לנבוכי התקופה ג׳:ט״זLeNevukhei HaTekufah 3:16
א׳התורה והטבע
1
ב׳כיון שהטבע והתורה גם יחד המה יצורי כפיו של הקדוש ברוך הוא, הנה אי־אפשר ולא ייתכן הדבר, שלא תהא בהם השוואה בתוכנית ובתוכן – הרמוניה רוחנית. כי נשמה אחת, נשמת כל חי, חיה בשניהם יחד, כמו שני שריגים אשר ישורגו משתיל אחד, שבלי ספק טיב אחד למו.
2
ג׳כשרצה משה רבינו להראות בצוואתו את מוסר התורה, לקח לו למשל ולדוגמה, לאות ולמופת, את השמים ואת הארץ: ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם... וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״ (דברים לב, א). וכן ישעיה (א, ב): ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ״. ונעים זמירות ישראל חיבר על זה שיר שלם, שבו הוא שר על הטבע והתורה בנשימה אחת וכוללם יחד, כאילו המה חטיבה אחת: ״הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ... תּוֹרַת ד׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ״ (תהלים יט, ב-ח).
3
ד׳חז״ל אומרים: ״אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ״ (פסחים סח, ב) ו״היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם... ׳ד׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי ח, כב)״ (בראשית רבה א, א). וחכמי הנסתר מאריכים בזה הרבה מאוד, ולדבריהם, כי יצורי תבל הנה מקורם ושורשם בתורה הקדושה. ולא רק רמ״ח איברים ושס״ה גידים המה נגד רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה, אלא שבכלל, הטבע כולו הוא צלם ודמות של תורתנו הקדושה. על כן אנו מוצאים בעולם שבעה אקלימים, מפני שהתורה ״חצבה עמודיה שבעה״, ואם רואים אנו, לפעמים, אדם יושב במנוחה נכונה ומתפרנס בהרחבה, ולעומתו רואים אנו את חבירו שהוא ממרחק יבקש לחמו ואינו מוצא אף שם, והוא עומד נבוך ומשתומם – מאין יבוא עזרו? – הסיבה היא שדוגמתו נמצאת גם במקראי קודש. יש פסוק שמתפרש במישרים כהוגן וכעניינו בלי שום דוחק, ויש מקרא נדרש לפניו ולפני פניו; ויש גם שאנו אומרים ״סרס המקרא ודרשהו״. ולכל אדם יש לו פסוק, תיבה, אות או תג וקוץ אחד בתורה הקדושה, והכל תלוי במה שנפל בגורלו.
4
ה׳ויש המבארים בזה גם כן סיבת הדבר, מה שאנו רואים עליונים למטה ותחתונים למעלה ביחס שבין אירופה לאסיה. לפנים היה רוב המניין ורוב הבניין של האנושות באסיה, שם נמצאו כל הגדולה והגבורה, התפארת וההוד, הדעת וההשכלה של המין האנושי, תחת אשר אירופה היתה קן לבני אדם יושבי חושך וצלמוות ומקום מקלט לפריצי חיות. ועתה נהפך הסדר לגמרי, ואירופה נעשתה לשמנה וסלתה של האנושות, ובאסיה צלמוות ולא סדרים. כי אסיה מכוונת כנגד ספר תורת כוהנים, כי שם החלק המקודש יותר מכל חלקי התבל, בה נוצר אדם הראשון, יצור כפיו של הקדוש ברוך הוא, בה נגלה הא־לוהים על בחיריו, בה התכוננה דעת א־לוהים בארץ וממנה נפוצה האמונה הא־לוהית; ואחרי חורבן בית המקדש, שכל המקודש ביותר חורבנו גדול ביותר, כפי מליצת הרמב״ן ז״ל, נעשה ספר תורת כוהנים לספר של ״הלכתא למשיחא״, למצוות של לעתיד לבוא – הנה גם חלק הארץ המכוון לעומתו – גורל אחד לשניהם יחד.
5
ו׳ואומנם, בזמננו אנו, גם אירופה הולכת ונחרבת, ומי יודע אם אין זו ״אתחלתא דגאולא״, שלאחריה תחזור העטרה ליושנה, וספר תורת כוהנים יקח שוב את מקומו הראוי לו.
6
ז׳״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״ (דברים ל, יא-יד). ידוע הוא, שכל מה שנחוץ לאדם יותר לקיומו, מצוי יותר בתבל. למשל, האוויר לנשימה, שהוא הצורך החיוני ביותר לנפש כל חי, הנה הוא בכל מקום ולית אתר דפנוי מיניה; המים שגם הם דבר הכרחי לקיומם של כל הברואים, אבל לא במידה כזו כמו האוויר, הנה נמצאים הם במידה פחותה יותר מהאוויר, ובכל זאת, גם את המים אפשר להשיג על פי רוב חינם, אין כסף. ובמידה שהדבר אינו כל־כך הכרחי ואפשר להתקיים בלעדיו, במידה זו הוא יותר יקר המציאות, כמו, למשל, כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות, וכדומה.
7
ח׳וגם בזה אנו מוצאים הרמוניה בין הטבע והתורה. למשל, יש בתורה שבע מצוות בני נח, שאלה הן הכרחיות ביותר לקיומו של המין האנושי בכלל כעין אוויר לנשימה, ואלה קל מאוד להשיג את טעמן, וכולן הנה דברים ש״אלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו״, מושכלות ראשונים. יש מצוות שחובתן היא רק על עם ישראל לבד, ושאר אומות העולם וגם חסידי אומות העולם בכלל אפשר להם להתקיים גם בלעדיהן, אלה אינן מושכלות ראשונים ולא בנקל אפשר להשיג את טעמן ומהותן. אכן, יש מצוות שהוזהרו בהן רק הכוהנים לבד, שהנן בבחינת אבנים טובות ומרגליות, שאפשר לכל ההמון להתקיים גם בלעדיהן, ורק יחידי סגולה משתמשים בהן כדי לקשט את עצמן. אלו המצוות הן כמעט נגד השכל האנושי, וגם שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר עליהן: ״וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ״ (קהלת ז, כד). בקיצור – גם במצוות כמו בטבע, הנה, במידה שהדבר הוא הכרחי יותר לקיומו של המין האנושי – במידה כזו הוא קרוב יותר אל שכלו.
8
ט׳אבל יש בני אדם שמשנים את מדתם ומהפכים את הסדר. למשל, אם בר־נש שאין לו אוויר לנשימה ומים לשתות יתקשט באבנים טובות, מה מגוחך יהיה בעיני כל רואיו, והלוא ככה עושים אלפי אנשים, שבשעה שהמה מדקדקים גם לפנים משורת הדין במצוות הרחוקות משכלם ולבם, המה עוברים בשאט נפש גם על מצוות שהמה בכלל של שבע מצוות בני נח, שהינן בכלל של מושכלות ראשונים, והמה מרחיקים את הקרובים ומרחיקים עוד יותר את הרחוקים מהם. ומשה אומר: ״הסתכלו בשמים – שמא שינו את מדתם?! הסתכלו בארץ – שמא שינתה את מדתה?!״ (ספרי דברים, שו).
9
י׳ואומנם גם בזה שווה התורה לטבע. כי באמת, אין שום דבר בטבע שיכולים אנו להשיג את עצם עצמותו בשכלנו, ואין הבדל בזה בין הסכל ובין החכם היותר גדול שבעולם. לשניהם אי־אפשר – לא רק לברוא אפילו יתוש אחד – אך גם להשיג את חייותו של יתוש אחד, ואפילו את חיותו של עשב אחד. וההבדל בין הטיפש היותר גדול ובין החכם הכי גדול אינו אלא בזה, שהאחרון מבין יותר את הקשר והיחס שבין מחזות שונים שבטבע, אבל לגוף המחזה, לתוך עצם עצמותו אינו יורד שום בן אדם. למשל, מבארים הרבה מחזות בטבע על ידי כוח המושך שיש בכל הבריאה, שהגדול מושך את הקטן, אבל מה זה כוח המושך גופא, מה מהותו ועצמותו, אי־אפשר לשום ילוד אשה לדעת זאת!
10
י״אומה יפה מליצת חז״ל על זה: ״מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין״ (ברכות ז, א). את עצם התפילין של ראש של הקדוש ברוך הוא לא ראה גם הוא, רק את הקשר ראה. כי רק זה לבד ניתן לשכל האנושי שאפשר יהיה לתפוס – את הקשר, והיחס, את הצד השווה בעובדות שונות, את החיבור ההגיוני בין מחזות שונים אבל לא ירד לעולם לתוך עומקו של המחזה עצמו.
11
י״בוככה הוא גם כן באמת בנוגע לחוכמת התורה, כיון שיד אחת חוללה גם את הטבע וגם את התורה אפשר להבין את הקשר והיחס שבין חלקי התורה השונים, אבל לא את גופי התורה עצמם. לשם כך באו כל המידות שהתורה נדרשת בהן, ועל זה בנוי כל ההיגיון והפלפול התלמודי מראשיתו עד ״מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש״ עד סוף כל הדורות. אבל גם בנוגע לתורה רואים אנו רק את ה״סחור סחור ולכרמה לא תקרב״. ואם יאמרו אנשים – אי־אפשר לנו לקיים חוקים כאלה שאין אנו תופסים אותם בשכל, הנה משיב להם הקדוש ברוך הוא: חוקותי – חוקות ששמים וארץ נוהגים בהם, חוקות שאני נוהג בהם.
12
י״גבקיצור – תורתנו איננה רק למעלה מן הטבע, אך היא גם כן מתאימה לטבע בכללה; היא אינה רק תורה מן השמים אך גם תורה מן הארץ, לפי מידת דרך־ארץ, והעדים על כך אינם רק השמים אך גם כן הארץ, כמו שהיו רגילים הנביאים – כל נביאי האמת והצדק – להביא אותם בתור עדים: ״האזינו השמים... ותשמע הארץ אמרי פי״ – ״שמעו שמים והאזיני ארץ״. והתורה והטבע תלויים תמיד זה בזה, ובביטולה של תורה יש משום ביטולה של דרך־ארץ. ותקופתנו אנו מוכיחה על זה באופן הכי בולט.
13
י״דוגם בזה אנו מוצאים התאמה בין התורה ובין הטבע: בתפיסה השכלית שלנו. יש לנו תפיסה שכלית גם בטבע וגם בתורה, אבל באמת, גם הטבע כשהוא לעצמו אינו נתפס בשכל. ולא רק הכלליות של הטבע, אלא אפילו הפרט הכי קטן והכי קל שבטבע אין שום חכם בעולם – מאדם הראשון ועד ימינו אנו – שיכול לגלות את סוד קיומו. והא ראיה: ש״אפילו אם יתכנסו כל מלכי מזרח ומערב אינם יכולים לברוא אפילו יתוש אחד״ (על פי אבות דרבי נתן א, יב), מפני שעדיין לא נולד בעולם החכם שיוכל לבאר את סוד קיומו וחייותו של היתוש, כמו שאין אנו יכולים לרדת לעומקם של החיים בכלל: מהיכן המה נובעים ומהו הדבר המעמיד שלהם. וכל חוכמת הטבע מיוסדת רק על זה, שאנו מבארים את חוקי הטבע מתוך הטבע גופא, כלומר: מוצאים את הקשר וההשוואה שיש בין הפרטים השונים המרובים לאין־שיעור ולאין־תכלית ועושים מהם כללים, מינים וסוגים. ואין הבדל בזה בין החכם ובין האדם הפשוט, שהראשון יודע לצרף פרט לפרט ולעשות מהם כלל, ואילו האחרון כל תופעה היא בעיניו ״מדרש פליאה״. אבל גם החכם הגדול נשאר בנקודה האחרונה שאליה הוא מגיע, בבחינת ״תכלית הידיעה שלא נדע״. וזה נאמר – לאו דווקא בידיעת ד׳ – אלא אפילו בנוגע, להבדיל אלף הבדלות, בידיעת... היתוש! ובאמת, מה שאנו קוראים ״חוכמת הטבע״, אינו אלא חוקי הטבע. כי אף לחכם הכי גדול נשאר הטבע חוק, בבחינת ״חוקה חקקתי – ואין לך רשות להרהר אחריה״.
14
ט״ובקיצור – כל חוכמת הטבע באה רק למצוא את הקשר שבין חוקי הטבע השונים, אבל אינה יורדת לתוך עצם הטבע. וזהו מה שאמר הפילוסוף: ״הדבר כשהוא לעצמו״ נעלם מאתנו עד היום, כמו שהיה נעלם וטמיר לפני אלפים בשנים. ומאמר החכם בנוגע להשי״ת: ״אילו ידעתיו – הייתיו״ (ספר העיקרים ב, ל) נאמר – לא רק בנוגע להשי״ת שהוא עצמו של עולם – אלא אפילו לעצם הכי קל, כאמור, אפילו בנוגע ליתוש, הברייה הכי קלה, כי לו ידע האדם מה זה יתוש היה יכול לברוא אותו.
15
ט״זובעיקרו של דבר, מה שקוראים אנו ״שׂכל״ – הוא רק ניסיון הטבע. אם יאמרו למשל, לאדם: דע, כשאתה תקום מחר משנתך תמצא שאין שמים ואין ארץ והכל יהפך לתוהו ובוהו – יתרעם עליך ויצעק שזה נגד השכל. אבל כלום שכלי הוא הדבר, מה שהשמים והארץ קיימים? אלא ששיגרא דלישנא היא לקרוא לטבע הקיים עד עכשיו: ״שכל״. ובכן, השכל בא מהטבע והטבע בא מההרגל, כי לא רק הרגל נעשה טבע – אלא גם הרגל נעשה שכל.
16
י״זוכשם שחוכמת הטבע בא מתוך הטבע – ככה גם חוכמת התורה באה מתוך התורה, וכשם שאין אנו יכולים לבאר את חוקי הטבע על פי איזה שהוא שכל הנובע מחוץ לטבע – ככה גם אין אנו יכולים לבאר את חוקי התורה מחוץ לתורה, אלא מתוך התורה ועל ידי התורה גופא. וחוכמת התורה היא למצוא את הקשר והאיחוד בין הפרטים השונים לאין־שיעור ולאין־תכלית. וכשם שמבארים את חוקי הטבע על פי היסודות של סיבה ומסובב, אמצעי ותכלית, בכוח ובפועל, חיוב ושלילה, עצם והסתעפות וכו׳ וכו׳, ועל כולם ההגדרות של זמן ומקום, ואף על פי שעצם חוקי ההיגיון הללו נשארים גם כן חוקים – ככה גם כן רואים אנו, למשל, את המשא ומתן של ההלכה, המיוסדת בעיקרה על הסברא. ובסברא יש כל חוקי היגיון הללו והרבה יותר מזה. אבל גם הסברא גופא היא סברא תלמודית, כשם שהסברא של הטבע היא סברא טבעית.
17