לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קכ״גLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 123

א׳ד"א לכך אומר אתם כנגד תקיעה תרועה שברים. אל"ף מאתם כנגד תקיעה משום דתקיעה קול פשוטה אף הברת אלף לעולם פשוטה, אבל בי"ת כשתמשך בב' לבסוף אתי להברת אלף וכן כלם, אפילו העי"ן כמו שמדברים הצרפתים מן הגרון. התי"ו מאתם כנגד תרועה משום כשתעשה תרועה בשופר נשמע הקול ת"א ת"א. מ' כנגד שברים ומשום דהאות מהמ"ם נראה כשבורה יותר משאר אותיות, כיון דכתוב גבי הדדי, מ' פתוחה ומ' סתומה כשכותבים מ"ם במלוי. ד"א א' כנגד תשובה מלשון (משלי)¹ ל"א ע"ב. ואאלפך חכמה, כדכתיב בתורה² צ"ל איוב ל"ג, ל"ג. והשבות אל לבבך בכל הגוים ושבת עד ה'. תי"ו לשון כתיבה כנגד צדקה שהיא ביד כמו כתיבה ביד. תפלה כנגד המ"ם, לשון מומתא דהיינו קול, פי' כדמתרגמי'³ דברים ל', א'. קול אלה קול מומתא. ד"א אתם רומז בו מלכות זכרונות ושופרות. א' מאתם כנגד מלכיות משום דאל"ף לשון אלוף. תי"ו לשון כתיבה כנגד זכרונות, משום דהכתיבה מביא [מביאה] לידי זכירה. המ"ם כנגד שופרות, והמ"ם לשון מומתא דהיינו קול כדמתרגמינן קול אלה.

ב׳ד"א נצבים לשון משפט כמו שיסד הפייט לעולם ה' דברך נצב. וכתיב (תהלים)¹ ויקרא ה', א'. אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וגו', גבי ישראל אומר (בראשית)² פ"ב, א'. נצב עליו ונצב לשון עכבה מועטת. אבל גבי אומות העולם אומר לשון עומד, שהוא לשון קביעות ועכבה כמו שאמר הכתוב (ישעיה)³ כ"ח, י"ג. ה' נצב לריב עומד לדין עמים. ד"א אתם נצבים, תימה למה כתב אתם היה לו לכתוב הנה נצבים? אלא לכך כתוב אתם משום שיש אותיות אמת, וזהו יעקב. וגם יש אותיות מאת וזה אברהם ויצחק, וכמו שנאמר⁴ ג', י"ג. תתן אמת ליעקב, וכמו שנאמר (בראשית)⁵ מיכה ז', כ'. ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק.

ג׳אתחיל לכתוב סימני הדרשה. תוקעים תקיעה מר"ח¹ כ"א, ה'. כדי לערבב וכדי להזהיר בתשובה. שופר של איל וכפוף, שופר הגזול ושאול שלא מדעת. גילוח לר"ה, תענית בערב ר"ה ובין ר"ה, תענית חלום בר"ה. רגילין ליזהר מפת של גוים כל ימים מר"ה עד צום. גם מקופושט טוב ליזהר. אוכלים דבש וכל מיני מתיקה, חלוף מר, יקח פרי חדש ליל שני אם אין לו תירוש, אין מחללין עליו יו"ט. בא לו שופר מחוץ לתחום מותר לצחצחו ביין או בחומץ. שעור שופר למטה, צפהו זהב, ארוך וקצרו או גרדו. [טוב לעשות שבר קצת בהתחלת התקיעות], כל הקולות כשרים בשופר. [טוב ללמוד הלכות שופר כשחל בשבת]. תוקע לתוך החביות, שומע מקצת תקיעה לא יצא. הכל חייבים לשמוע חוץ מחש"ו נשים ועבדים. כל השנה שאין מריעין בתחלה, המתעסק לא יצא. וצריך לכוין שומע ומשמיע, התחיל לתקוע ועף. מברכים לשמוע קול שופר וזמן בשני למנהג. תוקע מעומד או מוטה קצת, מעכבים תינוק שהגיע לחנוך, גדול מחנך את עצמו. תקיעה שברים תרועה, פשוט אנחה יללה. ג' שברים בנשימה אחת, [למנהג ר"ת לא יעשה שברים ותרועה בנשימה אחת, ולא יעשה תרועה מתוך השברים, יעשה שברים דרך גנוח].

ד׳שעור תקיעה ותרועה כט' כחות כ"ש. לא יאריך בשבר אחד אבל עושה ג' או ד'. שמע אותן לסרוגין יצא, והיא ששמע כסדרן ואפילו מכמה בני אדם זה אחר זה. יסדר תפלתו קודם ר"ה, סדר הפסוקים דנביאים וכתובים אמר שלש מכלן יצא. וכן ובתורתך כתוב לאמר¹ תוקעים מר"ח. ועי' ע"ה ובד"ק. ג' ברכות מעכבות זו את זו. טעה בזכרונות או בשופרות להיכן הוא חוזר. דין הזכרת קרבנו ור"ח. יחיד לא יתפלל מוסף קודם ג' שעות. תוקע מיושב הוא התוקע מעומד ואין מסיחין בינתיים, תקיעת ספק עדיפ' מברכות ודאי, ש"ץ לא יתקע אא"כ בטוח בעצמו. טעה בהאל הקדוש חוזר לראש, בהאל המשפט חוזר להשיבנו, ע"כ סמני הדרשה.