קונטרס חובת השמירה ו׳Kuntres Chovat HaShemirah 6
א׳בו יבואר שפי האדם דומה לפתח וצריך ליזהר שלא יהיה פתוח תמיד רק בעת שצריך לו – גם שהיצה״ר רובץ על פתחי פיו ואורב שם להחטיאו:
1
ב׳אחז״ל [בחגיגה דף ה׳] נשמתו של אדם מעידה בו לעוה״ב שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך רמז לנו הכתוב שפי האדם דומה לפתח וכשם שפתח הבית צריך ליזהר שלא להיות פתוח תמיד רק בעת שצריך לצאת ולבא דאל״ה יכלה כל אשר בבית ובפרט בעת שיש גנבים בעיר צריך להיות הבית סגור ומסוגר, כן פי האדם יפתחנו דוקא בעת שנחוץ לדבר דבריו ובפרט בעת שיש בלבו קצת כעס על איזה ענין יזהר אז להיות פתחי פיו סגור ומסוגר דאז היצה״ר רובץ אצל פיו להחטיאו. ומה נעמו דברי חז״ל שאמרו על הפסוק תולה ארץ על בלימה על מי העולם קיים על מי שבולם את פיו בשעת מריבה*ובזה פירשתי מה שאנו אומרים באבינו מלכנו, א״מ כלה כל צר ומסטין מעלינו ואנו חוזרים ומבקשים א״מ סתום פיות משטיננו ומקטריגינו דלכאורה כיון שיכלו המסטינים לגמרי למה לנו לבקש לסתום פיהם אלא הענין דלפעמים אין זכותינו גדול כ״כ שיכלו המסטינים לגמרי אנו מבקשים שעכ״פ יסתום פיהם שלא יוכלו לדבר, והנה ידוע שהנהגת הש״י היא מדה במדה אם האדם כובש את פיו בשעת מריבה שלא לדבר, גם למעלה סותם הקב״ה פי המקטרגים שלא להשטינו. – ובזה פירשתי מה שאמר הקב״ה לקין למה חרה לך וגו׳ ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, היינו אם לא תתבונן לשוב מחרון אפך ולהטיב מחשבותיך תדע שלפתחי פיך רובץ החטאת היינו היצה״ר רובץ שם להחטיאך בדברי מצה ומריבה ומזה תוכל לבוא לידי צרה גדולה וכן היה הדבר לבסוף שנכנס עמו בדברי ריב ומצה כמו שפירש רש״י על הפסוק ויאמר קין אל הבל אחיו ומזה התגבר יותר ויותר עד שבא לידי רציחה ממש – כלל הדברים צריך האדם לידע שהיצה״ר אורב לו תמיד להחטיאו וכמו שאחז״ל שהיצה״ר מתגבר עליו ומתחדש עליו בכל יום ממה שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו – והוא רובץ על פתח פיו של האדם להחטיאו כמו שאמר הכתוב לפתח חטאת רובץ כי שם אם יסיח האדם קצת דעתו משמירה תיכף יבוז אותו ביזה רבה אי ביזה זוטא ועכ״פ לא יצא ממנו בשלום וע״כ מתחזק היצר להיות רביצתו שמה יותר משאר אברים כי שם בלשונו עלול מעוד לחטוא, וגם פעמים שמוצא היצה״ר שם מציאה רבה שמפתהו להמשיך בדיבורים אסורים כשעה או כחצי שעה וימצא בזה כמה מאות תיבות של דיבורים אסורים ועל כל דיבור ודיבור צריך ליתן דין וחשבון היש לך מציאה רבה כזו שאינו מוצא כן בשאר עברות וע״כ רובץ שם תמיד אולי יסיח האדם דעתו וימשכנו ברשתו, ואח״כ מצאתי במדרש רבה פרשה בראשית שאומר ממש כעין זה על הפסוק לפתח חטאת רובץ (והעתקתיו למטה)*וז״ל שם א״ר תנחום אית כלבי ברומי דידעין לפתות אזיל ויתיב קמי פלטירא (אופה) ועביד גרמיה מתנמנם ומרי פלטירא מתנמנם והוא שמוט עיגולא (כיכר) אארעא ועד דהוי מצמית (עד שבני אדם מתקבצים) הוא משתכר עיגולא ומהלך ביה והנמשל שיארוב היצה״ר להאדם ועושה עצמו כישן למען לא יזהר האדם ממנו עד שיראה כי שכלו של האדם נרדם ולא יזהר ממנו יקום ממארבו וילכדנו, ובזה ממש עושין הרשעים בערמה לגנוב ולגזול. וע״כ צריך האדם להתחזק שלא להסיח דעתו מן השמירה וזהו שכתוב שמור פתחי פיך ויהיה נכון לבו בטוח שבודאי הקב״ה יעזור לו שלא יפול ביד היצר וכמאמרם הבא לטהר מסייעין אותו ופירושו מי שמתחיל עצמו לטהר מסייעין אותו מלמעלה הרבה שיוכל לגמור טהרתו בשלימות ובמאמרם ביומא (דף ל״ט) על הפסוק והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה ועוד אמרו חז״ל שאמר הקב״ה פתחו לי פתח כמחט סידקית ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.
2
ג׳איתא בספר הקנה שנשאל כל ישראל יהיו מצורעים שהרי בעון לשה״ר גלו ישראל ועונש הלשה״ר הוא צרעת א״ל אין שקול העניות כצרעת והרי הוא עני הנמסר בידי אדם עכ״ל ובאמת הוא פשטיה דקרא מי האיש החפץ חיים (בעוה״ב) אוהב ימים לראות טוב (גם בעוה״ז) נצור לשונך מרע וגו׳ וסגולה זו היא טובה מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה וכעין זה איתא ג״כ בתנא דבי אליהו ח״ב שכמה פעמים מעשיהם של בני אדם גורמים לירידתם. גם אעתיק לשון הרמב״ם בסוף הלכות טומאת צרעת אשר דבריו חוצבים כלהבת אש וז״ל שם. זה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע ועל ענין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת, זכור את אשר עשה ד׳ אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים וגדלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלה שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע״פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן, כדי שלא יתפש אדם ברשעת רשעים וסכלותם: וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים, בתחלה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים, ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך באין לדבר באלקים וכופרין בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ד׳ אלהיהם, והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות: וישיבת כנסיות של עמי הארץ: וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה ולפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר אז נדברו יראי ד׳ איש אל רעהו ויקשב ד׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד׳ ולחושבי שמו עכ״ל.
3
ד׳וגם זה צריך לדעת שלבד האיסור שעובר האדם כשמדבר דיבורים שאסרתן התורה עוד נמשך רעה גדולה מזה כשמדבר אח״כ דברי קדושה ג״כ לא יזכה האדם בהן כי יש ממונים מס״א שתיכף כשמדבר דיבורים האסורים אוחזין הדיבורים עם הטומאה המרחפת עליהן ומטמאין בזה את דברי הקדושה שמדבר אח״כ וכדאיתא בזוה״ק פרשה פקודי וז״ל ובהאי רוחא בישא תליין כמה גרדינין אחרנין דאינון ממונין לאחדא מילא בישא או מילא טינופא דאפיק בר נש מפומיה ולבתר אפיק מילין קדישין וויי לון וויי לחייהון וויי לון בהאי עלמא וויי לון בעלמא דאתי בגין דאילין רוחין מסאבין נטלין ההוא מילא מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מילין קדישין מקדימי אילין רוחי מסאבא מילי ההוא מסאבא ומסאבי לההוא מילא קדישא ולא זכי ליה בר נש וכביכול תששא חילא קדישא עכ״ל.
4
