קונטרס חובת השמירה, חתימהKuntres Chovat HaShemirah, Epilogue
א׳ועתה נסיים הקונטרס במה שפתחנו בו – הנה אנו אומרין בכל יום ושמתם את דברי אלה על לבבכם רעל נפשכם שהוא קבלת עול המצות כמו שאחז״ל והוא כולל כל המצות בין הדברים התלויים במעשה ובין הדברים התלויין בדיבור ובין הדברים התלויין במחשבה כמו שכתוב בפרשה נצבים כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. והנה האדם כאשר שהוא מורגל לדבר ולחשוב כל מה שהוא עולה על רוחו מדמה בנפשו שהקבלה היא רק לעשות מה שציוהו הש״י ושלא לעשות מה שאסרה התורה אבל על מחשבה ודיבור אין מעלה על דעתו כלל אבל באמת לא כן הוא כי הוא כולל כל המצות הכתובות בתורה וכנ״ל וע״כ יש ליזהר בעת הקבלה לחשוב שמקבל על עצמו לקיים כל דברי הש״י הכתובות בתורה וממילא בכלל זה כל הלאוין ועשין התלויין בחלק הדבור והמחשבה ג״כ וזהו שציוה הש״י לקבל האדם בכל יום בוקר וערב על לבו ועל נפשו לקיים ובאמת מקרא מפורש הוא בפרשה האזינו שימו לבבכם לכל הדברים וגו׳ אשר תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר ריק הוא מכם כי היא חייכם ביאור הדברים שיצוו את בניהם לשמור כל התורה דהיינו אף הלאוין והעשין שתלוי בכח הדיבור והמחשבה והיצה״ר עושה להאדם עניו וחושב שזה שייך רק לאנשים גדולים בתורה אבל לא לו שהוא איש פשוט ולזה אמר שלא כן הדבר כי היא חייכם והכל צריכים לחיים: ומה שיחדנו המאמר של חובת השמירה על הענינים של כח הדיבור משום שראינו שהכתוב נתן על אלו הענינים שמירה בפרט ואמר נצור לשונך וגו׳ ואמר שומר פיו ולשונו וגו׳ משמע שצריך לזה שמירה יתירה והטעם כי החיים והמות ביד הלשון: אחז״ל מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה. מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ולכאורה היה לו לומר אין הקב״ה חושבה למעשה מאי לשון מצרפה, אמנם באשר ידוע כי כל אדם נידון כרובו אם יש לו רוב זכיות הוא בגדר צדיק ואם רוב עונות הוא בגדר רשע ולזה אמר דמחשבה רעה אין מצטרפת בחשבון למעשה. והנה משמע מזה דוקא מחשבה רעה אבל דיבור רע מצטרף לחשבון המעשה ובעת הדין יזכרו לו כל דיבור ודיבור כמו שאחז״ל על הפסוק ומגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין. ולפ״ז אותם האנשים שפיהן הפקר אצלם לפטפט בהן תמיד ובלי התבוננות אם הוא דיבור המותר או דיבור האסור מצוי מאוד שיתרבו עונותיהן עי״ז כ״כ עד שיהיו מרובין מזכיותיהן ונחשב למעלה בגדר רשע ח״ו [דאף שיש לכל אדם נגדן כמה מאות תיבות של עניני קדושה בכל יום מן המאה ברכות יחשוב בעצמו אם כיון בכל אחת כראוי דמצוי מאוד בעו״ה שאין משמיע הברכות לאזניו] ומה מאוד צריך האדם שאינו שומר את דיבורו לירא ולפחד אולי עונותיו מרובין מזכיותיו והוא כרשע ח״ו בעיני הש״י ונוכל להמליץ ע״ז מאמר חז״ל באבות אל תהי רשע בפני עצמך והיינו את חבירו צריך כ״א לדון לכף זכות שבודאי אין הדבור אצלו הפקר ושומר א״ע מלדבר דיבור שהוא נגד רצון הש״י או שהוא איש פשוט מאוד ואינו יודע מה הוא דיבור האסור אבל האדם את עצמו בודאי צריך לזרז לשמור פיו ולשונו שלא יהיה כהפקר ויהיה ח״ו עי״ז כרשע בעיני ה' יתברך ומשום זה בלבד צריך האיש הנלבב לקבל על עצמו חובת השמירה.
1
ב׳עוד אמרתי להעתיק פה דבר שכתבתי במקום אחר ושייך לעניננו אמרו חז״ל על מה העולם קיים על הבל פיהם של תינוקת של בית רבן א״ל אביי לרבא דידי ודידך מאי א״ל אינו דומה הבל פיו שיש בו חטא להבל פיו שאין בו חטא*ויצויר ששני אנשים יבואו לפני ב״ד של מעלה לדון על מעשיהם לטוב או למוטב וימצא ששני האנשים למדו איזה מסכת והיה חשבון זמן לימודם שוה ובקיאותן שוה לאחד קבילו בסבר פנים יפות ולהשני קבלוהו בפנים של זעם ותמה על הדבר הלא פה הוא עולם האמת ובקיאותי הלא שוה עם חבירי זמן לימודי ויגיעתי על המסכת ג״כ כמוהו ומדוע נשתניתי ממנו הדבר הלא פה הוא עולם האמת ובקיאותי הלא שוה עם חבירי זמן לימודי ויגיעתי על המסכת ג״כ כמוהו ומדוע נשתניתי ממנו וענו לו מידך היתה לך הבט נא וראה תורת חבירך מאוד מרחוק ואתה הלא כיסתה אותה בטומאה היוצאה משפתיך כי אינו דומה הבל פיו שיש בו חטא להבל פיו שאין בו חטא אפילו אם עבר רק לפרקים וכ״ש אתה שטמאת אותה תמיד בלשה״ר ורכילות ושקר וכדומה. הרי דאפילו אמוראים הק׳ שהיה בודאי לימודם לשם ד׳ כהוגן ואצלם לא היה בודאי לשה״ר ורכילות ושאר דיבורים אסורים ממש כ״א בודאי איזה אבק דאבק אפ״ה אמרו דבזה דלפעמים נכשלו בימי חייהם באבק דאבק נתקלקל אצלם הבל פיהם ותורתם אינה קדושה כ״כ וממילא אנחנו שקדושת לימודנו לגבי לימודם כננס לגבי ענק אם עוד נטמא את פינו בלשה״ר ורכילות וכדומה מה קדושה יכולה לחול על לימודינו, וע״כ מה גדלה מעלת המקבל על עצמו חובת השמירה כי כל מה שיתוסף שמירה אצלו על דיבורו מלדבר דיבורים אסורים יתוסף לו ממילא קדושה על תורתו ושאר דברי קרושה שהוא מדבר.
2
ג׳ועתה נדבר במעלות היוצאות מחובת השמירה.
3
ד׳א) הנה ידוע מסה״ק שעיקר קדושת המצוה הוא כשעושה אותה בקביעות גמורה ונמשך מזה קדושה על נפשו כמה דכתיב למען תזכרו ועשיתם וגו׳ והייתם קדושים לאלהיכם [ואין נ״מ כשעושה מצוה בפועל או שבא דבר עבירה לידו וכובש את יצרו שלא לעבור עליה נותנין לו ג״כ שכר כמקיים מצוה בפועל כמו שאחז״ל] משא״כ כשאין מקיימה בקביעות. אין קדושתה גדולה כ״כ אפילו בעת שמקיימה וזה תלוי בענין קבלת חובת השמירה דאם אינו מקבל על עצמו חובת השמירה אינו מצוי כלל שיקיים כל אלו הענינים לשמור מלעבור עליהן בקביעות כאשר נבאר לקמיה.
4
ה׳ב) ותדע לנכון שבלתי קבלת חובת השמירה עלול מאוד להכשל בהן כי הלאוין והעשין התלויין בכח הדיבור אינם שוין להלאוין והעשין שבכל התורה שאותם מצוי שינצל שבוע וחודש ולפעמים גם שנה ושנתיים שלא יעבור עליהן משא״כ אלו שתלויין בכח הדיבור אפילו אם הוא ירא אלוקים כל זמן שאין מקבל על נפשו חובת השמירה אינו מצוי אפילו שבוע אחת שינצל מדיבורים אסורים [שלפעמים יוצא מפיו דברי גאוה ובוז ואפילו אם מתגאה בלבו בלבד מקפיד הקב״ה מאוד כדכתיב תועבת ד׳ כל גבה לב ולפעמים לשה״ר ולפעמים רכילות ולפעמים דברי שקר או ליצנות ולפעמים אונאת דברים ולפעמים גם הלבנת פנים ולפעמים דברי חנופה ולפעמים מצוי שם שמים לבטלה ואפילו בלשון לעז הוא ג״כ איסור גדול ולפעמים דברי כעס שמצוי עי״ז מחלוקת ואונאת דברים ועוד כמה איסורים וכל זה מרומז במה שאמר הכתוב עון עקבי יסובני והייני מפני ריבוי הענינים שיש בכח הדיבור שמצוי לעבור עליהן] ואם יזדמן שינצל שבוע אחת הוא כמעט בדרך נס, וחודש ושנה בודאי לא ינצל משא״כ כשמקבל על נפשו חובה השמירה, ובודאי כשאומר אחר התפלה אלהי נצור לשוני מרע הוא מבקש זה בלב שלם שיסייעהו הש״י להנצל מחטא וכבר אחז״ל הבא לטהר מסייעין אותו ובודאי יעזרהו הקב״ה שלא יכשל בהן.
5
ו׳ג) דהאדם שאינו מקבל על עצמו חובת השמירה הגם שכל איש הנבון משער שבודאי נכשל בלשונו מפני רבוי הדברים שדיבר כל היום מ״מ אינו זוכר לעשות תשובה עליהן ולקבל ע״ע עכ״פ על להבא שלא להכשל בהן כי זהו עיקר התשובה כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו וגו׳ וישוב אל ד׳, ואפילו אם יאמר אשמנו ויאמר דיברנו דופי אינו זוכר אותם ואינו מקבל על עצמו כלל להיות זהיר בהן אבל כשמקבל ע״ע חובת השמירה אפילו אם יהיה נכשל בלשונו בהן יהיה קלקוליו ספורין וידע על מה לעשות תשובה.
6
ז׳ד) מרוב הרגלו של האדם יוצא מדיבורו כמה פעמים ענין גנותו של אדם או אונאתו שלא במתכוין [וה״ה בכל עניני דיבורים אסורים הנ״ל] הוא ג״כ בכלל לשה״ר ואונאת דברים כמבואר בפתיחת חפץ חיים במ״ע דזכור ע״ש מדברי הרמב״ם והרמב״ן משא״כ כשמקבל על נפשו חובת השמירה לא יבוא לזה ואף אם יקרה לפעמים ירגישו במוצא שפתיו ויראה לתקן.
7
ח׳ה) הנה ידוע שמצוי בכל מקום כנסיה של מדברים וכל אחד מדבר מה שעולה על רוחו ואינו עולה על דעתו כלל לחשוב אם הוא דבור המותר או אסור ומצוי שבמשך שעה אחת מתדבר שם כל חלקי דיבור האמור וכל הדיבורים עולים למעלה ועל כל דיבור צריך ליתן דין וחשבון לע״ל הנה ידוע ג״כ שתשוקת האדם לכנוס בתוכם ולהיות לו חלק בחבורתם כדי שיחשב לאיש באנשים אבל צריך לדעת שבעת דין וחשבון לע״ל יכנסו כל האנשים שעמדו שם [אפילו אם לא סייעום בדיבוריהם] לענות על הכל כי כולם נכתבין בשם חבורת הרשע כדאיתא בפרקי דר״א בצוואת ר״א הגדול – וע״כ מה גדול מאוד מעלת המקבל חובת השמירה שעי״ז ממילא יתרחק מלעמוד בחבורת אנשים [כ״ז שאין מכירם שהם יראי אלקים ושומרים עצמם מלדבר דברים שאינם הגונים] כדי שלא יתפש עמהן לע״ל ועיין לעיל בהעתקת דברי הרמב״ם ובשה״ל שער הזכירה פי״ד ע״ש וכ״ש שיתרחק עי״ז מן המריבה בזכרו שהוא מן השומרים – ואפילו אם ימצא מי שיחרפהו יבלום פיו שלא לענות לו וגדול שכרו מאוד עבור זה כמו שאחז״ל (בחולין דף פ״ו) מאי דכתיב תולה ארץ על בלימה על מי העולם קיים על מי שבולם את פיו בשעת מריבה ועוד אמרו הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואין משיבין וכו׳ עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
8
ט׳ו) עי״ז יש עליו בדעתו תמיד עול המצות ומקיים בזה מה שכתוב בתורה ושמתם את דברי אלה על לבבכם וכמו שכתבתי למעלה.
9
י׳ז) יהיה עי״ז תורתו וברכותיו שמברך להקב״ה טהורות שלא נמשך עליהם רוח הטומאה משא״כ כשאינו זהיר בדיבוריו ומדבר דיבורים אסורים טומאה מרחפת עליהן ורוחות הטמאות לוקחין אלו הדיבורים הטמאין ומטמאין בהן דברי הקדושה שמדבר כמבואר בזוהר הקדוש והעתקתיו לעיל אחר דברי הרמב״ם- ובשביל זה סידרו אחר התפילה הבקשה פתח לבי בתורתיך אחר הבקשה נצור לשוני מרע דאם לא ינצור לשונו מרע אין כדי להתפלל פתח לבי וגו׳.
10
י״אח) יקיים בזה מה שכתוב במשלי בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך [דהיינו שצפונים בתוך לבו להזהר בהן כדי שלא יכשל בלשוני].
11
י״בט) ידוע שחלק גדול מן ס״ת והם כל המצות התלויות בכח הדיבור רפוי מאוד ענין קיומו בעו״ה ודבר זה איננו כלל לכבוד להש״י וכבר העיר לנו בספר חסידים שמצוה שאין לה דורשין היא בכלל מת מצוה שחיוב גדול חייבה לנו התורה לטפל בזה אפילו לכה״ג ונזיר כדי שלא יהיה מונח בבזיון וכ״ש כשדברי הש״י מונח בבזיון שאין חוששין להם כמה החיוב לחבבן ולהתחזק שלא לעבור עלוהן ובודאי כשם שהוא חושש על כבודו של הקב״ה שלא יהיו מצותיו מונח בבזיון כהפקר כן יחוס הקב״ה על כבודו בזה ובבא וכדכתיב כי מכבדי אכבד ואף ששנאת חנם בלב היא ג״כ מל״ת ומחויב לעקרו מלבו מ״מ ידוע שאם הוא שומר עצמו מלדבר הוא סיוע גדול לעקרו בהמשך הזמן כמו האש שחבוי בכלי ואין לו מקום להתפשט בע״כ הוא מתכבה משא״כ אם מדבר בענין זה מתחזק השנאה.
12
י״גי) כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד׳ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ד׳ ופירשו חז״ל אל תיקרי אראנו אלא אראנו כיצד נאף אדם אשה בסתר אומר מי רואני ומי יודעני אומר הקב״ה עלי להראותו לבריות כיצד צר צורת הולד בצורת הנואף והכל יודעים שהוא בנו וכה״ג לטובה למד תורה בסתר אף שאינו רוצה שיתפרסם הקב״ה מפרסמו לבריות וכן הוא בענינינו בהמשך הזמן בודאי יתפרסם שזה האיש שומר עצמו מלשה״ר ורכילות וליצנות וכל דיבוריו אמת ודיבורו בנחת עם הבריות ויהיה שמו לשם ותפארת בישראל ויתקדש שמו של הקב״ה שיאמר אחד לחבירו ראו כמה נעים מעשיו כמה נעים דרכיו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אף אנו נלמוד את בנינו תורה ולהיפך ח״ו אם הבעל תורה אינו בעל מדות ונלכד בלשה״ר ובמריבה ובשקרים וכה״ג מתבזה כבודו של הקב״ה בעולם ועובר עי״ז על לאו דלא תחללו את שם קדשי כדאיתא ביומא דף פ״ו ע״ש בגמרא ועון חילול השם חמור עד מאוד עד שאמרו שאין כח בתשובה ויסורין ויוהכ״פ לכפר אלא במיתה עי״ש בגמרא וגם סותם פי היראים שלא יוכלו לומר תוכחה בענין זה אבל אם הוא שומר עצמו יהיה בכחו להוכיח לאחרים בענין זה אבל אם הוא שומר עצמו יהיה בכחו להוכיח לאחרים בענין קדושת הדיבור ולא יוכלו לומר לו קשוט עצמך.
13
י״דיא) גם ע״י שיהיה שומר כדין ממילא בודאי יהיו דיבוריו מצומצמין כדי שלא ילכד בלשונו וגם יתרחק מחברת אנשים וכנ״ל באות ה׳ וממילא יתוסף לו איזה שעות בכל שבוע שיהיו פנויות ללימוד תורה ובמשך שנה יוכל להתוסף לו כמה מאות שעות ובדרך רמז נוכל לאמר על איש כזה מה שכתוב יראת ד׳ תוסיף ימים ואשרי חלקו: והנה אע״פ שדיברנו שיצמצם האדם בדיבורו כל מה שיכול אעפ״כ אם רואה לאדם שהוא עצב מצוה רבה לדבר על לבו ולהפיגו מדאגותיו (כדאיתא בתענית דף כ״ב).
14
ט״ויב) ידוע מה שאמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ומקשה הגמרא (סנהדרין כ״ז) והא כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו׳ ומשני כאן כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן וכאן כשאין אוחזין וכו׳ וידוע דהעונות שתלויין בכח הדיבור הן הרבה מאוד וכאשר הצענו לפני הקורא שיש עשרה ענינים שתלויים בכח הדיבור והן מצויין בכל עת ובודאי אבותיו ואבות אבותיו והדור שלפניהם למעלה ג״כ לא שמרו הדיבור כראוי וכמאמרם רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולם בלשה״ר (ומקשה בלשה״ר ס״ד ומשני באבק לשה״ר וכבר כתב הרמב״ם הלואי שנהיה ניצולים מלשה״ר עצמו) וא״כ כשבא למעלה חשבון עונותיו של האדם ומצרפין לזה חשבון עון אבותיו ער ארבעה דורות הם מרובין מאוד מאוד וידוע שמכל עון נברא מקטרג אחד ומי יכול לעמוד נגדם אבל כשהבן מתחזק שלא לעבור על אותו העונות שעברו אבותיו אין מטילין עליו העונות של הד׳ דורות וא״כ מי שמקבל עליו חובת השמירה ושומר א״ע שלא לעבור עליהן נקי מכל אלה [ובודאי בזכותו ימחול הקב״ה לאבותיו ג״כ וכמאמרם ברא מזכה אבא] ובשביל פרט זה לבד ראוי ג״כ לאדם להתחזק שלא להלכד בכח הדיבור.
15
ט״זיג) והנה בעניני העולם אנו רואין שכל דבר שיש ממנו מדה מרובה אינו יקר כל כך וכל שיש ממנו מעט במציאות הוא יקר בעיני הבריות כגון נחושת הוא יקר מברזל וכסף הוא יקר מנחושת וזהב שיש מעט בעולם הוא יקר יותר מכסף ואבנים טובות המאירות שאינו מצוי כלל שויין נורא מאוד וכן הוא בעניני רוחניות אינו מצוי כלל אדם שיתקן כל חלקי הדיבור ואם ימצא אדם שישמור כח הדבור כדין מכל חלקי דיבור האסור מפני שחביבים אצלו מצותיו של הש״י זהו האיש שבודאי ימצא חן כעיני הש״י ויהיה שכרו מהש״י גדול מאוד מאוד.
16
י״זיד) והנה לפי מה שביררנו את גודל הענין של קבלת השמירה הוא אפילו באיש פרטי שמקבל על עצמו וכ״ש כמה גדול קדושת הענין כשימצא חבורה בענין זה שיתחזקו לכבוד הש״י לעשות סייג בעצמם לשמור את כח הדיבור שלא ידברו דיבורים אסורים כמה נ״ר יגיע להקב״ה מזה כשיראה שחביבים מצותיו לישראל וכל מצוה ומצוה תלמד זכות עליהם וידוע מה שאחז״ל על הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו דאינו דומה מרובים העושים מצוה למועטים העושים מצוה.
17
י״חטו) ועל כולם יש בזה ענין נורא מאוד שנתחיל לרפא בזה את מזבח ד׳ ההרוס*הערה – ובאמת יש לי ענין פלא הלא ידוע מה שאמר הכתוב אם תבקשנה ככסף וגו׳ מזה מוכח שמחוייבין אנו להתנהג ביראת ד׳ כמו שמתנהג בענין כסף וידוע שבעניני כסף אם יוכל למצוא איזה עסק שיוכל להתעשר על ידו בהון רב איזה מיליאן רו״כ לא ינוח ולא ישקוט עד שישיג העסק ההוא והנה בענין רוחניות יש ג״כ עסק קדוש ונורא שעי״ז יוכל להשיב השכינה על מקומה [כמו שאחז״ל שבעון לשה״ר נסתלקה השכינה מישראל] ולהבנות בהמ״ק ולהשיב כל ישראל על אדמתן שזהו באמת הון גדול מכל הונות שבעולם ואין פונה אליו להשלימו ולתקנו, כי ידוע מה שאחז״ל שענין הלולב ושאר מיניו שאנו נוטלין רמז יש בהן שהאתרוג יש בו טעם וריח והדס ריח ולא טעם ולולב שהוא כפות תמרים טעם ולא ריח וערבות אין בהם טעם ולא ריח אמר הקב״ה יתאגדו אלו באלו ויבוא האתרוג שיש בו טעם וריח שהוא מרמז על הצדיקים שיש בהן תורה ומעש״ט ויכפרו על אלו שאין בהם טעם ולא ריח והנה לפ״ז השלימים מכפרין על אלו שאין הולכין בדרך ד׳ וא״כ בכל דור שנמצאים כמה אלפים רבבות שלימים בישראל על מה נתאחר בנין הבית כל כך, אכן באמת כאשר נתבונן היטב נמצא שעון זה שהחריב הבית גם עתה מרקד בינינו בעו״ה. והנה אחז״ל שבית שני לא היה בו עונות שהיו מצויין בבית ראשון כי היה בו הרבה תורה ומקיימי מצות בישראל אלא שהיה בו עון שנאת חנם וממילא עי״ז היה בו לשה״ר אחד על רעהו (ובידוע להרואה במדרשים) ולפ״ז גם עתה שהעון הזה מצוי בינינו מאוד בכולנו בעו״ה ואף שבודאי התמימים אין עוברין בזה בתמידות ח״ו אכן במקרה בודאי מצוי זה בכולנו כמו שאחז״ל רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלשה״ר (ואף שמבאר הגמרא דמה שאמר בכולן היינו באבק לשה״ר ידוע מה שכתב הרמב״ם הלואי שנהיה נצולים מלשה״ר עצמו) וא״כ במה נוכל להמליץ על אחרים וכבר רמזו לנו חז״ל בזה ואמרו כל דור שלא נבנה בהמ״ק בימיו כאלו נחרב בימיו והטעם פשוט שאותן עונות שגרמו להחריבו אותן עונות גורמים גם עתה שלא להניח לבנותו וא״כ בודאי מן האמת והצדק מחויבין אנו להתחזק בכל כחנו לתקן החטא הזה כדי שיבנה המקדש ויחזור כבוד ד׳ על מקומו והנה אנו אומרין בכל יום זה אלי ואנוהו ותרגם אונקלס דין אלהי ואבנא ליה מקדשא הרי דכל אחד מישראל משעבד א״ע ומשתוקק לבנות בית מקדש לשמו ובודאי אלו היה לנו רשות לזה היה כל אחד מישראל רוצה להוציא מעות ולעסוק בזה בגופו ונפשו לסייע לבנות בית לשם ד׳ וא״כ בענינינו שא״צ להוציא מעות וגם א״צ ליסע בעצמו לירושלים בשביל זה רק לשמור פיו ולשונו שלא לפגמו וממילא יהיה רחוק מלשה״ר ומחלוקת וכעס ואונאת דברים והלבנת פנים וכו׳ שכל זה מעכב את בנין הבית ואנשים כאלו בודאי זכותן גדול מאוד ויעזרו לבנין הבית כמו שכתבנו וכמה רב טוב צפון לאותן האנשים שיתחזקו בענין הזה למהר לתקן החטא הזה ואפילו אם יהיה להם חלק וזכות אחד מאלף אלפים בענין זה ג״כ כדאי ובפרט לפי מה שמבואר בזוה״ק דאפילו בי כנישתא חדא אם היו שומרין מדת השלום כראוי יש בכחם להביא משיח צדקינו – וע״כ אחי ורעי נתחזק מאד ונמהר בענין הקדוש הזה – ובענינינו שייך המאמר שאמר דהע״ה לבני יהודה מדוע נהיה אחרונים להשיב את המלך אל ביתו, ואשרי האיש שיתחזק בזה ויזכה לעצמו ולדורותיו עד סוף כל הדורות ויזכה לכל ישראל. זה כמה מאות שנים מעת חורבן הבית עבור עון שנאת חנם ולשה״ר כמו שביארנו בח״ב בפ״ז וידוע מה שכתב החובת הלבבות שתשובה איננה יוצאה כ״א ממעשינו ולא מדברינו וא״כ אפילו אם נאמר מאה פעמים על חטא שחטאנו לפניך בלשה״ר ודברנו דופי כ״ז שלא נעמול ונשתדל לתקן חטא זה במעשה אינו מועיל כלל וע״כ אחי ורעי נתחיל ונשתדל בכל כחונו לכבוד הש״י ותורתו*ובאמת ראוי ונכון לכל איש האוהב הש״י ותורתו לזרז לכל מכיריו שיתחזקו בענין זה שתלוי בו כמה פרשיות של תורה כאשר ביארנו לעיל בפ״ב ונעשו כמו הפקר לאיזה אנשים בעו״ה ולהציע לפניהם גודל השכר מי שנזהר בהן ושבזה תלוי ענין הגאולה ובודאי ימצאו כמה אנשים שישמעו לדבריו ויהיה זכות הרבים תלוי בו – ושכרו של האדם שעושה לאחר לחזור בתשובה גדול מאוד כמבואר בזוהר חדש פ׳ לך [והעתקתי בשה״ל בדף ל״ו ע״ב] ואף אם הוא רואה שאין דבריו נשמעין להן מ״מ אל יפול לבו עליו ויתחזק בעצמו לקיים דברי הש״י וכמו ששמעתי בשם הגר״א שלפיכך אמר הכתוב בפרשה נצבים ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו׳ בלשון יחיד להורות שאפילו בעת שח״ו רבו עונות הדור ואין מועיל להם תוכחה אפ״ה צריך היחיד להתחזק ולידע שהקב״ה עושה עמו לבדו את ברית התורה ואל ענין זה רמז ג״כ הכתוב [ישעיה ס״ו] כה אמר ד׳ השמים כסאי וגו׳ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. ודע עוד דמלבד שע״י קבלת השמירה על עצמו ינצל מכמה דיבורים אסורים עוד יקבל שכר בפני עצמו על כל יום על מה שהכניס את נפשו בעסק השמירה ככתוב נצור לשונך מרע אפילו אם לא נזדמנו לו נסיונות ודוגמא מי שממנה שומר על אוצרותיו יקבל השומר שכר כל זמן שמירתו אפילו אם לא נזדמנו לו גנבים באותו העת. לתקן החטא החמור הזה שהחריב מקדשינו והגלנו מארצנו [והמתבונן בהפטרה שאנו קוראים בט״ב יראה שגם בבית ראשון היה התעוררות מדת הדין על ישראל להחריבם בשביל עונות אלו] וכאשר נתחיל לתקן ענין זה בעצמינו בודאי יעזרינו הש״י להתנהג ככה תמיד וכמאמרם הבא לטהר מסייעין אותו ובודאי יעורר עוד כמה אנשים שיעשו ג״כ כזה ויתעורר רחמים מן השמים על עמו ועל תורתו.
18
י״טטז) והנה כל עשרה ענינים שיחדנו בחובת השמירה אף שבתחלתו צריך לעמול עליהן אבל לבסוף אם יתרגל נפשו בהם יצא אדם ישר ומעוטר בכל המעלות דהיינו שאינו מרגל ולא הולך רכיל ולא גאה ולא כעסן וזהיר מלהונות לחבירו באיזה הקנטה וכ״ש מלהלבין פניו יזהר מחנופה ושקר וליצנות ומחלוקת, איש כזה יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ויתקדש שם שמים על ידו ועליו נוכל לומר ישראל אשר בך אתפאר ועל כל אחת מהמעלות יקבל שכרו מבעל הגמול ואשרי חלקו בזה ובבא.
19
כ׳אלו*ויש עוד כמה לאוין ועשין שתלויין בכח הדיבור כגון הלאו דלפני עור לא תתן מכשול שלא ליתן לחבירו עצה שאינה הוגנת ועושה זה מפני איזה פניה שלו ומצוי זה אצל השדכנים והסרסרים ולפעמים גם אצל המוכרים. וגם הלאו דלא תחמוד שהוזהרנו שלא להרבות רעים על האדם ולהפציר בו שיתנו לו איזה סחורה או שימכרנה לו. וגם ענין קללות ושבועות שקר אפילו בלשון לעז. וגם הלאו דלא יחל דברו כגון מי שאומר אשנה פרק זה או לעשות שאר מצות וכן יזהר מלסתור דבריהם של אביו ואמו [וה״ה של רבו] ממה דכתיב איש אמו ואביו תראו ואחז״ל איזהו מורא שלא יסתור דבריהם. וכן ליזהר להוציא שם שמים לבטלה [אפילו בלשון לעז] שזהוא בכלל מה שכתוב בתורה את ד׳ אלהיך תירא. אכן מפני שדברים אלו אינן מצויין כ״כ כמו העשרה דברים ע״כ לא צרפתים ביחד אמנם כשמזדמנים לאדם יש ליזהר מאוד שלא לעבור עליהן. עשרה דברים צריך ליזהר כשהוא רוצה לדבר אולי יש אחד בהן:
20
כ״אא) לשה״ר מפני הלאו דלא תלך רכיל שהוא כולל גם לשה״ר ועוד כתיב לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא ובפרט הוצאת שם רע שהוא עוד חמור יותר מסתם לשה״ר וכ״ז אפילו אם הוא מדבר על איש יחידי וכ״ש כשמדבר דלטוריא על כלל ישראל שעונו חמור מאוד [אם לא שכונתו לפעמים לזרז לאחד שלא ידור במקום שהופקר חלול שבת] , ויש דיבור רע החמור יותר מן הכל והוא המתרעם על מדותיו של הקב״ה ח״ו וכעין שכתוב בפרשה חוקת אצל ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלהים ובמשה וגו׳ אין לחם ואין מים וגו׳ ועבור זה נשלח עליהם הנחשים השרפים] והוא כעין מה שכתוב בסוף מלאכי חזקו עלי דבריכם אמר ד׳ וגו׳ אמרתם שוא עבוד אלקים וגו׳ וע״כ ישמור האדם את עצמו מזה העון מאוד כי הדיבור מסבב יסורים רבים.
21
כ״בב) רכילות מפני הלאו הנ״ל – ופרטי דיניהם מבואר היטיב בספר ״חפץ חיים״.
22
כ״גג) שקר במה דכתיב מדבר שקד תרחק ובפרט בענין ממון שהמכחש במה שיש בידו מן חבירו עובר על לא תכחשו איש בעמיתו הכתוב בפרשה קדושים וכ״ש מי שמעיד עדות שקר בב״ד שעובר על ולא תענה ברעך עד שקר.
23
כ״דד) חנופה [שמיפה לו עולותיו בפניו] כמה דכתיב ולא תחניפו וגו׳ שהוא להרבה ראשונים לאו גמור [עיין בחפץ חיים בפתיחה).
24
כ״הה) ליצנות כמה דכתיב ועתה אל תתלוצצו וגו׳ ויסודו ממה דכתיב ודברת בם ואחז״ל ודברת בם ולא בדברים בטלים, וליצנות והוללות בודאי לא נפקא מכלל הזה ובענין ליצנות כללו חז״ל ואמרו כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע״ג דשריא וכ״ש הקריאה בספרי פלסתר בודאי מקלקל ומטמא דיבורו וגם נפשו והוא בכלל הקורא בספרים החצונים שהחמירו החכמים מאוד בדבר כדאיתא בסנהדרין בריש פרק חלק (דף ד) עיי״ש.
25
כ״וו) אונאת דברים כמה דכתיב ולא תונו איש את עמיתו – והיינו שלא יקניט את חבירו ויזהר בזה אפילו לאשתו כמו שאחז״ל וכ״ש למשרתת ובפרט אם היא אלמנה או יתומה שהוא עון פלילי מאוד.
26
כ״זז) הלבנת פנים אפילו בשעת תוכחה כמה דכתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
27
כ״חח) דברי גאוה כמה דכתיב השמר לך פן תשכח את ד׳ אלהיך שהיא אזהרה לגסי הרוח כדאיתא בסוטה דף ה׳ ע״ש וגאוה אפילו בלב אסור כמה דכתיב תועבת ד׳ כל גבה לב.
28
כ״טט) דברי מחלוקת ממה שנאמר ולא יהיה כקורח וכעדתו וכו׳ וכדאיתא (בסנהדרין דף ק״י) שהוא אזהרה שלא להחזיק במחלוקת וכלול בו כל האיסורים הנ״ל שאז נעשים אצלו הכל כהיתר.
29
ל׳י) דברי כעס יזהר מאוד גם מזה שהוא עון חמור מאוד כמו שאחז״ל – וגם מזה מצוי לבוא לידי מחלוקת ועלול לעבור כמה לאוין עי״ז שמתוך כעסו נעשים כל המעקשים לפניו למישור – וזהו שאמרו כל הכועס כל מיני גיהנים שולטין בו שעל כל ל״ת יש עונש מיוחד – וע״כ נכון לאיש נבון ליזהר מוויכוחיו וימעט בזה מאוד כל זמן שאין לו הכרח גדול כי ע״י וויכוחים עלול מאוד לבוא לידי הקפדה וכעס. והנפש היפה יזהר גם משיחה בטילה כי גם זה מכלה חלק רב מן חיי האדם ומוצוא זמנו לבטלה, ועוד כתיב כי ברוב דברים לא יחדל פשע – עיקרו של דבר לקמץ בדיבורו כל מה שיכול [אם לא דבר שהוא נוגע לנפשו או לגופו] ודוגמא הטעלעגראמא כי על כל תיבה צריך ליתן דין וחשבון כמו שאחז״ל שאפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין – ואם הוא מוכרח לדבר יתכונן אם הוא מעשרה דברים – כלל הדברים צריך להיות שומר מעולה בכרם ד׳ ואשרי חלקי בזה ובבא: הסימן של העשרה דברים הוא א׳ך׳ ג׳מ׳ר ה׳ח׳ש׳מ׳ל וביאורו א׳ך׳ הוא אונאת (דברים) וכעס ג׳מ׳ר גאוה מחלוקת רכילות ה׳ח׳ש׳מ׳ל הוא הלבנה חנופה שקר מספר [לשה״ר] ליצנות.
30
ל״אתנאי השמירה
31
ל״בא) שידע מה צריך לשמור את פתחי פיו כדכתיב משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.
32
ל״גב) וממה צריך לשמור – הוא מעשרה דברים שהזכרנו והם עיקרי השמירה.
33
ל״דג) איכות השמירה, למעט ההתחברות לבני אדם (אם לא לדבר מצוה) ואם הוא מוכרח להתחבר יתבונן מתחלה בנפשו מה שידבר עמהם – והעיקר שלא רצה לשמוע דבר שאין שייך לו – ועוד צריך ליזהר מאוד שלא לקבל על עצמו שום דבר שגורם הרבה התחברות וויכוחים תמידים כגון משרה רבנות בשותפות וכדומה כמעט אי אפשר שלא ילכד בדיבורים אסורים עי״ז ואפילו אם יהיה עניו וסבלן ביותר – וגם שלא ילכד מקנאה וכמאמרם בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו – ועכ״פ חובת השמירה כדין בודאי לא יקיים.
34
ל״הד) שלא יסיח דעתו משמירתם ודוגמת שומר אוצר המלך שכל עיניו ולבו על האוצר ויותר ממנו ששם עדיין לא היה לו היזק ואינו רואה גנבים העומדים סביבו משא״כ בזה שבודאי היה לו היזק רב גם עד עתה שהגנבים והם היצר ושלוחיו הקנאה והתאוה והכבוד גנבו הרבה מכרמו וגם עתה עומדים כולם בעין חודרת הרבה סביבו לחטוף מכרמו בכל מה שיכלו הן בהטעה שאין זה בכלל העשרה דברים והן שהוא לשם שמים, והוא הוא המעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בכל עניניך כמה צריך להתחזק ולשמור היטב עכ״פ מכאן ולהבא שלא יכשל בלשונו.
35
ל״וה) בעת שאומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם שהוא קבלת עול המצות יתבונן שמקבל על עצמי שלא לעבור גם הלאוין והעשין שתלויין בחלק הדיבור והמחשבה כי כולם הם דברי הש״י.
36
ל״זו) לקבוע זמן בכל יום ללימוד ההלכות השייכות לאלו העשרה דברים כי בהן מצוי האדם להכשל וכן בהמוסר השייך להן.
37
ל״חז) ענין השמירה הוא אפילו בשבתו בביתו לדבר עם אשתו אודות מי אם לא דבר שהוא מותר מצד הדין.
38
ל״טח) אם שכח חובת השמירה שעליו ונכשל בלשונו יראה לשוב בתשובה ע״ז ולא יפסיק שמירתו וכדכתיב אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים ומשמע מברכות (דף י״ט) שמי שהוא ת״ח לא יאחר התשובה אפילו מלילה לבקר אלא צריך לשוב באותו יום קודם השינה והטעם כדי שלא להשהות הטומאה על נפשו.
39
מ׳ט) להתבונן בנפשו בכל עש״ק אם התנהג באותו שבוע בדיבוריו כדין ואם בחן בנפשו ששבוע שלמה לא נכשל בלשונו מהנכון שירשום זה בפנקסו שעזר לו ד׳ בזה וישמח בחלקו ויתן הודאה לד׳ על העבר ויבקש על להבא.
40
מ״אי) שלא יתרגש משום דבר ששמע על פלוני שעשה דבר שלא כרצונו שע״י התרגשות יצא דברים מפיו שלא נכון לאמרם וגם מצוי מאוד שלבסוף רואה בעצמו שאיננו כמו שחשב בתחלה.
41
מ״ביא) אף שהוא רואה כמה אנשים חשובים שאינם זהירים בכח הדיבור אל ילמוד עצמו מהם [ויהיה לנגד עיניו מעשה דכ״ד אלף תלמידים שהיה לו לר״ע שפגע בהם מדת הדין לבסוף על שלא נהגו כבוד זה לזה] ומ״מ בדעתם ידין אותו לכף זכות שלא התבוננו בחומר הענין שיש בזה.
42
מ״גיב) ירגיל עצמו במדת מעביר על מדותיו שמלבד שהיא מדה קדושה שעבור זה מעבירין לו לאדם על כל פשעיו כמו שאחז״ל, עוד היא הועלת גדולה שעי״ז לא יבוא האדם לידי כעס ומחלוקת.
43
מ״ד[ואל יקשה עלי הקורא למה אנו צריכין לכל העצות האלו והלא יש לנו עצה מחז״ל על מאי דכתיב האומנם אלם צדק תדברון מה אומנתו של אדם בעוה״ז ישים אדם עצמו כאלם תשובה לזה סחורה זו יפה היא מאוד ובה הוא משומר מכל נזק אבל לא הכל יכולים לקנותה כ״א העשירים הגדולים [בנפשותם] אבל כגון אנו מוכרחין להתנהג במדה המצומצמת אכן בימים הנוראים הקדושים בוודאי נכון מאד להתנהג במדה הקדושה הזו וכן שמעתי שנהג הגאון הצדיק ר׳ יצחק אב״ד דפטרוגראד מן ר״ח אלול עד אחר יוה״כ היה משים עצמו כאלם כעצת חז״ל והפוחת לא יפחות עכ״פ מעשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ ועיין מה שכתבנו בשמירת הלשון ח״ב בשער התבונה פרק ב׳ בשם הספר ראש הגבעה].
44
מ״היג) ואם עזר ד׳ שנעשה מנין שלם בענין זה [ר״ל מהשומרים] ורואה אחד את חבירו שנכנס בחבורת המדברים מה טוב שירמוז לו מרחוק שיצא מהם כי די לאדם במה שיש עליו חובות להשם עד בה ולא להוסיף עליו.
45
מ״והנה כבר ביארנו שכאשר יתבונן האדם שיתקיים אצלו חובת השמירה צריך למעט ההתחברות עם אנשים וממילא ישאר לו ביום הרבה שעות פנויות ויראה לעסוק בהן בתורה כדי שלא ילך הזמן לבטלה וכן איתא במדרש על הפסוק אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב יכול לא יעשה טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה ת״ל כי אם בתורת ד׳ חפצו ומה שאמר כי אם ולא אמר ובתורת ד׳ חפצו להורות לנו שאל יחשוב האדם ויטענו יצרו אמת שצריך האדם ליזהר שלא יעשה קבע עם הלצים ולהיות מושבו עמהם דהלא צריך ללמוד תורה אבל מ״מ אין צריך למנוע מלהתחבר כלל עמהם ויהיה דעתו מעורב גם עמהם לפרקים ויצרף לזה המאמר יהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות והתחברותו יועיל שלא יתלוצצו ממנו ולזה בא הכתוב לומר שלא ישתתף עמהם כלל וכלל כי אם בתורת ד׳ חפצו ומה שמלעיגים ממנו לא יחוש לזה כלל וכמאמר הכתוב זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי [ומה שאמר עד מאוד ר״ל לא פעם אחת ושתים כ״א עד מאוד ואעפ״כ מתורתך לא נטיתי, ומה שאחז״ל יהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, עם הבריות אמרו ולא עם הלצים והעיקר שלא יענה להם וזהו שאמר לא נטיתי אף לענות להם] וביאור הכתוב שאם האדם הולך ח״ו בעצת רשעים ובדרך חטאים ומתחבר עם הלצים אז אפילו אם לפרקים באותו מעמד מתערב דברי תורה ג״כ אין להם כח הקדושה שמתערב ג״כ דבר זה עם הקליפות והטומאה כמו שכתבו הסה״ק והובא ג״כ בביאור הגר״א במשלי אבל אם הוא אדם ישר שלא הלך בעצת וגו׳ ומעולם לא התחבר עם הלצים וממילא כל דרכיו וכל דיבוריו היו ישרים ולא פגומים אותו האיש ראוי להתדבק לתורת ד׳ ולהגות בה יומם ולילה וזה שכתב ובתורתו יהגה יומם ולילה ולא יבטל אפילו שעה אחת כי כל דיבור מדברי תורה שידבר הוא נעלה מאוד ונחמד מזהב ומפז רב אחרי שהוא זהיר על דיבוריו שלא לקלקלם ושלא לפגמם ואותו האיש יהיה כעץ שתול על פלגי מים ויקוים עליו יתר הדברים שאמר בספר תהלים. ומה שמסיים לא כן הרשעים כ״א כמוץ וכו׳ היינו הרשעים והלצם שעוסקים תמיד בדברי הבל וליצנות אף שמתערבים ג״כ ד״ת בתוך הליצנות הם נחשבים כמוץ, וזה שמסיים הכתוב ע״כ לא יקומו וגו׳ והיינו שמיעוטא דמיעוטא ד״ת שמתערב בתוך הדרכים המקולקלים שבהם אין להם כח הקדושה שיקומו על ידם במשפט בשביל זה.
46
מ״זסליק ספר חובת השמירה.
47
מ״חעוד אמרתי לעורר איזה ענין, אחז״ל לעולם יראה אדם העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב וגם הוא בעצמו חציו זכאי וחציו חייב ואם עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א״ע ואת כל העולם לכף זכות ואם עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף חובה וכתב בספר חרדים מעשה היה ברב רבינו יוסף גיקטילא שחלה עד קרוב למיתה ונים ולא תיר וראה שני אנשים שוקלים עונותיו וזכיותיו במאזנים ושקולין שוה בשוה מיד נתעורר ונתחזק ושקל התפילין ושם אותם עליו ומיד התחיל להרפא ועלה ממות לחיים כי הכריע כף זכות עכ״ל והנה חז״ל אמרו זה בזמנם וכ״ש בזמנינו שמצוקי הזמן גברו עד לשמים וכל עין דמוע תדמע מאין הפוגות לפני אבינו שבשמים וידוע שכל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו ובודאי יש למעלה כמה אלפים מלאכי השרת המליצים זכיות לישראל ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די ועלול מאוד שכעת הוא כמחצה על מחצה וחסר רק אחדים להכריע הכף ובודאי נכון מאוד שכל אחד יתחזק כהיום בתורה ובמצות להכריע הכף ועל ידו יושע כל העולם וע״ז שייך מה שאחז״ל יש קונה עולמו בשעה אחת ולפי דברי חז״ל אלו יבואר מה שאמר הכתוב חכם לב יקח מצותי ואויל שפתים ילבט [לשון עמל] והיינו דלפי מה שאמרו שהאדם נידון אחר רובו האיש הנלבב יתחזק בעודו בחייו להוסיף מצות בל מה שיוכל [כי באמת האדם אינו יודע אח חשבונו באיזה אופן הוא עומד] כדי שיתרבו פעולותיו הטובות על הרעות ויכריע הכף שלו לזכות ובפרט כאשר יתבונן על ענין דיבורו כמה מאות דיבורים הוא מדבר בכל יום וכל שיחה ושיחה יזכרוהו בשעת הדין כמו שאחז״ל וע״כ צריך להתחזק עכ״פ להרבות דיבורים של קדושה כדי שיהיו רוב דיבוריו כרצון ד׳ וזהו הכל למי שהוא בן דעת אבל מי שהוא אויל אינו חושב כלל ע״ז וכשיש לו מעט מצות הוא מסופק בזה וחושב בנפשו מה לי העמל הזה להוסיף עוד מצות הלא יש לי די והותר מכל יום ציצית ותפילין וכדומה ואינו מתבונן שכנגד מעט מצות שיש לו יש לו כפלי כפלים פעולות הרעות שאינו מתבונן בהם וביותר בענין כח הדבור בודאי יתוסף בכל יום כמה מאות תיבות של דיבורים אסורים ואינו זוכרם אפילו לעשות תשובה עליהן וקראו אויל שפתים שעל השפתים ניכר אולת שלו שמרבה דברים מאוד וברוב דברים לא יחדל פשע.
48
מ״טעוד אמרתי להעתיק כאן מה שאמרתי לזרז העולם בענין החזקת התורה
49
נ׳הנה ידוע לכל מה שאחז״ל (כתובות דף ק״י) על הפסוק טל אורות טליך כל מי שיש בידו אור תורה אור תורה מחייהו [לתחית המתים] וכל מי שאין בידו אור תורה אין אור תורה מחייהו ומ״מ מסקינן שם דאפילו ע״ה שאין בהם אור תורה ג״כ יעמדו לתחיה בזכות החזקת התורה, וביאור הדברים אף דידוע שכל ישראל יש להם חלק לע״ה היינו שהנפש יש לו זכות להתעדן בג״ע בעבור שהוא איש ישראל אבל הגוף שנעשה כבר עפר להקימו לתחיה אין מועיל שום עצה בלתי אור התורה שלמד בעצמו או שהחזיק תירה אפילו לאחרים וכ״ש כשנתן בניו לבית הספר ללמוד תורה [ובזה מתרצים מאי דאמר הגמרא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו או במה שממתינן לבעליהן עד דאתו מבי כנישתא ולכאורה הלא יש להם כל מצות התורה כמו אנשים לבד ת״ת ואיזה מ״ע שהזמן גרמא, אבל במה שכתבנו למעלה ניחא אמת שעוה״ב בודאי יהיה לנפשם עבור שמירת המצוה ושואלת הגמרא נשי במאי זכיין גופן לתחיית המתים אחרי שאין להם זכות התורה ומשני שגם זה יש להם בזכות שהולכת בניהם לבית הספר ללמוד תורה] ולפ״ז אותן האנשים שאין להם זכות התורה כלל שאינם מקיימים אפילו מצות ק״ש וגם בניהם אינם מוסרים מבית הספר וגם אינם מחזיקים תורה כלל אף שג״ע בוודאי יהיה לנפשם בזכות איזה מצות שמקיימים וכמו שאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב אבל לענין תחית המתים לגופם הם בסכנה גדולה אחרי שאין להם זכות התורה, ואמרתי לנפשי הלא אם נשאלו להם אם מאמינים בתורה מן השמים בודאי ישיבו שהם מאמינים וא״כ יש פליאה גדולה עליהם הלא בתיהם אשר הם דרים בם שהם רק עצים בעלמא כל אחד כותבו באחריות (סטראחירין) מחמת ספק פן ישרפו באש. וע״כ ממציא את עצמו ומבקש שיקבלו גם ביתו באחריות כדי שיהיה לו במה לבנותו אח״כ מחדש ואף שהוא רק ספק פן ישרף וא״כ גופך שבודאי יכלה לבסוף כי סוף כל אדם למות ואיך לא תבקש עצה לחזור להחיותו מחדש דהיינו על ידי החזקת התורה. ואולם יקשה לי על מה שאנו אומרין בכל יום בתפלתינו מחיה מתים ברחמים רבים על מה אנו צריכין לרחמים הלא כל ישראל בודאי יש להן זכות של תורה וק״ש בכל יום [דלא גריעא מסתם תורה] והחזקת התורה ואפשר משום עון הגאוה דאחז״ל בסוטה דף ה׳ דאין עפרו ננער לתחית המתים או עסק של רבית דאחז״ל ע״ז דאינו עומד בתחיה ואפילו אם עשה היתר עיסקא מי יאמר שנעשה כדין.
50
