לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קכ״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 122

א׳זית שמן, רמז לשמו של משיח, שנאמר (קהלת)¹ ג', ז'. טוב שם משמן טוב, והשמן הטוב הוא שמו של משיח, שריח השמן הטוב הוא ריחו נודף יותר מכל דבר. וכעין זה המשיח במהרה יבא יעלה שמו על כל העולם. וכן נאמר ג"כ לשון ריח במשיח שנאמר (ישעיה)² ז', א'. והריחו ביראת ה' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, אלא בהריחו ישפוט להצדיק הצדיק וגו'. וע"כ נמשל משיח לשמן, לפי שבכל מקום שהשמן מצוי שם מצוי [מצויה] החכמה. וראיה מן תקוע' האמורה אצל יואב אשה חכמה מתקוע וגו' (שמואל ב')³ י"א ג'. וע"כ אמרו רז"ל (אבות)⁴ י"ד, ב'. איזה חכם? הרואה את הנולד, אפילו במילי דעלמא, כעין מנהגי דרך ארץ בגליל העליון, שהם נוהגים לתקן ענייניהם שהם רואים את הנולד, וכ"ש אף ביראת חטא. וכן זה אמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו', וכן נאמר (תהלים)⁵ פ"ב מ"ט. ראשית חכמה יראת ה' ית'. [ואין לי חדוש על דבש רק מה שכתבתי לעיל].

ב׳ש"ץ לימים נוראים שבא מן הדרך תוך ג' ימים אין לו להתפלל¹ קי"א י'. אא"כ הבטחתו שדעתו מיושבת עליו. ואל יתפלל אם צריך לנקביו אפילו ברכה אחת, וכן לא ילך לב"ה בשחרית אם צריך לנקביו. עבריין על אחת מן המצות במזיד ולא עשה תשובה, אין נותנים לו צדקה אלא לפנ' משורת הדין, כמו ר' אמי שפורק אחד מן הגוים. עכשיו שנותנים מן הקופה כמה צרכי צבור על דעת הצבור, אין אותה צדקה מעולה כ"כ. אלא יתן זהב או ב' לגבאי צדקה, ויאמר לו שמור לי זה המעות לדברים טובים שיש בו מצוה רבה.

ג׳מצאתי בלקוטי הח"ר משה לוי מינץ זצ"ל שכתב בשם הגאון מוהר"ר איסרליין זצ"ל וז"ל: שדרש בשבת תשובה לאחר קריאת ס"ת, כשנחזור למקומה ענייני תשובה וצדקה, ודרש כמה טובות בצדקה. ודרש זה הקרא (משלי)¹ עי' עירובין ד' ס"ה ע"א אמר ר"א הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים וכו' ועי' בטור סי' צ"ח. מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, היינו מי שנתן צדקה לעני כאלו [נתן]² י"ט, י"ז. להקב"ה, ומאחר שאנו מלוים להקב"ה והוי כאלו אנו היינו המלוים והקב"ה הלוה. ואמר' בפ' זה בורר³ לוה. מלוה אמר ללוה נלך לב"ד הגדול כופין הלוה לילך אחר המלוה דעבד לוה לאיש מלוה, והיינו נמי כן כביכול על הקב"ה, ומעתה ביום הדין כשרוצה לדון אותנו, אומ' לו לילך לב"ד הגדול, והיינו ב"ד של מידת הרחמים, ולכך כל אדם יתן צדקה שיהיה המלוה.

ד׳גם זה דרש, אתם נצבים פירש"י מלמד שכנסם משה לברית. ומנ"ל לרש"י זה הטעם? אע"כ מדכתיב אתם משמע שהיו לפניו, ד"א לכך כתוב אתם כנגד שלש שערים שנפתחים בראש השנה. אבל אין שערים בשמים אלא לסבר את האזן, האחד לצדיקים והאחד לבינונים והאחד לרשעים. האל"ף מאתם כנגד רשעים, כלומר עדיין לא קיים מצוה אחת, מ"ם כנגד בינונים משום דמ"ם באמצע אלפא ביתא. כשתחשוב גם האותיות כפולות תמצא י"ג לפני המ"ם וי"ג לאחר המ"ם. ותי"ו כנגד צדיקים כלומר שמקיימין כל התורה מאל"ף עד תי"ו. [כ"ז הפ' אינו אומר בשנה אחת ומקצתם אמר בשם רבותיו ז"ל].