לנבוכי התקופה ג׳:י״זLeNevukhei HaTekufah 3:17
א׳כתבי הקודש
1
ב׳לא רק על פי האמונה המה כתבי הקודש ואין לשום כתבים שבעולם אותה הקדושה שיש לתנ״ך שלנו, אף גם על פי המציאות הממשית אפשר לראות את זה באופן בולט. די להביט על ההבדל בין הנביא והחכם מחד גיסא ובין הנבואה והחוכמה מאידך גיסא. אנו יודעים ״שחכם עדיף מנביא״ ובכל זאת, בלי שום ספק, עדיפא הנבואה מהחוכמה ואין בזה שום סתירה בדבר.
2
ג׳כי חכם עדיף מנביא בזה, שהנביא הוא רק שלוחו של הקדוש ברוך הוא, ואינו מחדש מעצמו כלום, בעוד שהחכם הוא בבחינת בעלים לעצמו בתחום החוכמה שהוא מחדשה בלבו.
3
ד׳אבל זוהי הנותנת! שמאידך גיסא, הנבואה עדיפה מחוכמה, כי החוכמה היא רק בדרך כלל נחלתו של הקדוש ברוך הוא, החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה – בעוד שהנבואה בכל דיבור ודיבור, בכל מילה ומילה, וגם בכל אות ואות מדבר הקדוש ברוך הוא מתוך גרונו של הנביא.
4
ה׳ועל כן מהחוכמה נשאר רק התוכן לנחלת עולמים, בעוד שהצורה משתקעת בהמשך הימים; לא כן הנבואה, שגם התוכן וגם הצורה מתקיימים כימי השמים על הארץ.
5
ו׳ולא עוד, אלא שמזמן לזמן, מתקופה לתקופה וגם מדור לדור, מתחדשות בדבריהם מסילות חדשות, אשר לא שערום הראשונים, באופן שמוצאים תמיד בדברי הנביא תוכן חדש, ובכל זאת הצורה לעולם עומדת.
6
ז׳החכמים, במידה שחוכמתם נעשית לנחלת הרבים, לקניין האומה או לקניין האנושות כולה – במידה זו הנה פרי עטם במקורם הראשון הולך ונשכח.
7
ח׳פוק חזי איפה, למשל, ספרי אפלטון ואריסטו במקורם הראשון. אומנם שיטותיהם ידועות למדי, אבל למי יש צורך לקרוא זאת במקור, בעוד שהן גלויות וידועות על ידי אלפי ספרים שנתחברו אחר כך. ובאותו הזמן, הנה ספרי הנביאים, להבדיל, שלנו, נקראים גם היום באותן המילים והאותיות דווקא כפי שיצאו מפי הנביא, על ידי מליונים ועשרות מליונים בני אדם בכל קצווי תבל ואיים רחוקים.
8
ט׳ברם, לא רק מן השמים יודעים אנו שהתורה היא מן השמים, אך גם מן הארץ יכולים אנו לדעת זאת.
9
י׳ואם אנו רואים גם על הארץ, שספר התנ״ך שלנו נדפס בכל שנה ושנה במליונים של אכסמפלרים בכל הלשונות שבעולם, מי אינו רואה בזה אצבע א־לוהים.
10
י״אכי קסם לעלים שנתלבשו בלבוש מלכות של הקדוש ברוך הוא.
11
י״בועל כן אי־אפשר לשום ילוד אשה, אף אם יהיה החכם היותר גדול שבעולם, לחקות את דברי הנביאים אף במשהו מן המשהו!
12
י״גואף אם יתכנסו כל מלכי מזרח ומערב ביחד, אי־אפשר יהיה להם לחבר אפילו פרק אחד קטן שיהיה לו אותו הצלצול ואותה הנעימות של קדושה שיש לפרק אחד מן התנ״ך, כמו שכל מלכי מזרח ומערב לא יכולים לברוא אפילו יתוש אחד.
13
י״דבכל החוכמות שבעולם, הנה האחרונים, אף שהם לעומת הראשונים כחמורים לגבי בני אדם וכננס לגבי ענק, בכל זאת, מאידך גיסא, יש בדבריהם לפעמים תוכן יותר חשוב מהראשונים, כי סוף־סוף, גם ננס על גבי ענק הוא יותר רם מהענק לבדו. אך לא כך הדבר בנבואה, שאי־אפשר שתבוא בזה איזו הוספה כל שהיא, לו גם הוספה של ננס, כי שם אי־אפשר כלל לבוא לסוג של הוספה וחיבור, כשם שאי־אפשר לחבר את השמים והארץ יחד; ושם לא שייך לומר כננס על גבי ענק, כי המה מעולמות נפרדים לגמרי, שאין שום מגע ומשא ביניהם!
14
ט״ווכשם שלנבואה יש כוח מושך אליה את כל יושבי תבל וגם את אלה הפראים ביותר – כך יש גם כן כוח מושך לשירה שלנו. מימי דוד בן ישי עד היום הזה כמה משוררים קמו בכל העולם, ובכל זאת הביטו וראו, אם יש אף אחד שיוכל להתחרות עם נעים זמירות ישראל.
15
ט״זואם לא נתקיימה עדיין ההבטחה של ״כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים״ (ישעיהו נו, ז), אבל על כל פנים כבר נעשתה התפילה שלנו, תפלת דוד בן ישי, לתפילת כל העמים. כי גם על הנבואה וגם על השירה שלנו שפוכה רוח הקודש, רוח משמים ממעל, רוח של עולם האצילות, רוח של גן עדן מקדם.
16
י״זבקיצור, לא רק השמים מעידים, שהתורה היא מן השמים, אך גם הארץ מעידה על זה, וכבר עמדו חז״ל על זה ואמרו במליצתם (על פי ילקוט שמעוני נ״ך, לה):
17
י״חכשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר (יהושע כד, כב): ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם״; קלקלו בעצמם, העיד בהם את הנביאים, שנאמר (מ״ב יז, יג): ״וַיָּעַד ד׳... בְּיַד כָּל נביאו נְבִיאֵי...״; קלקלו בנביאים... העיד בהם את השמים ואת הארץ.
18
י״טאומנם, אם תהיו כופרים בכל, אך הלוא את השמים ואת הארץ אי־אפשר להכחיש, ועל כל פנים לארץ בוודאי אי־אפשר לומר להד״ם...
19
כ׳והארץ עם כל יושביה ממזרח וממערב מצפון ומדרום, השחורים והלבנים האדומים והצהובים, הלוא כולם מעידים על קול ד׳ החוצב להבות אש, שיש בכל הגה והגה בתנ״ך שלנו, על רוח א־לוהים המרחפת על כל תג ותג ועל כל קוץ וקוץ שבו.
20
כ״אמֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱ־לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל (שמות יט, יט) – ״משה דיבר״ – לשון עבר לא נאמר, אלא: ״משה ידבר״ – לשון עתיד. כי אומנם, עדיין לא גמר משה את דבריו ועדיין הוא ממשיך לדבר, והוא מדבר לכל מלכי מזרח ומערב לכל יושבי תבל ושוכני ארץ; הוא מדבר בכל שבעים הלשונות, ולכל עם ועם ככתבו וכלשונו, והקול הוא קול ד׳ בהדר, קול ד׳ שובר ארזים וכל אחד יכול לשמוע את הקול שהינו רוצה בו, ושחביב עליו ביותר.
21
כ״ב״משה ידבר״, אבל לא רק משה ראש הנביאים, אלא גם כל נביאי האמת והצדק, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ההולכים בעקבותיו, השייכים למקהלה שלו, לכולם אותו הקול שהיה למשה ״קול גדול ולא יסף״, וכתרגומו – שלא פסק, קול שלא נפסק לעולם. ולא רק ״משה ידבר״ אלא גם ישעיהו ידבר, ירמיה ידבר״ וכו׳ וכו׳. זהו הסוד של כתבי הקודש שנאמרו בשם קדוש ישראל שמו, שהוא אחד ואין שני לו. ואין ספר שני לספר הספרים שלנו ולא יהיה לעולם!
22