות גדולים וקדושי עליון שהרי הם עוסקים בהליכות עולם לעבודת הבורא ית' ומ"ט אנחנו רואים קצת משוני הלכות שאינם על מדריגה זו אך התנאי הוא כמ"ש הפוסקים דאין התורה נקנית במי שלומד מתוך עדונין אלא במי שממית עצמו עליה וז"ש האריז"ל הריעו לשון תרועם בשבט ברזל פי' כשמשבר לה' בשביל ה' כל הארץ כל הארצות והגופניות אז הוא ר"ת הלכה פי' אז הוא הליכה לעבודת הש"י ר"ל שלהליכה זו צריך לשבר כל הארציות והחומריות:
6
ז׳וז"ש שנו חכמים שמות התנאים האוסרין ומתירין בלשון המשנה כי ברוך שבחר בהם ובמשנתם שזו חלק תורתם וחלק נשמתם ועמהם נמלך הקב"ה כשברא העולם כמ"ש במג"ע נעשה אדם בצלמנו נעשה ר"ת נמלך עם שמאי הלל שהם כלל כל הנשמות של ישראל. וז"ש ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה פי' ק"ו הדברים ומה שמצוה להזכיר שם התנא כי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם כ"ש העוסק בתורה לשמה דע"כ נק' התורה תורה לשון מורה דרך פי' שמורה לנו הדרך איך נבוא לדביקות הש"י זוכה לדברים הרבה. וענין לימוד לשמה כמ"ש בס' כתר שם טוב אהא דאיתא בגמ' פ' תלמידים ה"ל להלל עד קטן שבכולם ריב"ז כו' לא הניח דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה והעולה משם שהלימוד יהיה להיותו מרכבה לו ית' ע"י התורה ופי' כי קב"ה ואורייתא כולא חד נמצא האומר דבר תורה ומשים בהדיבור ההוא כל כוונתו והרי הכוונה היא הנשמה נמצא מקשר נשמתו בחיות אור פנימי של דבר תורה ההוא והרי הוא מרכבה להש"י ורבן יוחנן בן זכאי עשה גם מהויות דאביי ורבא מעשה מרכבה. וז"ש העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה מיירי משכר עה"ב שעל זה נא' עין לא ראתה כו' ע"כ סתים וקתני:
7
ח׳וע"ד שפי' הפרדס הקדוש אהא דארז"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה מצאו לר"ע וכ"ד אלף תלמידים והיה ר"ע דורש כתרי אותיות א"ל משה להקב"ה רבש"ע הראתני תורתו הראיני שכרו הראהו שהיו סורקין בשרו במסרקות של ברזל ושוקלין בשרו במקולין א"ל זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה. והקשה הפרדס הקדוש חדא ק' דמשרע"ה בקש הראיני שכרו ולמה הראהו סריקת בשרו הלא זה אינו שכרו אלא עונש ומשרע"ה אמר כן לו ית' רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה הרי קשה גם על המחשבה ומהו הלשון שתוק ופי' דיש ג"ע עליון וג"ע תחתון והנה יש צדיק שזכאי בדינו ליכנס לג"ע התחתון וכשרוצים להעלותו למדריגה יותר עליונה מדקדקים עליו יותר ויותר ע"כ הוא היאצ"ט שבנו צריך לנדור נדבות להציל אביו מקטרוג כי כל י"ב חדש הוא בסוד משפט רשעים כו'. והנה ר"ע שהיה צדיק גדול וקדוש ששמו היה הולך מסוף העולם ועד סופו ונהרג על קדוש ה' רצה הקב"ה להעלותו תיכף בשעת מיתתו לג"ע העליון שנק' עולם המחשבה ומה שצדיק אחר אינו זוכה כ"א כמה שנים אחר מותו והרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא חטא קל ע"כ הוצרך לאותן העונשים כדי שיתעלה תיכף כאשר יצאה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע כו':
8