לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קנ״חLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 158
א׳והוא נתן ג' מחציות העוברים ברוב העיר. וגם נשים ובתולות באושטריך נותנות כל אחת ג' מחציות, וגם המעוברת נותנה בשביל בנה העובר. משום דכתב המרדכי [קטן] כת' כל העובר י'1 הלכות מגילה פ"א ה"ח. ואם היה יולדת2 יתן, עי' בד"מ סי' תרצ"ד סק"א בשם מהר"י ברין. או חולה שאינה יכולה לבא לב"ה בי"ג באדר או איש (העתקתי) שקצת אנוס וק' לו להמתין ולישב בתענית, מותר להם לקרות מגילה קודם הלילה אחר י' שעות וג' רבעיות, דהיינו מפלג המנחה ולמעלה. דהיינו מעט קודם שהיכה ה' בניאושטט בשנת העבור ואפילו ביחיד, אבל צריך להחזיר אחר י' וצריך להתפלל ערבית קודם מקרא מגילה. מצאתי בקונט' אבל לאכול בנר ולקרות אח"כ אין צריך3 עי' בתה"ד סי' ק"ט. וזכורני שהיה פושט המגילה עמוד על עמוד או ב' עמודים על ב' עמודים כאגרת. ואח"כ עשה הברכות וקורא. וכורכה אחר הקריאה קודם הברכה שלאחריה. ואם אחד טעה בראש הפסוק אינו צריך לחזור לפסוק של לפניו, כי אם לראש הפסוק [שעתה קרא] אע"ג שהיה ההפסק בין פסוק לפסוק. ואין מברכין רק על המגילה לחוד ולא על שאר מגילות כגון שיר השירים כיון שכתב המגילה [בגיליו']. ואמרתי לו מ"ש ממפטיר? ואמר לי שנא ושנא הוא.
1
ב׳[כתב מוהר"ר יודא מורקלן זצ"ל]. על המגילות אינו מברך משום דאין כתובים בגליון, ומאן מסהיד לן דלמהר"ם (לא) היו כתובים לו בגליון, דרשות1 דבריו תמוהים ואין להם שחר, ונראה שצ"ל אבל לאכול קודם ולקרות אח"כ אין להתיר. ג"כ ידעתי, והעיקר משום דלא אשכח ברכה זו בתלמודא דידן. נאם הקטן והצעיר שבישראל.
2
ג׳והקטן ההגיע לחינוך היינו בן ט' כדאמ' במס' יומא1 מהרי"ל סדר התפלה בה' ת"ב שכ' שם ומברך על מקרא מגילה טרם מתחיל איכה וכן במרדכי מאביה. חייב במגילה. מ"מ המנהג להביא קטני קטנים משום שמחה לשמוע המגילה. וזכורני שא' הגאון ז"ל שהיה רב אחד שקורא בקול רם ומשלוח מנות איש לרעהו וקורא ומתנות לאביונים כשאר המגילה. והיה עני אחד אמר, את שלו קורא בקול רם, כי היה מנהג באותה העיר שהב"ב שלחו להרב מנות יפות ונכבדות בפורים, כגון פשתן לעשות סדינין, ואת שלנו קורא בקול נמוך! וכמדומה לי הגאון זצ"ל קורא גם ומתנות לאביונים בקול רם. אחד שאל שיש לו [בעלי] חיים, אם יוכל לשלוח אותם למנות פורים ב' ימים קודם פורים, כי אינם יכולים להחיות עד פורים, כגון אשן ובורן. והשיב שאין לשלוח שום מנה קודם פורים, כי שמא יאכל המנה קודם פורים, ואין לו שום דבר חדוש לאכול בפורים.
3
ד׳וצריך לשלוח מנות לחבירו וכ"ש לרבו. ואמר שיוצא אדם אם שלח אדם לחבירו בפורים תאינה אחת ותמרה אחת, אע"פ ששניהם אינם שוים פרוטה אחת. ועיין בריש הזהב במרדכי1 ד' פ"ב ע"א. [אושטריך גבי קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ. וכן מצאתי בתו' בפ"ב דגיטין2 סי' ש'. בדבור דלמא נתינת גט הוא ע"ש, ואין מגלין אלא לצנועים. ומחצה ווינר שוה יותר מפרוטה. כתב בספרו הפרוטה אינה מגעת לחצי מחצה ווינר].
4
ה׳וזכורני כשאחד הביא לו מנות בפורים.1 ד' כ' ע"א. א"ל תאמר לשולחך איני צריך [להשיב] לו שלו' בשביל מנות פורים, בל"א מן דאנקט ניט אם פורים. וזכורני שהיה מחנך בניו לשלוח מנות לרעיהם בפורים, ולא ידוע לי בודאי ימי שנותם. כמדומה לי שהיו לכל היותר בני ט"ו שני'. ואפילו נשים שלחו לרבנית, וכן היא להם. ואם אין לנשים שלוחים בפורים [לישא המנות שלחו] אפילו בשושן פורים, והיה הדבר ידוע להגאון זצ"ל ולא אמר להם דבר. וזכורני דיש מנהג באושטריך שכל אחד שולח לכל הקהל חתיכת דג ויין בכלי. [ולפעמים היה אחד משנה ושלח יין וצוקר או בשמים או דגים [קטנים] חיים בזכוכית מלא מים]. ולסוף באו רוב הדגים לבית החזן והשמש ובביתם של העניים, כי הם לא שלחו לכל הקהל, וכל הקהל שלחו להם חתיכת דג ויין בכלי. ומעות לפי השגת ידם.
5