לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קי״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 112

א׳בב"ה שלו היה מדליק נר אחד של שמן כל זמן התפלה בליל ט"ב. ולעצמו לקח שתי נרות של שעוה הגדילים יחד, כשאמר איכה וקינות. לשנה האחרת צוה לכבה הנר של שמן כשהתחיל איכה. כשחל ט"ב ביום א' אז אמר בניאושטט בלילה אחר י"ח ברכות קדיש שלם עם תתקבל, כן כתוב במקצת מנהגים. אבל הוא אמר שראוי לעשות כמו שכתוב בסוף מס' תענית בס' אשירי בהג' ע"ש. ואח"כ איכה וקינות, ואח"כ ואתה קדוש ואין אומרים ויתן לך. ואומרים בניאושטט אבות וברכי נפשי [ושיר המעלות] אפילו כשחל ט"ב בשבת. אבל במרפרוק אין אומרים פרקי אבות באותו שבת, וברכי נפשי אין אומרים כל הקיץ במרפרוק.

ב׳אם¹ בתה"ד הנדפס הוא סי' קנ"א. אין שם גוי מותר לישראל² עי' תה"ד סי' קנ"ג. לחלוב הפרה בליל ט"ב וביום ט"ב, [וכתוב בספרו דאין לשחוט ולהכין עד אחר חצות, וכן היה נראה. ולכך לבי מהסס להתיר, וטוב להחמיר אם אפשר ע"י גוים ע"ש]. ואמר חקו תהילים בליל ט"ב, וביום ט"ב אמר חקו תהלים ושיר היחוד סמוך לכניסת ב"ה בערב [כי לעולם אמר חקו תהלים חצי אחת ביום, וחצי אחת בלילה. ובכל שבוע התחיל תהלים בליל אחר שבת ומסיים בשבת]. ובבקר לא אמר אל א"א ולמנצח ובא לציון עד נאום ה'. ומתחיל ואתה קדוש ואומר קדיש, ומדלג תתקבל ואין אומר אין כאלהינו, ובערב אין אומרים תחנה³ לישראלית. [כל זה באושטריך]. ולא רצה לישב על הספסל עד אחר מנחה אע"פ שהתיר לאחרים אחר חצות.

ג׳העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק מהר"ף יצ"ו, ששמע מן הגאון זצ"ל¹ ובערב קודם ט"ב אין אומרים תחנה. הי"ד ישב על הספסל אחר חצות בט"ב. וזכורני שהיה מילה בט"ב במרפורק לגיסו של הגאון זצ"ל. ואכלו בשר למילה בליל אחר ט"ב, אבל אין ידוע לי אם נדחה ט"ב. וכן ראיתי במיישטרי אע"פ שאינו נדחה. וזכורני בשבת של חזון ישעיהו שעשה קידוש על כלי קטן של כסף ולא על כלי כסף שרגיל לקדש בו בכל שבת. וזכורני כשהיתה תפיסה בבייארן² נראה שחסרים פה התיבות שדודו ר' אהרן הקדוש. והיו תפוסים על נפשם בע"ה. והגאון זצ"ל היה קובע בניאושטט תענית יום אחד, ברצון כל הקהל וברצון כל הבחורים ומלמדים, ועשה זה הקיבול הרבה ימים קודם שיתענו, כמו שאכתוב בהלכות תענית, [סדר היום] בע"ה. [וכל הערים אשר סביבותיהן ששמעו באו להתענות עמהם] ובאותו יום היו פטורים מן התפיסה והדרך רחוק הוא מניאושטט עד לאנדשהוט. ויתנו מכל אשר להם, הן כסף הן שוה כסף ממאה זהובים צ' זהובים, [וצריכים לשבע שבועה חמורה ע"ז], ויגרש אותם בע"ה. וגם הקיסר מאושטריך שלח כמה שלוחים לדוכס מפייארן ואח"כ שלחו לו פרס אחד, ותבע היהודים מחמת שעדיין חייבין לו שליש, ואפ"ה אינם ניצולים מן הגירוש בע"ה. וזכורני ששמעתי ממנו כ"פ שספר המעשה מהגזירה מווינא הי"ד לתלמידיו הזקנים, ורוב פעמים היה בט"ב והמשכיל יבין.

ד׳ואתחנן, פירש"י אין חנון בכ"מ אלא לשון מתנת חנם וכו'. ולכך מבקשים הצדיקים בלשון חנם מרוב ישרונות שבהם, שאינ' נחש' בעיניהם מעשיהם הטובים לכלום כנגד הבהמות שבהם. ד"א לכך אמר ואתחנן לשון חנם כמו שפירש"י בפ' ואתחנן¹ עי' רי"א צד קפ"א וגידעמאנן שם צד קנ"א. עצמות של משה אינו באות לא"י, ולמה? משל למלך ב"ו שמפיל ז' פשיטים או ח' מידו תחת שלחנו, ויש לו גנאי לקוד אחר הפשיטים. והלך ונטל זהוב בידו והפיל מידו בכונה אל הפשיטים, ואין גנאי למלך ליקוד אחר הזהוב, ואגב הזהוב נוטל גם הפשיטים, כך הקב"ה יש לו צדיקים בחו"ל, ומדת הדין מקטרגת לעתיד לבא כשרוצה להחיות צדיקי חוצה לארץ. אבל כנגד מרע"ה אין פתחון פה למדת הדין, ואגב מרע"ה נוטל שאר הצדיקים. כך שמע² דברים ד', כ"ב. מהר"ר אהרן הקדוש זצ"ל, ואומר לכך אמר מרע"ה ואתחנן תן לשאר צדיקים מתנת חנם להחיות בחו"ל, ואני רוצה לשכב בא"י.