לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קל״זLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 137

א׳ויאמר חע"פ, וזהו סדר הוידוי מן התשובה, חטאתי עויתי פשעתי. וצריך לפרט החטא ולהוציא בשפתיו, כדי לעורר החרטה. כגון אכלתי דבר טמא בשוגג, בערב יוהכ"פ כשמלקים אותו. עבירות שבינו לבין המקום מכסה, עבירות שבין אדם לקונו אל יתודה עליהם בפרהסיא אע"פ שעשה העברה בפרהסיא. טובלין בלא ברכה קודם אכילה. העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק מהר"ף, ששמע מן הגאון ז"ל שאין לטבול בעיוהכ"פ אחר אכילת ערבית, חדא שצ"ל הוידוי בטהרה, ועוד שיש גאונים דחשבי הפסק האכילה קבלת יו"ט.

ב׳[עבירות שהתודה עליהן כבר], ואמר עבירות שהתודה עליהן כבר ביוהכ"פ שעבר חוזר¹ סנהדרין ע"ד ע"ב. ומתודה עליהן בזה היוהכ"פ. [מדליק נר לכבוד יו"ט² כשיטת הרא"ש ועי' או"ח סי' תר"ז.], ובשבת ראוי לברך. ואמר שיש דעות אם מדליקין נר בליל יוהכ"פ בחדרו, ואמר שהמנהג להדליק. ואין מברכין על הנר בערב יוהכ"פ. וזכורני שדרש כשיש שבת ויוהכ"פ ראוי לברך על הנר. [עיקר וידוי ביוהכ"פ אבל אנחנו חטאנו]. וכן דרש נמי מה"ר יעקב זצ"ל וויילא, וכן מצאתי בא"ח בהלכות יוהכ"פ³ יוה"כ. [ואמרו מעומד ואף כשאומרו ש"ץ יעמדו כלם], וצריך לעמוד לוידוי. ואף כשאומר החזן הוידוי צריך לעמוד. ועל חטא ואשמנו נמי מיקרי וידוי לעניין עמידה. אבל אם אינו יכול לעמוד אינו מעכב יותר משאר תפלות יוהכ"פ. [וכן מצאתי⁴ שם סי' תר"ז. בא"ח וז"ל: בהלכות יוהכ"פ, ואפילו ששמע מש"ץ והוא התודה כבר צריך לעמוד. וזכורני כשאמר אבל אנחנו היה שוחה ואומר אותו בקול חלשות אף כשהיה חזן].

ג׳[אין היחיד חותם בודוי], בא"י האל הסולחן. וכן דרש הגאון מהר"ר יעקב וויילא זצ"ל. [וכן מצאתי בא"ח¹ שם. וז"ל: ומוטב שאין לחתום כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא], [ידיו מלוכלכות וכן רגליו], וזכורני שדרש מי שידיו מלוכלכות ורגליו רוחץ אותן כדרכו, ובלבד שלא יכוין לקרר או לתענוג. וכן מצאתי בא"ח בסי' תרי"ג וז"ל: מותר לרוחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. [לטול ידיו שחרית], ושעור נט"י אפילו ביוהכ"פ כל היד עד הקנה של זרועו. ושאלתי לו סמ"ק ואו"ח בסי' קס"ב אינם סבורים הכי, והשיב המנהג כרב אלפס.

ד׳[תינוק שלכלך], שמלכלכך אמו במי רגלים ביוהכ"פ, נותנה ידה במים ומעבירה ידה במקום מי רגלים ומתפללה מיד. וכן מצאתי בא"ח בסי' ש"ב וז"ל ומטעם זה התיר באשה שלכלך התינוק בגדים במי רגלים שתטול ידה ותקנחם וכו', אבל לצואה אין הדין כן, ומביאה בגד ומסירה הצואה עם הבגד. ואם אינה יכולה להסיר הצואה עם הבגד צריכה להלביש בגד אחר. [ראה קרי מה יעשה], ראה קרי ביוהכ"פ אפילו כהן אין צריך טבילה, רק מקנח אותו מקום הלכלוך, וכן מצאתי בא"ח בסי' תרי"ג וז"ל: והרמב"ם כתב כיון דקי"ל דב"ק אין צריך טבילה וכו' ע"ש. [ז"ך¹ ג"ז שם. יכול אדם לרחוץ פיו מבחוץ בבקר, ועל שפתיו ולא מבפנים. העתקתי אמר בשם מהרי"ל זצ"ל שאסור לרחוץ ביוהכ"פ תוך פיו שמא יבלע מעט, וחצי שעור אסור מן התורה].