לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קכ״אLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 121

א׳שעורה, רמוז לגיהנם שהוא מלשון שעירים ושדים, שנאמר¹ נ"ד ע"א. ושעירים ירקדו שם, וכן² ישעיה י"ג, כ"א. לא יזבחו עוד לשעירים. ובמקום שהשדים מצויים והמזיקים הוא הגיהנם. ומי שאינו שב יפול שם, והרוצה להיות נשמר מן הגיהנם יהא נזהר מלטמא עצמו, ולזנות עם הגויות הטמאות, כי מאד קשה שיהא ניצל מן הגיהנם המטמא עצמו עם הגויות. וע"כ הוא רומז מן השעורה לפי שהוא מאכל בהמה, והשוכב עם הגויה כאלו שוכב עם הבהמה שהם נדמו לבהמה שנא' (בראשית)³ ויקרא י"ז, ז'. שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. וע"כ השעורה היא מנחת הסוטה, לפי שעשתה מעשה בהמה תהא קרבנה ממאכל בהמה⁴ כ"ב ה'..

ב׳גפן, רמז לבית המקדש שנאמר (שה"ש)¹ סוטה י"ד ע"א. הביאני אל בית היין, כי ביתי בית תפלה. ועיקר התפלה שיכוין להאריך בשבחו של מקום, ואין נכון להאריך כ"כ כששואל צרכיו ויקצר בשבחו של הקב"ה. ומאן דהו שהוא מקובל יכוין תפלתו לשמות היוצאים מן התפלה, ולאיזה מדה היא רמוזה זהו עיקר התפלה. אבל שאר העם שאינם מקובלים ובעלי הסוד, יוצאים ג"כ בכוונתם בפשט התפלה. אבל העיקר כוונה, שהתפלה עשוייה ומתוקנת עפ"י הסוד, כמו שנאמר לעיל הביאני אל בית היין כמו שאמר נכנס יין יצא סוד רומז לסוד התפלה. וע"ז אמרו רז"ל² ב', ד'. שאין אומרים שירה אלא על היין ז"ל עפ"י הסוד בכוונתם.

ג׳תאנה, רומז לג"ע כמ"ד פרי שאכל אדם הראשון תאנה היה, שנאמ' (בראשית)¹ ברכות ל"ה ע"א. ויתפרו עלי תאנה. והרוצה להיות זוכה לתענוג ג"ע יתענג בשבת. וע"כ נמשל תענוגי שבת לתאנה, לפי שהיא דומה בבישולה שאינה מתבשלת פירותיה כלם בב"א, אלא היום מעט ולמחר מעט. כעין זה צריכין לעשות צרכי שבת, ולתקן תענוגיו שילך כ"פ לשוק בע"ש לקנות צרכי שבת, שזהו נכון יותר מלקנות בב"א, כל הצורך לשבת. משום שכשהוא מרבה לקנות הרבה פעמים, הוא קונה ומרבה יותר בתענוגים, או שמא ימצא בפ"א דבר שהוא מתענג בו יותר, אז שכרו הרבה מאד. וע"כ אמרו רז"ל שהשבת מעין עוה"ב, וע"כ המרבה להתענג בשבת יזכה להתענג בג"ע.

ד׳רימון, רמז לכסא הכבוד, כי רימון מלשון רם ומרום, וכן כעין זה וע"ש זה צוה לעשות בבגדי הכה"ג פעמון ורמון, כדי שיהא הרמון מותווך בין פעמונים. וכתיב ונשמע קולו, כעין חיות קודש. וכן בכ"מ שנאמר כסא, רמז למלכות וגדולה, לפי שהרמון רומז לכסא הכבוד. א"כ נכון יהי' להקדימו בפסוק, אלא לפיכך הוא מאוחר בפסוק שאין לרדוף אחר הכבוד, כי כל המקטין עצמו הק [הקב"ה] מגביהו. ולפי שהרמון מאוחר בפסוק זכה לגדולה זו ליעשות בבגדי הכה"ג, כדי להכניסו לפני ולפנים אבל הכבוד ומקום כבודו ית' וית'.