לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קנ״זLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 157
א׳ושמע הגאון זצ"ל בשם דודו מהר"א זצק"ל שרוצה לדקדק מהאלפס1 לפנינו סימן ת"א וכ"ה בטאו"ח סי' תרצ"ו, ועי' במטה משה סי' תתרי"ז. שכתב בסוף מ"ק, מכאן משמע שאסור לשלוח מנות לאבל, שאין שאילת שלום גדול מזה עכ"ל. ש"מ שמותר לשלוח מנות לאבל בתוך ל' בפורים ע"ש. אבל זכורני כמדומה לי שאין הגאון הסכים לזה.
1
ב׳וז"ל תשוב' שא' מהרי"ל ז"ל1 עי' בד"מ יו"ד סי' ת"א סק"ד. אם יש למזוג לאורח תוך י"ב חדש. מהר"ש2 סי' ל"א, הובא בד"מ או"ח סי' תרצ"ו סק"ד. כתב, כתב האלפסי דשלוח מנות אין לך שאילת שלום גדול מזה, וא"כ תפשוט מינה דאסור למאי דנהגי' דאין שואלים בשלום אבלים אפילו בשבת. מצאתי. נוהגין בג' מחצין3 מהר"ז. טוב לתן מחציות כי כן כתוב בספרים מחציות. מ"מ מי שאין לו מחציות יתן פשיט' כי קלא הוא דלא פסיק, שזה הפשיט' בניאושטט היו מחציות מחמת שהקיסר יר"ה רוצה לפסול הפשי'. אנשים מיוחדים ברינוס נותנין בתענית אסתר מחצית השקל שהם ל"ד בינגר העלר. והסימן הד"ל לא (יומעיט) ימעיט שהם בפדואה, ובכל מדינת בניזיא, ט"ו סו' מעט יותר [שהם ל"א סו' רביעית מדוק'. נמצא חצי רביעית מדוק' הם מחצית השקל].
2
ג׳בהלכות כבוד אב ואם כתבתי אם נותנים מתנות לאביונים מן המעשר1 מחציות. ע"ש. ורשאי העני לשנות המעות שנותנים בפורים לכל מה שירצה. מצוה להרבות במתנות2 שו"ת מהרי"ל תוך סי' נ"ו. כן זכורני וכן דרש מוה"ר יודא מינץ יצ"ו. אין שמחה אלא בבשר ויין, וצריך כל אחד לעשות תבשיל אחד או ב' מן הבשר, ובשר עוף אינו נקרא בשר. למצוה ישתכר מאן דבשם ליה ולא למי שמזיק לו, וז"ל תשו' שאי' מהרי"ל זצ"ל3 יותר מבמנות.: הא דאמ' רבנן4 שם. מחייב לבסומי כו' ודאי מצוה היא בעלמא. והכי משמע לישנא דמחייב אינש כו' ולא קאמר סעודת פורים כך דינא וכה"ג. וטעמא דימי משתה כתיב' ואיכא משתה בלא שכרות. תדע דרב יוסף יליף מיניה5 רבא במגילה ד' ז' ע"ב. שאסור בתענית מכלל דנפק בלא שכרות ובסומי כולי האי, מצאתי.
3
ד׳ואע"ג דכתב המרדכי בסוף תענית אלמא דאסור ברחיצה וספור, מ"מ היה נוהג לספר עצמו בתענית אסתר. [מצאתי בא"ח בהלכות ט' באב1 שם ד' ה' ע"ב. וז"ל: ומיהו כלם מותרים ברחיצה וכו', ומסתמא ה"ה בסיפור. וגם שמעתי אין תענית צבור בבבל לבד ט"ב]. ואמר כתב המיימוני2 סי' תק"ן. ואם אין בעיר עשרה בני אדם תקנתם קלקלתם וכו'. ה"פ תקנתם לגוף שאינם חייבים במצות [השייך למצות מניין] קלקלתם שהחמירו בהם חכמים שאינם יכולים לשאר בפורים בביתם כשאר בני הכפרים שיש עשרה ואינם יודעים לקרות המגילה בעירם קוראים ביום הכניסה, וישבו פורים בביתם.
4