לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קי״חLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 118
א׳כשחל ר"ה ביום ה' נוהגין לעמוד סליחות ביום ראשון שלפניו, משום דצריכין ג' ימים להכנה. מ"ת, עמוד ביום ב' דהוי נמי ג' ימים לפני ר"ה, וי"ל לעולם עומדין ביום ראשון, משום שהוא סמוך לשבת. ונהג כל אדם ללמוד בשבת, וכן הוה בימיו, משום דאין לאדם עסקים, וגם יש לו פנאי ללמוד, והביא משל. כשבאו ישראל לא"י רוצה תורה לחגור שק משום כשהיו ישראל במדבר היו פנויים ממלאכה, והיו לומדים תורה, אבל עתה כל אחד ואחד הולך לכרמו, [ואינם לומדים תורה]. אמר הקב"ה משל לשתי אחיות ואחת לוקח [לוקחה] לאיש ואין לה בת זוגה כו' כך השיב הקב"ה יש לך בת זוגו ושבת שמו, ובשבת הם פנויים ממלאכה והוי לומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום א', כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת ענג שבת, ואמרינן1 ואח"כ מעשר עני. אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה.
1
ב׳ודרש מהר"ר שלמה שפירא זצ"ל שטוב שילמוד בשבת, משום שיש לו נשמה יתרה. אפילו ע"ה שאינו יודע לקרוא בספר, מ"מ טוב הוא שיראה בספר, משום דבאותה שעה לא חטא, וגם המחשבה מצטרפת למעשה. וכן מצאתי בפ"ק דע"ז1 שבת ד' ל' ע"ב. ואמר רבא ליגמר2 ד' י"ט ע"א. אינש אע"ג דמשכח, לגרוס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר, משום שנאמר (תהלים קי"ט) גרסה נפשי לתאה [לתאבה], ולא כת' טחנה נפשי.
2
ג׳וכל אדם יעשה תשובה. וילך לב"ה באימה וביראה. אע"פ שאין לבו כ"כ בחרטה כמו שילך, מ"מ טוב הוא שאינו הולך בקלות ראש, כדי שתהא אינו נראה לבריות שהוא כופר בפרהסיא. וכשאדם מבטל התמיד1 עי' בדקדוקי סופרים שם. אל ילכו אחרים חוץ לב"ה ויאמרו הקלון תולה בצואר בעלי המחלקות משום דנראה דב"ה הוה עליהם למשא. ודמי ממש [לעבד שצוה לו] אדונו לעשות שליחותו. ואם יבא עליו עכוב בקל יחזור ולא עושה כלום שליחותו, זה אינו נקרא עבד נאמן [כהזה2 מחמת אנשים דלא צייתי דינא, עי' בד"מ סי' נ"ד סק"א. ההולך מב"ה ואינו עושה פשרה או שלום בין בעלי המחלוקת]. ואם רצו הקהל לעשות תקנה למסים או כל צורכי הקהלה, והאחד אמר איני רוצה לעשות תקנה נקרא חוטא ומחטיא3 כך זה. וכשאדם עשה תשובה אל יהרהר אחר הקב"ה כשאינו בא חפציו, ואל יחרט על המצות שעשה. [מצאתי בתוס' פ"ק דפסחים4 כי כל המונע רבים מלעשות מצוה נקרא חוטא ומחטיא.: וז"ל שיזכה לעוה"ב הרי זה צדיק גמור, והא דתני אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס, היינו בה"ג, שאם לא תבא לו אותה טובה שהוא מצפה הוא תוהה ומתחרט על הצדקה שעשה, אבל מי שאינו תוהה ומתחרט ה"ז צדיק גמור. וכן משמע בריש מס' ר"ה5 ח' ע"ב ד"ה שיזכה. ובפ"ק דב"ב]6 ד' ע"א.
3
ד׳ושמעתי שדרש הגאון מהר"י וויילא ז"ל שטוב לאכול בצנעא בסליחות באותן ימים שאינו בתענית וכן אמר מהר"ר איסרלין זצ"ל. ושמעתי שמהרר"י וויילא זצ"ל דרש שאין נכון לשחוק בימי התשובה. כי השחוק מבלבל הדעה מלשוב לה', ובאותו זמן צריך אדם לדקדק במעשיו. אבל בזמן הסוכות, אם רוצה אדם לשחוק ישחוק בסוכה, וכל אדם יעשה צדקה, וגם יסייע ללומדי תורה. והביא משל משתי רחילות בפ"ק דגי'1 י' ע"ב. והביא משל מרבא (שהביא) [שהביאה] לו אחותו יין ותרנגול, עיין בכתובות בפ' מציאת האשה2 גיטין ד' ז' ע"א..
4
ה׳ואמר שיתפלל כל אדם שיבאו אליו עניים הגונים, ואם לא באו אליו עניים באו אליו מסים ודברים אחרים. ואמר ששמע ממה"ר שלום ז"ל מה שהתורה מקוימת באשכנז יותר מבשאר ארצות, אתי מכח שלוקחים רבית מן הגוים ואינם צריכין לעשות מלאכה, ומכח זה יש להם פנאי ללמוד תורה. ומי שאינו לומד מסייע ללומדי תורה מן הריוח. ואמר מה שעתה הגוים עומדים על הרבית לבטלו, בא מכח שאינם מסייעים ללומדי תורה, כי נס בתוך נס שהגוים מרצים ליקח רבית, אלא ודאי מאת השם הוא. אבל השתא מדת הדין מקטרגת, וגם הוא בכלל אשר לא יקים את התורה וגו' פי' שאינו מסייע ללומדיה הן (בפרקמטיה) [בפרקמטיא] הן בנתינה. ד"א אשר לא יקים פי' החזנים שאינם מגביהים כדין הס"ת לאחר הקריאה. ומה שאדם אינו נותן צדקה בא מחמת שני דברים, האחד שהוא אדם אכזר ואינו רוצה לתן. ואם הוא רחמן מרחם על עצמו תחלה, ואינו נותן לאחרים, אבל טוב הוא מן הראשון. וטוב להכניס אורחים, וראיה מאחאב מלך ישראל, [מצאתי בחלק1 ס"ז ע"ב. אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שהיה (נהנה) [מהנה] ת"ח מנכסיו כיפרו לו מחצה].
5