לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ט״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 15
א׳מלקוטי מוהר"ר יהודה אוברניק יצ"ו, שאין להקפיד בתפילין של יד לתקן אותן כמנהג אושטריך, שיהא הבית לפני' מן הרצועות אע"פ שכבר נתקנו התפילין בגליל העליון, שמנהגם לתת הבית מחוץ לרצועות, אע"פ שהפרשיות לא יהיו פתוחות כנגד הלב. הואיל ולאו בקריא' תליא מילתא, דדוקא בשל ראש או במזוזה בעינן שיהיו הפרשיות פתוחות כנגד הקורא אבל בשל יד תולה בשימה. ומ"מ נקרא שימה נגד הלב, ומיהו אמר ששמע בשם מוהר"י מולין ס"ל ז"ל שנהג לאסור, אך אמר דלא שמע מבר סמכא, וכתב בספרו אם יצא הדבר מפי אחד הגדולים אינני מפליג על דבריו כלל1 והאריך בזה בתה"ד סי' מ"ט ועי' בשו"ת מהרי"ל סי' ל'.
1
ב׳לפעמים בחורף כשהיה הקור גדול וחזק שצריך להלביש הרבה בגדים, והיה מניח תפילין בבית החורף ואח"כ הלביש בגד של עור שקורי' קורזין1 עי' מ"ש בזה החכם בערלינער בספרו אלי"ם ס"ה, ועי' מש"כ גידעמאנן בספרו ח"א צד רס"א וח"ג צד קכ"ב וצד ר"ע. ואח"כ הסרבל ואח"כ טלית2 בזהר ח"ג ד' ק"ך ע"ב וד' קע"ה ע"ב מקדים התפילין לציצית, והעיר ע"ז בס' אספקלריא מאירה שהוא נגד שיטת הפוסקים, ובאמת כ' מהרח"ו בספרו שמונה שערים דלאו דוקא כי הציצית קודם, והרמ"ז פי' דבריו דהזהר איירי במעלה שלהם ומקדים המעולה אבל לדין סדר הנחתם הוא להיפוך ואין לשנות גם לפי הסוד והסכים עמו הגאון חיד"א בהגהותיו נצוצי אורות. כשבא לביהכנ"ס, אבל בשאר ימות השנה לעולם הטלית קודם. [זכורני שבכל יום מניח טו"ת, ולא ידעתי היום3 יום. כי' שנים או יותר שהייתי אצלו שלא הניח תפילין לבר שבת ויו"ט, אע"ג דיש לו כמה מיני חלאים והרבה צער. ואני ידעתי בודאי שידע מה שכתב א"ח בסי' ל"ח וז"ל, כתב הר"ם ז"ל מצטער שאין דעתו נכונה פטור ע"ש. וזכורני שתלאן תפילין שלו בכיס שלהן, וכן כתב א"ח בסי' מ' וז"ל, אבל מותר לתלותן בכיסן וכו'].
2
ג׳פ"א נפל כסוי של תפילין בלא תפילין על הארץ1 עיין בשו"ת מהר"י מברונא סוף סי' קכ"ז. וכשמגביה אותו היה מנשק בכיס. כשאחד הולך בדרך ורוצה לעשות צרכיו, גדולים או קטנים, אינו צריך להניח תפילין תיק בתוך תיק2 עי' במחצית השקל סי' מ"ג סוף סקי"ד. כ"א בחד תיק, וכ"ש שאר ספרים. והיה מתיר לשנות רצועה של יד לעשות קשר בצד השני שהיה כבר על האצבעות3 וכן הביא בא"ח סי' מ"ב סק"א בשם זקנו להתיר, ועי' במג"א שם סק"ג שאוסר מטעם דמורידו מקדושתו.
3
ד׳[שאילת כ"א], כתב מוהר"ר בנימין כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורק מי שפושט תפילין ע"מ להחזירם מיד אם צריך לברך שני בהחזרתם1 בהניחתם. דלא גרע ממישמוש אי לא, כיון דליכא היסח הדעת, דבמשמוש עצמו איכא מצוה כמו גבי ציץ. נראה דאין צריך לברך, הואיל ורוצה לחזור ולהניחם מיד בלי שום היסח הדעת. וראיה מהא דכתב אשי' בהלכות ציצית, דמי שפושט טלית זו וחוזר ומתעטף טלית אחר' צריך לברך. וכתב הטעם משום דחייב לעשות ציצית בכל בגדיו. משמע הא אם חוזר ומתעטף באותה טלית עצמה אינו חוזר ומברך, ודין טלית כדין תפילין, דמייתי התם ראיה מברכת תפילין אברכת ציצית. וההיא דכל אימת דמשמשי בהו מברכי, י"ל דאיירי בהיסח הדעת. תדע מההיא פ' אשיר' בהלכות תפילין דאיירי שנשמטו ממקומן ורוצה להחזירן למקומן, וע"כ הסיח דעתו שהרי צריך למשמש בהן תמיד שלא יזוזו ממקומן2 פסקים וכתבים סי' ק"ך ועי' בטור או"ח סוף סי' ח'.
4
ה׳והוי חולץ תפיליו מיד לאחר קדושה. וכן עשה מוהר"ר שלום זצ"ל ומוהר"ר אהרן זקצ"ל. ואפשר משום דצריכי' גוף נקי למדי אין להשהותם יותר מן החיוב1 וכן הביא במטה משה בדיני ציצית ותפילין סי' כ"ג בשם מהר"י מרפורק ועיין במג"א סי' כ"ה ס"ק כ"ז. [וזכורני בר"ח ובח"מ חולץ תפיליו אחר קדושה של מוסף].
5