לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קי״גLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 113
א׳ד"א לכך אמר הלשון ואתחנן, אמר מרע"ה, גבי העני אמרת כי חנון אני, מחמת שאינו שוכב לילה אחת במצעו, ואני צריך לשכב כמה לילות בחו"ל, לכך אמר ואתחנן. שכחתי מה שדרש אחר זאת ההקדמה.
1
ב׳בט"ב1 מרבו. אומר תחנה בכל ג' תפילות, ואמר למנצח, והנשים עניות אין עושין בו מלאכה באושטריך. וזכורני באושטריך מניחים אפר בראש החתנים, וכן מצאתי בא"ח בסי' תק"ס ותקנו להניח אפר וכו' וכן ברינוס בעיר לנדא מניח מהר"ר שלמה שפירא זצ"ל אפר על ראשו שעשה הברכה שלי עם מהר"ר ליווא לנדא זצ"ל. הג' באשי' עטרות חתנים שקורין לנו בל"א מותר לכלה לישא אותה עד שעת החופה, אבל שאר הבתולות, להן מותר לישא אותן כל השבת. וכן מצאתי בא"ח בסי' תק"ס וז"ל: ושאר אדם חוץ מחתן וכלה מותרים בכל.
2
ג׳מי שמתענה בכל יום קודם ר"ה, אין צריך להמתין עד הלילה, אלא עד שיוצא מב"ה. אפילו אם אכל יום אחד כמו שרגילין העולם1 בט"ו באב. שלא להתענות יום אחד. אבל הוא עצמו המתין עד הלילה, כיון שאינו מתענה כל הימים, רק התחיל עם הקהל, וב' וה'. אבל בעשר' ימי תשובה אכל אחר יציאת ב"ה, כיון שהוא מתענה רוב ימים. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקס"ב וז"ל: מי שרגיל להתענות עי"ת אין צריך להתענות עד צאת הככבים וכו'.
3
ד׳העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, אמר מ"ו טעמו, כיון דתלי טעמא שאין רגילות לקבלם בתפלה1 כדי שלא יהא עליהם כנדר שאם יראה להם אונס שלא יוכלו להתענות שלא יצטרכו להתרה, ועי' בתה"ד סי' קמ"ו. אבל המתענה רק מקצת צריך ג"כ לקבלם בתפלה אז אין חלוק2 דמקובלים ועומדים מכח מנהגם. הרואה חלום וגמר בלבו להתענות אפילו ביום, ואח"כ מתחרט צריך להתענות, משום דכתיב כל נדיב לב עולות3 דבהא לא מהני טעמא דצערא קבלו עלייהו לחוד, ועי' תה"ד שם סי' קמ"ו. וכ"ש אם גמר בלבו בלילה להתענות, אפילו לא הוציא בשפתיו צריך להתענות. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקס"ג וז"ל: אמר ר"ת דהוי שפיר קבלה אע"פ שלא הוציא משפתים וכו'. אבל אם עשה תנאי כל מה שאמר בלבו יהא בטל זה מועיל, ואפילו באמצע השנה. [וכן מצאתי ביו"ד בסי' רי"א וז"ל: מי שהתנה וא' כל נדרי' שאדור עד זמן פלוני וכו']. וזכורני שאמר בפתיחה דשחרנוך4 דברי הימים ב' כ"ט, ל"א, ועי' שבועות כ"ו ע"ב וברש"י שם ד"ה תרומה וקדשים. שני גוליירים מפרש"י במס' סנהדרין שני שוטרים. ויחיד יאמר ענינו בש"ת כשבא לאל תשיבנו, קודם שיתחיל לומר כי אתה שומע תפלת עמך יאמר ענינו כלו. וחותם בא"י העונה בעת צרה. ומתחיל רצה או יאמר מקצת מענינו עד ואני אשמע. ומתחיל כי אתה שומע וחותם בא"י שומע תפלה, וכן עיקר. וכן מצאתי בתו' פ"ק דתענית5 סי' נ"א בסדר ימי הסליחות דפוס פראג תקצ"ו. וז"ל: ואין יחיד קובע ברכה לעצמו וכו'[ויחיד ששכח ענינו אפילו בת"צ אם עקר רגלו אינו חוזר. ואם נזכר קודם שעקר רגליו יאמר ענינו באלהי נצור, קודם יהיו לרצון עד ומציל בכל עת צרה וצוקה בלא חתימה. וכן מצאתי בא"ח בס' תקס"ה].
4