קונטרס שפת תמים ה׳Kuntres Sefat Tamim 5
א׳יבואר בו שתי סיבות גלויות, המביאות את האדם לידי גזל וחמס.
1
ב׳והנה כל זה אמרנו והזהרנו למי שעדיין אינו רגיל מה החטא, ונקל לו להירפא ברפואות קלות אבל מי שהורגל חס ושלום בזה החטא של איסור גזל רחמנא ליצלן, וקשה לו לפרוש ממנו, תקנתו שידרוש בנפשו מאין בא למחלה קשה זו. והנה לעון גזל שהופקר בפני איזה אנשים, יש כמה סיבות, אך נבאר שתים שהן גלויות לעיני הכל.
2
ג׳א׳. ריבוי ההוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע בעונותינו הרבים. ודין גרמא לנו בזמנינו כל הצרות וכל התלאות, מבפנים ומבחוץ. ובתחילה כשמרגיל אדם את עצמו בזה, אינו מתבונן על אחריתו. והיצר הרע מתנהג עם האדם בזה כציד המשליך מזון במצודה לעיני כל בעל כנף׳ אשר מרוב רצונה אחר האכילה, וממיעוט דעתה, אינה מבטת כלל במצודה הפרוסה, וכשנכנסת שם, שוב ניצודה ועומדת, ומוכנת לשחיטה.
3
ד׳כן הוא בענין זה, שבתחילה כשהקדוש ברוך הוא מזמין לאדם מצות בחסדו, כדי שיוכל להחיות את נפשו בזה, וגם לפרוע מה חובות הבורא כצדקה וגמילות חסד והחזקת התורה, וכדומה לזה. היצר הרע מסיתו, שעתה הנאותה לו להתנהג בעניני הוצאות הבית והמלבושים במעלה הגבוה מערכו [לפחות כמכובד, והמכובד כאחד מעשירי העם]. כדי שיתראה לחשוב ומכובד לעיני חביריו. והאדם הולך אחר עצתו, מרגיל את עצמו בה עד שבהמשך הזמן הוא נעשה מוכרח לזה להתנהג כדרך הגבוהים. ואח״כ אם תזדמן לו שנה או שנתים שאינו משתכר לפי ערך ההוצאה אשר הרגיל את עצמו בה מצא לו היצר מקום להטעות אותו ולפתותו לגזול ולחמוס ולהיות לוה רשע ולא ישלם, כדי להתנהג כאופן הראשון שלא יתבזה לעיני חביריו שבעיר. וברבות הומן נעשה גזלן וחמסן שאינו חושש כלל לחיי נפש חבירו.
4
ה׳גם פעמים רבות הוא מביא את עצמו לידי סכנה על ידי זה, שנחלה מרום הדאגה על ידי הקלון והכלימה שיש לו מכל חבריו מסביב. כי תחת מעט הכבוד אשר הנחילו היצר הרע מתחלה על ידי הנהגתו, ינחילהו עתה משנה כפלים קלון, אשר הכל מבזים אותו עבור דמיהם. וזהו עונשו בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא עבור עון הגזל.
5
ו׳אבל כבר אחז״ל איזהו חכם הרואה את הנולד, דהיינו שצריך האדם אפילו בעת שהוא תקיף במצבו, להתבונן תמיד בתהפוכות הזמן המצוי מאוד בעונותינו הרבים, ושלא להתנהג בעניני הוצאות ביתו רק בדרך אמצע, לפי מה שהוא אדם ולפי המקום. ואף אם חננו ה׳ שהוא עשיר גדול, לא ילבש בגדי רקמה חשובים מאוד, כי נפש הוא חובל, שמביא לאדם לידי גאוה, גם מגרי ביה יצר הרע בנפשו, גם גורם שאחרים שאין ידם משגת, יראו ממנו וירצו לעשות כמעשהו, וסוף שלווים ואינם משלמים, או גוזלים וחומסים.
6
ז׳דמתוך אלו המותרות, רבו בזמנינו הוצאות הנשואים במלבושיהן, עד שרבות בנות באות לידי בזיון בהגיען לפרק נישואיהן. אב ואם בוכים ומבכים, ואין להם מושיע. וכהנה רעות רבות וצרות שעוברים על ראש העניים. ומי גורם לכל זה אם לא ריבוי הוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע בעונותינו הרבים, שגורמים בזה רעה לעצמם בזה ובבא, וגם לכל העולם כולו.
7
ח׳והסיבה השניה שמביאה לגזל, היא חסרון ידיעה. שנדמה בעיניו שאיסור גנבה לא יקרא, עד שגונב מכיסו של חבירו, או חוטף דבר מיד חבירו, שזהו גזל. אבל באמת לא כן הוא, כי כאשר האדם לוקח דבר מה משל חבירו באיזה ענין בסתר, הוא הכל בכלל גניבה. וכן אם משתמש בפיקדונו או עבוטו, או ששואל כלי שלא מדעת חבירו, או שמעכב מלפרוע לו את דמי שכירותו, או שהוא נוטל ממנו בפירעון יותר ממה שהלוהו, בין שהוא נוטל ממנו ממון או שאר טובה ששוה פרוטה. כללו של דבר, כל שנשאר בידו ממון חבירו בעול, אפילו רק שוה פרוטה, הוא בכלל איסור גזל (עיין בבא מציעא ס״א הצד השוה שבהן שבן גוזלו וכו׳ עיין שם ובדף קי״א עמוד א' רבא אמר זהו עושק זהו גזל עיין שם). מלבד איסור עושק שכר שכיר, וריבית, שימצאו לפעמים ג״כ בזה.
8
ט׳[הג"ה. ואגב אעתיק כאן עצה אחת, הנוגעת לענין איסור גזל ועושק שכר שכיר. והיא: שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר, יקצוב עמו המקח בתחילה, דאי לאו הכי עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר, אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק. דהלא על פי רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה, ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן ובעל הבית בענין תשלום השכר. ולכשיפרידו, כל אחד חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני, אך שאינו רוצה לריב עמו, אבל אינו מוחל לו בלב שלם, ולפעמים יש ג״כ מריבה ביניהם. ומדינא הוא במנהג המדינה, לפי המקום והזמן. ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה, יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה לפי ענינה. ובעל כרחו אם ירצה לצאת ידי חובתו בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן לבעל המלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה ג״כ קשה מאוד. על כן הרוצה לצאת ידי שמים, יקצוב עמו בתחילה, ויצא מידי כל ספק. וגם הבעל מלאכה יחיל לו על ידי זה, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר. ובפרט מי שהוא תלמיד חכם בודאי יעשה כן, דאי לאו הכי מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר, מצוי מאוד חילול השם על ידי זה, שאינו נותן לאומן כפי רצונו, שהאומן יאמר שהתלמיד חכם גזל אותו].
9
י׳והאונאה במקח וממכר, אף דמדעתו נותנו לו, יש פה עוד איסור מפורש, שעובר על לא תונו איש וגו'. ובעונותינו נשתכחה תורת אונאה מכמה אנשים, ובשם חריצות והשתדלות יקראו לה. זה כלל באונאה, שלא הותר לשבח מקחו במה שאינו, או לומר שקנה אותה בכך וכך, או שכבר נתנו לו כך וכך מה שאינו אמת. ואין צריך לומר שאסור לפרכס את המקח או לערב רע בטוב, כדי שיהא נראה הטוב לעין ותחתיה תעמוד הבהרת. ואין צריך לומר אם עושה עול במדה ומשקל ומשורה, שהוא קרוי עול שנאוי ומשוקץ ומתועב, וקשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה. ובכל רגע שאדם משהה בביתו מדה או משקל חסר או יתר, עובר על איסור גמור, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (בבא בתרא פ״ט:) אסור להשהות מדה חסירה או יתירה וכו׳. ואף בעת שהוא ישן ג״כ מתרבה האיסור, מה שלא ימצא כן בשאר איסורי התורה. ובודאי שהיא לא תצלח, ואחריתו יהיה נבל ורע בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא. וידוע שתחילת דינו של אדם לעתיד לבא ששואלים לו נשאת ונתת באמונה.
10
י״אוהן אמת כי יצר הממון יעור פקחים, ומורה היתירא לנפשיה. אבל על כגון זה אמרו, אדם ניכר בכיסו, שיגביר שכלו ויכבוש את יצרו, ויתרצה ברצון גמור אפילו אם היה אפשר שיחיה חיי עוני על ידי זה, כדי שלא להיות רשע לפני המקום. ומה גם כי לפי האמת הברורה דורשי ה' לא יחסרו כל טוב, וההולך בתום ילך בטח.
11
י״בוזה כלל גדול בכל מילי שנפשו של אדם מחמדתן, ובפרט בממון שהיצר הרע מראה לזה מ״ט פנים טהור. מי האיש הירא את ה׳, יקיים ואל בינתך אל תשען, וילך אצל חכם וילמדנו איזהו דרך ישרה, ולא יסור מן הדבר אשר יגידו א ימין ושמאל.
12
י״גוהנה אם יתנהג כאשר אמרנו, להסיר את שתי הסיבות העצומות הנ״ל, דהיינו תשוקת ההנהגה הגבוה אשר היא רק קנאת איש מרעהו, וגם יראה לידע פרטי הדינים שבין אדם לחבירו אשר הם שייכים לעסקו, ממילא יסור ממנו המסובב היינו עון הגזל רחמנא ליצלן.
13
י״דובאמת צריך האדם ללמד את עצמו מידות מאבותינו ע״ה, וכמו שכתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן וגו' וכמו שפירוש רש״י שם. והנה מצינו ביעקב אבינו ע״ה, אף שהיה בן יצחק שהיה עשיר גדול יותר מאבימלך כמו שכתוב בתורה, אף על פי כן לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, כמו שכתוב בתורה אם יהיה אלקים עמדי וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולכאורה תיבות לאכול וללבוש יתר הוא, אבל באמת ניחא, דידוע דמדרך העשירים להתנהג בעניני סעודתן בדרך גבוה, כי יותר מתפזר ממה שהוא אוכל. וכהאי גוונא בעניני מלבוש, להיות לו בגדים שהוא לובש על בשרו, וגם בגדים להתראות בו בין הסוחרים, מינים ממינים שונים, וכיוצא בזה הרבה. אבל יעקב אבינו אף שגדל בבית יצחק אבינו שהיה עשיר גדול עד מאד, לא בקש מאת ה׳ יתברך כי אם ההכרחיות, לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יותר.
14
ט״וובפרט בזמנינו, בודאי אין לו לאדם להיות אץ להתעשר, כי העשירות דומה לאיש עשיר מחורי הארץ שהיה מורגל במיני תענוגים שונים בכל יום, וגם היו מזמרים לפניו במיני כלי זמר בוקר וערב, ומחמת רוב גאותו מרד במלכות ונגזר דינו שיציבוהו על מגדל גבוה מאתים קומתו, בראש גגו, ושם יגישו לפניו בוקר וערב כל התענוגים שהיו לו מלפנים וגם כל מיני כלי זמר כמו מלפנים, ככה יתנהגו אתו שנה שלמה. האם יערבו לו כל המעדנים שבעולם ומתיקת כלי השיר, אחרי שבכל רגע הוא מסוכן ליפול מראש הגג ולהתפרק איברים איברים. ונוח לו שיורידוהו לארץ, ושיותן לו לחם ומים. כן ממש עניני העשירות בזמננו, שמצוי בעונותינו הרבים תהפוכות הזמן בכל עידן, והוא נופל אח״כ מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ויותר ממה שהוא שמח עתה על הווייתו, יתאבל אח״כ על העדרו. כי על כן הלא טוב לו לאדם שיתבונן כל זה בתחלתו, ולא יהיה אץ להתעשר אף בדרך היתר, וכל שכן שלא לילך בדרך חריצות ורמאות כדי להרבות הונו, כי בודאי יהיה הסוף כן, וכנ״ל. וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים.
15