לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קל״טLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 139

א׳אתחיל בטוב גדיא סימני דרשה. אבל אין לי לפרש כי לא שמעתי אותה דרשה רק פ"א [ובאותה פעם גם לא ידעתי מהכ"ד דברים שכתב המיימוני, בהלכות תשובה¹ עיי"ש סי' רכ"א.]. א' אין מספיקין מחטיא את הרבים או מעכב לעשות מצוה אדם גדול ואחד מן הצבור. ב' מטה חבירו מדרך טוב בינוני שמסית. ג' רואה את בנו, ואי אפשר לו למחות, מוטב שיהיו שוגגים, דבר שאין נשמע. ד' אחטא ואשוב זה גוזל ע"מ לעשות מצוה. ה' אחטא ויוה"כ מכפר אין יוהכ"פ מכפר. נועלין, ו' הפורש מן הצבור אפילו במסית² פרק רביעי, שמעכבין את התשובה. וכה"ג. ז' חולק על דברי חכמים שבכל דור. ח' מלעיג על המצות מזלזל במצות קלות. ט' שמבזה רבותיו ואינו מחשיבו. י' שונא תוכחות כועס ומקפיד בדבר. אי אפשר בתשובה גמורה. י"א מקלל את הרבים מזלזל בקהל. י"ב חולק עם הגנב מחזיק יד גנב וגזלן. י"ג מוצא אבידה ואין מכריז יש [בידו] (בדבר) דבר שאינו שלו. י"ד אוכל שאר³ במסים. עניים משקרים במדו' ומפקיעי שערים. ט"ו מקבל שוחד מטה דין בשביל שום הנאה, אין מתחרטין לשוב. ט"ז אוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה מרוצה לגמילות חסד ומטריחו. י"ז משתמש בעבוטו של עני [משתמש בעני] לפי שהלוהו או עושה לו טובה, י"ח מסתכל בעריות אפילו בגופה, י"ט מתכבד בקלון חבירו סיפר מעשה וחכמת חבירו נגד שלו, כ' חושד בכשרים ידין חבירו לכף זכות, קשה לפרוש מהן תו', כ"א רכילות ולשון הרע מסכסך והמקבלו גרע טפי מוציא [ממוציא] דיבה. כ"ב בעל חמה כועס תמיד אפילו עם בני ביתו. כ"ג בעל מחשבה רעה חושב לעשות רעות אע"פ שאינו עושה. כ"ד מתחבר לרשע משתתף עמו בשום עניין, כל אלו אע"פ שמעכבים אין מונעים.

ב׳ע"כ סימני הדרשה, וק' לי הגאון ז"ל חשיב אחטא ואשוב ואחטא ויוהכ"פ מכפר בפני שנים, והמיימוני חשיב בכלל אחד. ורכילות ולשון הרע חשיב הגאון באחד והמיימוני בשנים. וזכורני שאמר במילי דבדיחותא כל הבורח מן המס שלא ליתן עם חבירו ואח"כ חוזר למדינה או כה"ג, אינו רואה סימן ברכה לסוף כי ראה כמה אנשים שהקרה להם כן, אפשר הוא דרש כה"ג. וזכורני פ"א באו טובי הקהל מניאושטט אל הגאון זצ"ל לעשות להם מדות ישרות אל היין ואל השמן, וכן עשה כי נשתכח המדה. כי היה ליהודים מדה גדולה להבדיל מהגוים מחמת שאינם צריכים לתן מכס שקו' אונגעלט¹ ברמב"ם שם ה"ג איתא שור והראב"ד גורס שוד בדל"ת וכ"ה בספר חסידים סי' י"ט. והיה לאשה אחת כלי של בדיל שקו' קנט בל"א, ואומרת שהיה מדה בווינא והיה נראה לו ולהם, שכל אחד יוצא בו ידי שמים, ושלח השמש אל אומן אחד שקו' בל"א דרעכשלער, ואמר השמש אל האומן עשה לי כלי כזה הכלי ה' או ו' מדות של עץ, וכן עשה האומן. ואח"כ שרפו סימן בראש המדות ונתנו אל השמש המדות. וכל מי שרוצה למכור יין הולך אל השמש, ונתן לו השמש המדה. וכשאינו צריך המדה היה מחזיר המדה אל השמש, וכמדומה המדה של שמן ושל חלב היו של ברזל או של בדיל.