לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קל״הLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 135

א׳אתחיל לכתוב סימני הדרשה מיום הכפורים, הי"ז יתן לנו רחמים.. ד' בעלי תשובה, שב לפנים, שב לפי שעה, שב מיראה, שב מאהבה. תשובת הגדר, תשובת הכתוב, תשובת הבא', תשובת המשקל. ד' חלוקי כפרה וע"י תשובה כלן עשה מיד, לאו י"ה, כרת ומיתת ב"ד וש"ש¹ שם ד' פ"ז ע"ב אליבא דשמואל. יסורים, חלול השם מיתה ממרקת. ד' חלול השם, אדם גדול שאינו נזהר, המשקרים לגוים, עוברי עברה בפרהסיא במזיד, ממירים בשעת השמד. שב מאהבה, עונות נעשים לו כזכיות, מקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם. אין תשובה בלי נדוי² שבועות שוא.. ויאמר חע"פ³ ודוי. בכל י' ימי תשובה עבירות שבינו למקום מכסה ושבין חבירו מגלה. חטא לחבירו אין תשובה מועלת אא"כ פייסו ויפייסנו בג' שורות, ולרבו ק' פעמים, ולא יהא המוחל אכזרי. נוטלין כפרה ונותנים לעניים, אם ירצו יאכלו בעצמן, ויתן המעות במקומ' אם עשיר הוא, טובלין בלא ברכה קודם אכילה, מתודה קודם אכילה, עבירות שהתודה עליהן כבר חוזר ומתודה, פסק לאכול אי מצי חוזר ואוכל. מדליק נר לכבוד יהכ"פ ובשבת ראוי לברך. עיקר ודוי ביוהכ"פ אבל אנחנו חטאנו, ואומרו מעומד, ואף כשאומרו ש"ץ יעמדו כלם.

ב׳אין היחיד חותם בודוי, מצוה לסעוד היטב בערב יוהכ"פ. ה' ענויין¹ חטאתי עויתי פשעתי. א"ש² הענויין. סיכה רחיצה נעיל' תשמיש המטה, כלהו דרבנן, לבד מא"ש. לכך מקלינין בהו, ידיו מלוכלכת וכן רגליו, לטול ידיו שחרית, תנוך שלכלך. אסור לישב ע"ג טיט שהוא טופח ע"מ להטפיח. ראה קרי מה יעשה, איסתנית לרחוץ פניו, חטטין בראשו סך, וכן חולה שאין בו סכנה³ אכילה שתיה. יוצאין במנעל של כל דבר חוץ משל עור, חיה כל ל' מותרת, ותינוק' אסורים, חיה ג' וז' ול', ענוי קטן וקטנה והשלמה מדרבנן וחנוך לקטנים, עוברה ושאר אדם שהריחו חולה ורופא האיך סומכין על דבריהם. מחללים ע"י גדולים ולא ע"י קטנים ונשים. נשים נאמנות ליולדות. רוב בני אדם בקיאים בצורך החולה לשתות מחמת הצמאון, ומודיעין לחולה שהוא יוהכ"פ. לדקדק בתפלות שיתפללו בזמנו, וצריכים למהר הקהל, מוצאי יוהכ"פ יו"ט הוא.

ג׳וילך משה פירש"י לא אוכל עוד לצאת ולבא, יכול שתשש כחו? ת"ל לא כהתה עינו וגו', וכו'. א"כ תימה למה כתב לא אוכל אלא הכי פי' אין לי רשות כלומר איני רשאי. וכן מצינו במקום אחר שפי' רש"י לא אוכל איני רשאי. ד"א לכך אמר וילך על דרך כמו שכתוב בפשטים שלו, שהולך בכח, כלומר ראו שאני בכחי ובדעתי. ואל תאמרו מה שאני אומר לכם שהוא מפני טרוף הדעת, לכך כת' וילך משה וידבר. [ד"א לכך אמר וילך כלומר שהולך אליהם, ולא הביאו אליו ע"י חצוצרות, משום דכתיב אין שלטון ביום המות, כלומר איני רשאי לעשות גאות]. ד"א לכך אומר וילך משמע שהולך אליהם שהיה כאחד מהם, ולא היה אז פרנס עוד.

ד׳ד"א וילך הוא לשון תוכחה כמו שאמר להם בסוף הסדרא. וכן מצינו בישעיה¹ אסור בכל מלאכה בשבת בכל דבר, מכבדו בכסות נקייה ובנרות. לכו נא ונוכחה, כשרוצה להוכיח אותם אמר להם לכו. ואמר שם² א', י"ח. רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו, לכל³ שם ט"ז וי"ז, ועי' במטה משה סי' תתכ"ט. עשרה לשונות אזהרה לעשות תשובה, כנגד י' ימי תשובה. ולכו הוא כנגד יוהכ"פ כלומר ביוהכ"פ אמר מדת הרחמים לישראל עשו תשובה ונלכה ונוכחה לפני מדת הדין. ונאמר⁴ לכו. אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו וגו'.