לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל׳Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 30

א׳[כתב הר"ר בנימן כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורק]¹ עי' תה"ד סי' ט"ו. בעליות לס"ת על המגדל אם יש לעמוד² פסקים וכתבים סי' קי"ט. בפתח העומד במזרח או במערב, וכן לירד מן המגדל, כך אני נוהג המגדל בפתח שהיא לי בדרך קצרה במקומי בבית הכנסת, ויורד אני מן המגדל בפתח האחר שהוא בדרך הארוכה לי עד מקומי, כדאמרי' הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה. ונוהג' בניאושטט אם אין שם כהן נתפרדה החבילה, פי' שלא יקרא לוי כלל ולפעמים³ לעלות. קורין במקום כהן הגאון זצ"ל. ואמ' שמוה"ר שלום זצ"ל נוהג בניאושטט אם היה הקורא כהן לא רצה שקרא [שיקרא] אותו כהן כהן אחר לס"ת. כן כתב המרדכי במסכת מגילה בפ' הקורא⁴ ורוב פעמים. אבל בשאר מדינות אושטריך נוהגין לומר יעמוד כהן אחר, וכן הדין גבי לוי, ואמר הגאון זצ"ל שלא נוהגין אחריו⁵ סי' תתי"ג רבינו אפרים היה מוחה לכהן שהוא שליח צבור לקרות כהן חברו לס"ת וכן לוי שהוא חזן לקרות לוי חברו לספר תורה כדאמרינן כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון וכן בלוי כמו כן. ורבינו יואל דחה סברתו וראייתו ואמר כי מנהגנו טוב כי הכל יודעין שכהן מותר להיות שליח צבור ואי משום אורחים הבאין מארץ רחוקה מה הן יודעין שהחזן הוא כהן ואי משום המכירין אותו אין לחוש ועי' בב"י סי' קל"ה. כמו השר זצ"ל. וזכורני כשיש לו סגן אינו רוצה לקרות עד שקרא לו החזן יעמוד ר' ישראל בר' פתחיה! אבל בניו היה קורא בן מוה"ר ישראל, ושמעתי הטעם: הוא יכול למחול על כבודו ולכן קורין לו כסתם בני אדם. אבל בניו אינם יכולים למחול על כבודו או אינם רוצים למחול ולכן קורין אותם בן מהר"ר ישראל. וכן כשהיה חזן אינו רוצה לברך ברכת התורה עד שקרא לו הסגן יעמוד ר' ישראל בר' פתחיה, וכן מצאתי בא"ח בס' קל"ט וז"ל ואין רשאי לקרות עד שיאמרו לו קרא וזהו שנהגו שש"ץ קורא לעולין וכו'. וזכורני כשקורין לו לעלות לס"ת עמד שם עד שבא אחר וכן אחרים נהגו כן במדינתו. מי שאינו יודע לקרות בס"ת הכתב אפילו בלא נגינות אסור לו לעלות לס"ת ולברך הברכה. וכן מצאתי בא"ח בסי' קמ"א וז"ל: מי שאינו יודע לקרות אינו ראוי שיקראוהו ש"ץ וכו'. וזכורני דהוי יושב בשעת קריאת התורה כשיש לו צער בעמידה, אבל מ"מ עמד אע"פ שאינו יכול לעמוד בטוב כשמגביה הס"ת או כשהחזירה לארון הקדש. ואמר בב"ה צריך לומר הקורא בנגינות העליונות מעשרת הדברות, אבל כשאחד מעביר הסדרה בתרגום צ"ל הנגינות התחתונות על סדר התרגום. ופ"א חסר בס"ת תיבה אחת וא"ה קרא בו אותה סדרה כיון שהתחיל בה היה מסיים בה אותה סדרה. אבל שמעתי משמיה דמהר"י וויל דמפסיק באמצע הסדרה ונטל ס"ת אחרת מן הארון וסיים בו אבל מ"מ באמצע ענין לא היה מפסיק.

ב׳כתב הר"ר יושע טורק יצ"ו, בני ר' קעחל שי' עדיין לא בה הנה לתלמוד הזמן¹ כן. וראיתי מכתבו אשר כתבת' לו משאלו ואשיבך עליהם. ראיתי את דב' מ"ו הקדוש מוהר"ר אהרן ז"ל, שהורה הלכה למעשה כההיא תשובה דא"ז, שאין ליקח ס"ת אחרת אם נמצא טעות בקריא' בתורה. וכן אני נוהג אחריו² הזה.

ג׳מותר ליתן סרבל על ידו כשמגביה הס"ת היכא שהקלו' הגיע למטה מן תפיסת יד של ס"ת ואסור ליגע בגויל של ס"ת. כשמוציא החזן הס"ת לקרות¹ פסקים וכתבים סי' ע' ועי' בב"י סי' קמ"ג. על הבימה שקו' אלמימר"א הולך הגאון ממקומו ומחבק ומנשק לס"ת, וכן כשמחזירו, וכן ראה ממה"ר הילל זצ"ל. וכשמגביה הס"ת היה כורע, כן כתב במסכת סופרים.

ד׳מצאתי במסכת סופרים¹ בה. וז"ל: מיד גולל ס"ת עד ג' דפין ומגביה [ומגביהו] עכ"ל. וזכורני שהורה ג"כ המגביה ס"ת צריך להראות לעם ג' עמודים, וסיים במס' סופרים ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו. שמצוה לכל האנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל! ואח"כ כתבו שאין כבוד לתורה להיות יחידה ביד החזן יחיד. וכיוצא בו אין מן המובחר שיעמוד החזן לפני התיבה, אלא שיעמדו עמו אחד לימינו ואחר לשמאלו כנגד ג' אבות. ואח"כ כתבו כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין כשהיו מוציא' את התורה, וכשהיו מחזירין אותה היו הולכין אחריה מפני כבודה. והיכא שיש ו' ישראל [ישראלים] וד' לויים קורא הישראל שני פעמים כשרוצה לקרות ז'. והכהן והלוי קורא למפטיר לשבת ויו"ט. אבל כשיש מפטיר שלישי² פרק י"ד הלכה י"ד. קורא כהן או לוי. וזכורני כשיש לו גלילה היה יושב אצל ס"ת, עד שהלך החזן מן המגדל והוא הולך אחריו עד כמעט למגדל³ אינו. לפ' שלח לך אמר לקורא תתחיל למפטיר ויאמר ה' וגו', דבר אל וגו', משום דאין מתחילי' פחות מג' פסוקים אחר הפ'. וכן מצאתי בא"ח בסי' קל"ח וז"ל: הנכנס והשומע אומר שלא קרא עם הראשון אלא ב' פסוקים שמראש הפרשה עד כאן.