לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קמ״זLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 147
א׳ואשר שאלת1 סי' תר"ן. אם יש לנהוג לטול (שאם) שאר מינין בברכה מראשון ואילך, כדברי ר"י דאורליינש וכדכתב א"ז דהלכה למעשה כדבריו, או אם יש לחוש לדברי ראבי"ה. לבי מסתפק בדבר דגם אשי' כתב כראבי"ה, אך שכתב ג"כ דבהדר קפדינן נמי בשאר הימים, וידענא דלא נהגי' הכי, מ"מ הברכות אינן מעכבות, ומה צורך ליכנס בספק. ואשר שאלת כשאין בקהל רק אתרוג אחד לש"ץ אם יש לטול לשאר בני הקהל שאר מינים בשעת ההלל בחוה"מ, ולברך אחר ההלל על הד' מינים. נראה דיותר טוב היה שיברכו כל בני הקהל קודם שיגיע ש"ץ להלל ואז (יטולו) יטלו שאר מינים בשעת ההלל, וכה"ג יברכו בלי גמגום. אמנם נראה דאף בסיגנון דידך שפיר דמי לברך כדכתיבנא לעיל, דיש ספק אם נוטלין שאר מינין, ולכך אין ראוי לברך, ויוכל לכוין שאין בדעתו לצאת ידי מצוה מן המובחר, שהיא בלי ספק עד נטילה אחרונה. אפשר דשפיר דמי טפי שלא יטול שאר מינין כלל, אפילו בשעת ההלל, הואיל ויש לו אתרוג לאחר זמן. דהא ראינו כמה קהלות שהיו בהן אתרוגים מרובים לכמה אנשים ולמקצת עניים גם בינונים אין להם. וסומכין על אתרוג של הצבור, ולא חזינא שנטלו שאר מינים להלל גם בחוה"מ אע"פ שבקהל היה נמצא להם לולב והדס וערבה.
1
ב׳וזכורני כשרוצה לקשר לולבו, נוטל ערבה אחת [וחתך בה מעט בראשה העב]. ואח"כ נוטל הערבה בין שתי ידיו, ובקע אותה באמצעה, ונוטל חלק אחד מן הערבה, וקושר ב' קשרים [גמורים]1 עי' שו"ת מהרי"ל סי' קי"ט ובב"י סי' תרנ"א. וכן [קושר בג' מקומות בתפיסת יד של לולב]. ולא עשה הערבה כמו טבעת, וכורך הצד האחד סביב הטבעת, משום שהוא כאיגוד של ירק. וכשלקח ערבה חדשה אינו קושר קשרים חדשים, כי המנהג באושטריך שלקחו רק ב' בדי הערבה ללולב, כל ימי הסוכות. ובכל יום בחוה"מ לקחו הערבה הישנה מן הלולב, ונותנים ערבה חדשה במקומה. אבל על ההדס אינו מקפיד אם היה בלולבו ד' או ה' בדין.
2
ג׳מי שאין לו אתרוג אעפ"כ יאמר הלל עם הקהל, ויברך אח"כ על האתרוג. ואל יאמר הלל יחידי עם האתרוג. והיכא שנטל בדיעבד אתרוג בימין ולולב בשמאל ומברך יצא, ואין צריך לחזור ולברך כן כתוב במרדכי. ואינו סר רצועות של תפילין מעל ידו כשברך על לולבו.
3
ד׳[כתב הר"ר אברהם מענדל י"ץ], ניענוע הלולב נוהגי' למזרח דרום [מערב] צפון1 זה על גב זה. משמע בפשיטות לשון האשי' במסקנתו, דאי למזרח מערב דרום צפון הוי כמו ש"ו2 עי' שו"ת מהרי"ל תוך סי' מ' ובב"י סי' תרנ"א. נאם הקטן והצעיר שבישראל.
4
ה׳והיה מנענע ג' הולכות וג' הבאות למזרח. וכן לדרום ולמערב ולצפון ולמעלה ולמטה, ואין קפידא אם עשה יותר מל"ו רוחות1 שתי וערב. [וזכורני שעמד כנגד מזרח אבל פניו הפך לצד שהיה מנענע]. וכל התפלה היה לולבו בידו משעת קריאת ההלל, רק כשעלה לקרות בתורה נתן למשרתו או מניח במקומו. וכשירד נטל הלולב בידו והולך מב"ה לסכתו עם הלולב בידו, ואח"כ מחזיר הלולב במקומו. וצוה להחזיר הלולב למים ביו"ט. ומי שאין לו לולב טוב שיקח ס"ת וילך על המגדל ויאמר הושענות משילך להקיף המגדל, ואמר הושענות בלא לולב. וכן מצאתי בא"ח2 כוחות. כתב רש"י מי שאין לו לולב לא יקיף.
5