לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קמ״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 146

א׳סימני לולב לדרשה, הי"ז יתן לנו מנוחה חדשה. אין פוחתין ואין מוסיפין על ד' המינין. לולב מצוה לאגדו בקשר גמור. וביו"ט מתיר כריכת ההדס כאגודה של ירק. לולב בימין ואתרוג בשמאל, אי' כורך כלו' סביב ידו, ונטילתן דרך גדילתן. וכשיש לו¹ ותימה לעולם למה לא דמי לגמרי?. אין מעכבין אפילו ביו"ט ראשון, ובשני יטול איזה מהן שיש לו. שעור אתרוג כביצה, ולולב י"ד גודלין ונמדדין מן השדרה בלא העלין. והדס וערבה י' גודלים. אתרוג א' וכן לולב² עי' מנחות כ"ז ע"א. וערבה ב', דין שרייתו במים, מנענע בהודו תחלה וסוף ובאנא, ואין מנענע בשם. ומנענע גבי ברכה, ומברך קודם שיצא. אין אומ' זמן בשני, נוטלו כל היום, ובראשון מפסיק אכילתו אבל לא בשני, ולכתחלה לא יאכל קודם.

ב׳והורה לולב שנחלק התיומת כשר כגון עלה האמצעי שנחלק בראשו, רק שאינו נחלק לגמרי למטה מן העלין [שבשדרה]. וכן מורה רבו מה"ר אהרן פלומיל זקצ"ל, וכן כתוב בא"ז. [כתוב בספרו¹ וג' בדי הדס. אחד מהגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין שהיו סדוקין בעלה האמצעי' בראשיהם ברוחב אצבע ויותר]. לולב כפוף והדר זקוף כתוב בתשו' אשירי דהיה אוהב אותו וע"י כך תיומתו קיימת. ואפילו הדר אינו זקוף היו אוהבים בכל אושטריך, ואיני יודע שום גאון שפוסלו להדיא וחלוק על האשירי וא"ח. נאם הקטן והצעיר שבישראל.

ג׳[כתב הר' יהושע טורק זצ"ל], לולב ראשו כאגמון פי' והדר אינו זקוף מצאתי. וצריך לכתחלה ליקח ערבה שיש לה י' אצבעות עלין. העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל, הר"ר אברהם מענדל. ועל חזזית¹ תה"ד סי' צ"ו. של אתרוג אנן נוהגין להכשיר כל אותן שקו' פלט מייל ודארין לוכיר, הואיל ובמחובר בא להם. ודקדקתי ומצאתי כבר טעמי' וראיות לזה, ולפי שאינן ברורות לא כתבתים לך, אמנם מנהגא הכי הוא. וגם קבלתי ממורי דודי הקדוש ז"ל שהיה מורה כדברי האשי' שאין לפסול חזזית, אא"כ ניכר במשוש שהוא גבוה מן האתרוג ושאינו ממראה האתרוג. כ"ש לדידכו דכל השנים כמו שעת הדחק לכם ולרעהו, כנ' וכנ' אהוב' הקט' והצעיר שבישראל. דלעיל כתוב בספרו.

ד׳[העתקתי ממהר"י אוברניק זצ"ל שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ז"ל¹ עי' תה"ד סי' צ"ט. דאע"ג דכתב סמ"ק וא"ח² תה"ד סי' ק' ופסקים וכתבים סי' קנ"ט. דבשאר הימים אין אדם יוצא בלולב הגזול, מ"מ מודי דיכול לברך אלולב חבירו אפילו שלא מדעתו. ואע"ג דאמרינן שואל ש"מ גזלן הוא, הכא דלא מחסר ממונא שפיר דמי, וניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה, וראיה מטלית שאדם מברך שלא מדעת חבירו, ואם מקופל הוא יחזור ויקפלנו]. ושדרו של לולב לבד מעליו שעולין למעלה מן השדרה היא של י"ד אצבעות שהוא שעור לולב, אע"ג שהא"ח³ וא"ז. כתב כן מ"מ כתבתי לשמוע שהגאון סובר כן. [כתב מהר"ר דוד אישטיט יצ"ו], אהו' עמי' מהר"ר דוד יצ"ו, אשר שאלתני מי שלא היה לו אתרוג ביום ראשון דחג ונזדמן לו בחה"מ אם יברך שהחיינו, וכת' דיש לחלק בין הך מילתא למי שלא הדליק נ"ח בלילות הראשונות משום דהתם כל הלילות שוות, אבל כאן כבר עבר יום ראשון שהוא דאורייתא, אינני רואה לחלק כלל דמה בכך, מ"מ עדיין נשאר' מצוה דרבנן שהיא שקולה כנ"ח, דיש לה שרש בדאורייתא במקדש ולזכר למקדש תקנוה חכמים, ובמקדש הוי כל הימים דאורייתא, אין צורך להאריך בזה.