לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קמ״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 142

א׳והיה ממהר כל היום כדי להתחיל נעילה ביום. [וזכורני כשהיה בניאושטט הארון¹ עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' רע"ד ובתניא רבתא הלכות ר"ה בשם ה"ר אביגדור ובס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב עבודה פי"ב ובקרבן נתנאל בסוף פ"א דר"ה ובשו"ת ח"ס חאו"ח סי' קס"ו, והאריך בזה בפחד יצחק אות צרכיו והרב שמש צדקה חאו"ח סי' כ"ג וכ"ד ובס' עמודי אש סי' ב' אות כ"ו ובשו"ת עולת יצחק ח"א סי' מ"ה ובס' ארחות חיים החדש סי' תקפ"א אות ב'. פתוח, עומדים כל הקהל על רגליהם, כל מי שיש בו דיעה. ולנעילה היה פתוח כל התפלה ואפשר משום הכי היו ממהרים² הקדש.]. ואומר באתה נותן יד לפושעים וכו' מה אנו ומה חיינו מה ימינו³ מקצרים בתפילות. ומה שנותינו, מה קיצנו מה חסדנו, מה צדקנו מה כחינו מה גבורותינו, ואח"כ מה נאמר. ולנעילה אין אומרים בניאושטט אבינו מלכנו, והכהנים אינם הולכים לדוכן. ולאחר פזמונים אומר פ"א שמע ישראל וגו' ושלש פעמים ברוך שם כבוד וגו'. וז' פעמים השם הוא האלהים ואמ' קדיש ותוקע.

ב׳המשרת לקח הנרות במוצאי יוהכ"פ כמו שהם דולקות, ונשא לביתו ומברך על אותן הנרות ב"מ האש ומבדיל. ומיד אח"כ תיקן בסוכה דבר מועט או שלחן. מצאתי בתשובת שארי מהרי"ל זצ"ל¹ נוסחא כזו תמצא ג"כ במחזור שאלוניק ובסדור הנדפס בטרין בשנת רפ"ה. ולברך על הבשמים במוצאי יוהכ"פ יפה כתבת שאין לאומרו, זולת כשחל בשבת. דלא כר' אבי"ה שכתב לאומרו, כמנהג רבנו גרשם מאור הגולה, דכן כתב הג' במיימוני שהביא במצות קידוש שלא לאומרו. וכתב וכן עמא דבר, ומנהג פשוט שלא לאומרו, ולית דין צריך בשש, וכן כתב באגודה בפשיטות.

ג׳וזכורני שאמר לי פ"א הנר של שעוה שלך הדולק ביו"ה הנח אותו בביהכ"נ כדי שידלק בחול בשעת התפלה. וכן המנהג באושטריך, מניחים הפרנסים הנרות הגדולות בב"ה כדי שידלק בחול בשעת תפלה כל השנה. אבל הנר שלו הגדול הניח בב"ה עד אחר הושענא רבה, להדליק בחול בשעת התפלה. ואח"כ עשה עם הנר מה שירצה, אבל שמעתי על מהר"א מפרג יצ"ו שעשה מנר שלו נרות לכבוד שבת, משום דמעלין בקדש ולא מורידין, אבל קשה לי איך יעשה מהרא"ל כשחל שבת ביוהכ"פ.

ד׳[כתב מהר"ר אהרן פפנהיים יצ"ו]¹ סי' ל"ד. שיעורי גרוגרות התוס' בפ' חלון² פסקים וכתבים סי' כ"ו. כתבו בפשיטות דמוכח בפ' המצניע³ עירובין ד' פ' ע"ב ד"ה אגב. דגרוגרות יותר גדול מכזית. ולפי הקושיא שמקשים שם התוס' לא היתה הגרוגרות אלא כמו שליש ביצה, והביצה היא שני זיתים כדמוכח מפ' בתרא דיומא⁴ שבת צ"א ע"א. ומפ' אמרו לו⁵ ד' פ' ע"א. כל זה תמצא בתו' בפ' חלון לפי מסקנת התו' התם דגרוגרות גדול מכזית ע"ש. (והמיימוני סובר) וההיא דכת' המיימוני דכותבת מעט פחות מכביצה. ובגמרא פ' אמרו לו איתא דכותבת היא שני זיתים היינו כביצה. עיין בפ' בתרא דיומא⁶ כריתות ד' י"ד ע"א. איתא להדיא התם לדברי ר' זביד כמו המיימ' ולחד שנוי' כי הדדי נינהו כותבת גסה וביצה בס"ד דתו' והדרשה ששמעתי מה"ר אהרן ז"ל תמצא שם כתב להדיא ולרעהו כנ' וכנ' אהוב' הקטן הצעיר שבישראל.

ה׳גובהה למעלה מכ' מקרקעית, נמוכה מי' טפחים, צלתה מרובה מחמתה, ז' על ז' שעור רחבה. ב' דפנות גמורים ושלישית טפח וצה"פ, נכון לעשותן ג' גמורות. דפנות גובה י' טפחים מן הקרקע, ולא יהיו גבוהות מן הקרקע, ג' דפנות כשרות מן הכל. סכר פסול מן הצד בד' אמות, ואין ישנים תחתיו, מעמיד קנים פחות מג' וכשירה. הדפנות צריכות להיות בריאות לעמוד ברוח מצויה. סוכת גנב"ך¹ יומא דף ע"ט ע"ב. כשירה. סכה ישנה יחדש בה טפח. אין מסככים בדבר המקבל טומאה, ולא בדבר שאין גדולו מן הארץ ובמחובר ובדבר הנושר ובדבר המסריח לכתחלה, ובדבר הדומה לתקרה ובדבר האמ"ד. צריכה צלתה מרובה מחמתה, מעובה כמין בית כשרה, אבל עשוי להגן מגשמים פוסל ר"ת, לכתחלה יהיו ככבים נראים בלילה בתוכה² גוים נשים בהמה כותיים ועי' סוכה ד' ח' ע"ב. דפנות יעשה לכתחלה לסכך, לא ישטח עליה בגדים. כזית חובה בלילה הראשו' אפילו ירדו גשמים. אוכלים עראי ופירות חוץ לסכה, ואין ישנים ארעי חוץ לסכה, (ואין ישנים עראי חוץ), קדרות וקערות לאחר אכילה ואגנא דלישה חוץ לסכה, וכל כלי שתיה מותרים, ונרות אפילו של חרס מותר. ירדו גשמים גומר אכילתו, ושינתו חוץ לסכה. אין מברך רק על אכילתו, מברך זמן לאחר לישב. נוי סכה לא מהני תנאי רק לאחר נפילה. עצי סוכה אסורים כל ז', ועצי דפנות מותרים. נשים וקטנים הצריכים לאמן פטורים, חולים ומשמשיהן פטורים, מצטער לבדו פטור, הולכי דרכים ושומרי פירות פטורים לגמרי אם אי אפשר להם בסכה. והולכי לדבר מצוה פלוגתא וכן בשכירי יין³ נראים בתוכה.