לקט יושר, חלק א (אורח חיים) מ״הLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 45
א׳וזכורני שאמר לי שא' מהר"ר אייזק ס"ל זצ"ל משמיה דמהר"ר ווילא זצ"ל פעם אחת1 ובמיישטרי מפני שיש להם ד' כנפות ואין להם ציציות והכי עשויין שהן פתוחים, ועי' שו"ת מהר"ח א"ז סי' ד' ומהרי"ק שרש קמ"ט. לבר"לופט2 לברולופט. בק"ק דערפורט קרא השמש לבית הכנסת, והיה עוד היום גדול והיו מתפללים מנחה. ולאחר מנחה צוה מהרי"ו לבטל התמיד כמעט עד זמן ערבית שמתפללין בשאר ימי החול. [כתב הר"ר פנחס יצ"ו] עוד ילמדינו מ"ו אמה סמכינן האידנא שרוב פעמים בימות הקיץ אנו מתפללין ערבית קודם פלג המנחה, ובה"ג במיימוני פ"ג3 עי' גידעמאנן ק"כ. כתב דבהא כל אפי' שוים שאם מתפלל ערבית קודם פלג המנחה שלא יצא. וגם האשירי4 מה' תפלה. כתב כן, הא דרב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה דוקא, ואף מה שמתפללים לפעמים מנחה וערבית שניהם אחר פלג המנחה ביום אחד, הא הוא כמו תרי חומרא דסתרי אהדדי כמו שכת' באותה הג'. וגם במרדכי פ' תפלת השחר, ואפילו לפי המפרשים דמי שירצה לעשות היום כר' יהודה ולמחר כרבנן יעשה. אבל ביום אחד איכא למימר לד"ה הוא סתרן אהדדי. כמו שכתב מהר"ם בשמחות שלו, גבי מי ששמע שמועה קרובה אחר תפלת ערבית דמונה מיום של שחרית5 ריש פ"ק דברכות. מכח דהוא סתרן אהדדי ביום אחד. ולכן הורינו מ"ו הטעם של דבר או אם מנהג כשר הוא אם לאו? וההיא6 מחרת. דתפלת ערבית קודם שעה ורביעית קודם הלילה דהיינו פלג המנחה, כבר הארכתי בזה בתשובה בתחלת ספרי7 פסקים וכתבים סי' ע"ט. וישבתי קצת להאריך פלג המנחה לפי אורך הימים. גם הבאתי ראייה מאשירי בתחלת (כתובות) [ברכות], דרב האי גאון לא היה יכול לעכב הצבור שלא יתפללו תפלת ערבית וק"ש קודם זמנה. ובתוס'8 תה"ד סי' א'. נמי כתבו שם דבתפלה הקילו למעבד תרי קולי דסתרי אהדדי. גם ידעתי כמה גדולים שהקילו בענין זה אין למחות צבור בענין זה, ואפילו ת"ח המתפלל עמהם אם איננו פרוש בשאר מילי דשמיא לא יפרוש מן הצבור.
1
ב׳[כתב]1 ברכות ב' ע"א ד"ה מאימתי. תכתב ותחתם לשנה טובה אהו' הר"ר מנליפא יצ"ו. אהובי מה תטריחני בשאלות שאין צורך לשולחם כ"כ למרחוק? והלא ידעת כי ידי עצלות לכתוב לרוב מ"מ בקצור אשיבך. שאלתך הראשונה פשיטא דאין צריכים לומר אשרי וקדיש, הואיל וכבר עבר זמן המנחה. א"כ היום כלה והלך שלא אמרו אשרי ג"פ, ולא מצינו שיש תשלומים לזה. וכיון שלא יאמרו אשרי על מה יאמרו קדיש? ואפילו אם מקצת [מקצתם] כבר התפללו בעונת' אין שייך לומר קדיש בשבילם כיון שנתחדש יום אחד אחר שהפסיקו להתפלל. והיה מתיר ללמוד ולכתוב כל בין השמשות. ואפילו בשבת היה מתיר ללמוד בין השמשות, וראיה כמה רבנים דורשים בין השמשות. וגם מוכח בתוס' ערבי פסחים שמשה רבינו ע"ה לא מת בשבת, ועיין שם במרדכי. וכן מצאתי בא"ח בסי' רצ"ב2 פסקים וכתבים סי' נ"ט. וז"ל ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה שעה ע"ש.
2
ג׳מי ששכח ולא קרא ק"ש על מטתו אם נזכר קודם שיישן צריך לעמוד ממטתו וקורא, אבל אם ישן אין צריך לעמוד עוד. [וזכורני כשקרא ק"ש הפך פניו למזרח אע"פ שאינו יושב כנגד מזרח. אבל כשקרא הפסוקים אינו מטריח עצמו להפך כנגד מזרח]. ואותן הבחורים הנעורים כל הלילה צריכים לקרוא ק"ש וגם יכולים לקרות ק"ש קודם שיאיר היום. ואותן הבחורים הישנים בתחלת הלילה צריכים לקרוא ק"ש קודם שישכבו. וראיתי בחור אחד בבית הגאון מהר"י ווילא זצ"ל שישן בתחלת הלילה [מחמת שאין לו ספרים]1 ועי' בתוס' פסחים ד' ק"ה ע"ב ד"ה והנ"מ ובתוס' מנחות ד' ל' ע"א ד"ה מכאן. ולא קרא ק"ש עד צאת הככבים. וזכורני שלא בירך על ק"ש שלפני מטתו וקרא בסוף ק"ש אחר שאר פסוקים. ונוהג שלא לשתות או להפסיק בשום דבר כשקרא ק"ש עד שילך לישן, מ"מ אין איסור בדבר אם אחד היה מפסיק. ולא היה מניח חגורו או כיסו לראשותיו כשישן משום דאמר' בסוף הוריות (דף)2 ובלילה היה לומד בעת שאחרים ישינים. המניח כליו לראשותיו קשה לשוכח. אבל אם תלה בקיר למעלה לראשותיו חגורו או כיסו על זה אינו מקפיד. [וכן מצאתי בתשב"ץ בסי' רנ"ז].
3