לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קל״חLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 138

א׳[אסתניס לרחוץ פניו], וזכורני שדרש איסתניס שמעביר כל השנה בשחרית מי האף ולכלוך שבעין במים, מותר להעביר גם ביוהכ"פ, דמ"ש זה מצואה. וכן הוא עשה בעצמו וכן מצאתי בא"ח בסי' תרי"ג וז"ל, וכן כתב הרי"ץ גאות אם יש לכלוך על פניו וכו'. [חיה כל ל' מותרת], חיה פי' יולדת מותרת לנעול הסנדל כל ל' יום מפני שהצינה קשה לה. וכן מצאתי בא"ח בסי' תרי"ד ושאלתי לו למה דרשת כר' אליעזר, והא יחיד הוא? והשיב הפוסקים מביאים ר"א ומסתמא טעם הפוסקים שמביאים ר"א, שיש בגמ' משא ומתן אליבא דר"א דוקא¹ ד"ך.

ב׳[ותינוק' אסורים], וזכורני שדרש התינוקות אסורים בנעילת סנדל שאין חוששין כ"כ, וכן מצאתי בא"ח¹ יומא ד' ע"ח ע"ב. [חיה ג' וז' ול'] מה שאמרו חכמים חיה אינה צריכה להתענות בתוך ג' ימים הראשונים אותן ג' ימים אינם צריכים להיות מעת לעת. וכן מוכח בתוס' פ"ק דגיטין² סי' תרט"ז. מההיא דכותבין עליו אונו. וזכורני החיה מג' ימים עד ז' שואלין אותה, אם אמרה צריכה אני נותנין לה, כמו לחולה. אבל מז' עד ל' הרי היא כשאר כל אדם, לבד הצנה קשה לה. העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו גם הז' אינם צריכים מעת לעת. [כתב בספרו³ ד' ח' ע"ב תוס' ד"ה אע"ג. ואע"ג דבפ' הערל⁴ תה"ד סי' קמ"ח. מסיק דיו' הבראותו של תינוק בעינן מעל"ע].

ג׳[ענוי קטן וקטנה והשלמה מדרבנן] ותינוק זכר בריא משלים מדרבנן בתחלה לי"ב שנים, אבל לי"ג שנים שלמות משלים מן התורה. ותינוק חלש משלים מדרבנן בתחלת י"ג שנה. ונקבה תמיד מתחלת בין מדרבנן בין מן התורה, שנה אחת קודם לזכר. אבל לר"י אינו צריך להשלים מדרבנן [אלא חינוך שעות]. ויש לסמוך על ר' יוחנן¹ יבמות ד' ע"א ע"א וב'. ועל התוס' ועל ה"ג אם נראה לאביו שהבן חלש. [כתב בספרו² יומא ד' פ"ב ע"א. נער כחוש וקטן באברין והוא בן י"ג שנים ויום אחד אבל אין שום שערות נראין בו כל עיקר, חייב להתענות מטעם ספק דאורייתא]. ושאלתי לו למה שכתב בסמ"ק³ תה"ד סי' קנ"ה. וז"ל: פסק בה"ג כר"י דא' בן אחת עשרה אין מתענין אותו, ולמה לא כתב הסמ"ק בן שתים עשרה אין מתענין, אם הלכה כר"י? ואמר לי תירוץ בן בת, אבל איני מבין אותו, כמדומה לי שהיה ברבונות התירוץ.

ד׳[נשים נאמנות ליולדות] דוקא ולא לשאר חולים. [רוב בני אדם בקיאים בצורך החולה], אע"פ שאינם רופאים, כגון אם צריך לשתות, כגון שיש לחולה חלשות, שקו' אונמעכטיג, או שאר חלשות כגון שהיה יבש שפתותיו ולשונו יבשה מחמת צמאון. וכן מצאתי בלקוטי הח"ר משה לוי מינצא ז"ל [שכתב כן בשם הגאון ז"ל], וז"ל: והראה לנו כן כתוב שנ"ץ בס"פ בתרא דיומא. [וראיה] מצאתי בא"ח [בהלכות שבת] בסי' שכ"ח וכתב ר"י שאין צריך מומחא, דכל ב"א חשובים מומחים קצת, וספק נפשות להקל וכו' ע"ש. [מכבדו בכסות נקייה ובנרות], ולכן נראה לו מי שיש לו קול נעים שחייב לנגן בנעימות, כי גם זה הכבוד, מ"מ יקצר כדי שיתפללו בזמנן הקהל, וצריכים למהר אם היום קצר. [וכשהחזן ממהר יש להקהל ג"כ למהר, כי אינו מועיל מהירות החזן כשאין הקהל ג"כ ממהרין]. [וזכורני השעוה שנטף מן הנרות ביוהכ"פ היה של החזנים ושל השמשים באושטריך. והגאון חשב מי שנוטף הרבה מן הנר שלו עשה צדקה הרבה ביוהכ"פ, וזה טוב לו].