לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ס״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 66

א׳והיה מתיר בשבת לשפוך יין שהקרים, שקו' בל"א זייגר, מכלי לכלי שיהא חוזר לברייתו¹ עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קע"ג. וזכורני שלא הלביש ברצון בתי ידים שקו' הענצוך בשבת בב"ה משום דהוי נראה כמלבוש של חול, כאחד שבא מן הדרך. והיה מכה בשבת עצם שיש בו מוח על פשוטי כלי העץ שקו' טעליר, ואינו חש אם עשה גומא בעץ. והוא אומר בשם רבו מהר"ר אהרן זצק"ל שאם אחד רוצה לשנות צלי של שבת שקו' שרטביל לאכול שלוק במקום צלי הרשות בידו, אם נהנה יותר, או טוב לו יותר מצלי. אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק או מבשל יאכל צלי שהוא דרך גדולה. והביא ראייה לדבריו מתו' פרק הזרוע והלחיים² עי' שם סי' מ"ד. בדבור אין נאכלין אלא צלי. [וכן מצאתי בטור יו"ד בהלכות מתנות כהונה³ ד' קל"ב ע"ב. שצלי דרך גדולה, וז"ל: ואם כל המטעמים שוים אצלו יאכלם צלי ובחרדל דרך גדולה]. והוא אמר וכל אחד מישראל צריך לצמצם ולעשות דבר מועט שרטביל בשחרית בשבת. והוא אמר א"ה אין לשנות הדגים ולעשות פשטידא במקום הדגים, משום דיש לו טעם אחד בקבלה. [ואמר לי מהר"ר יוסף דקלון יצ"ו, ד"ג בגימטרי' ז', והוא מורה על השביעיות, ואם אין לו לאכול דגים ביום ובלילה יאכל ביום משום דכבוד יום עדיף. ע"כ כתבתי ליל ה' ב' שבט רכז"ל].

ב׳ואמר שלא ראה ארי מימיו, ובשבת הלך לראות שני ארי. ואמר איני רוצה לילך חוץ לעירוב בארבע כנפות שלי, אע"פ שאני סבור שהוא היתר. וכן מצאתי בא"ח בס' ש"א וז"ל: וא"א הרא"ש ז"ל היה יוצא בה. וז"ל תשובת שאי' מהרי"ל זצ"ל¹ סי' ס"א. ובט"ק דעתי נוטה דשרי לדידן דלית לן ר"ה, ולית לן למיגזר כולי האי, דילמא מיפסק, כי היכי דלא גזרינן בתכשיטי נשים. וראיה ממנהגינו והלכה למעשה שכתב הראבי"ה, דחתן מותר לצאת בטליתו מב"ה עד מקום שכלה שם, כמו שמנהג בארצות אלו דתכשיט הוא לו. ורבנן בתראי הביאו דבריו לפסק הלכה אגודה² סי' ק"ן. ופרדס³ סוף שו"ת מהרי"ו במס' שבת פ' במה אשה, וכ"ה באגודה שם סימן פ"ח. הרי דלא [חיישינן] דילמא מיפסק, אכן נראה לחלק דחתן ושושבינין זריזין דמי מדקדק בצציותיו שתחת סרבלו כל זמן הליכתו. וטעמא דמהר"ם שהיה מחמיר על עצמו דילמא מיפסק, וה"ל משאוי כדברי רבינו יחיאל רבו, והיה נמנע מלצאת לרשות הרבים, כדי לצאת ידי כלן. אבל חומרא יתירא הוא לדידן דלית לן ר"ה, אף כי כתב תשב"ץ⁴ ופרנס. וכן עמא דבר, הקטן הלוי, מצאתי.

ג׳[ואמר שיש שתי תשובות במרדכי בהזורק שסותרים זה], פרק כירה¹ סי' מ"ד, ונ"ב פי' שהעולם נהגו לילך בט"ק בר"ה כשהציציות מתוקנות. לפדא בל"א ויגן מוז, פרק במה טומנין² ד' ל"ז ע"ב. ברדא בל"א שפייט או שפיק או נארי, פ' במה אשה³ ד' נ' ע"ב. אימליג בל"א קארעל. וזכורני שהמנהג בניאושטט שאין לבטל התמיד בליל שבת, משום דאין העם יודעים זמן שבת רק בשביל האורחים שאין להם לאכול בשבת הם מבטלים התמיד⁴ ד' נ"ט ע"ב אלמוג ובדפוס שונצינו אילמוג ועי' רד"ק דהי"ב ב', ז', ושם כתיב אלגומים. ואמר לי מורי מהר"ר אנשיל לוי זצ"ל, שבא כבר לכלל דוחק שנצרך לבריות בעו"ה ל"ע אין צורך לצמצם בסעודת שבת.

ד׳[תשובה], פ"א סילק הגוי בשבת העירוב שלנו, כמו שמושכין חבל מבית לבית. ואמר שמהר"ר שלום זצ"ל אוסר לטלטל, וכמדומה לי שמהרר"י מולין זצ"ל נוטה לאסור. אבל מהר"ר אהרן זצוק"ל התיר, והוא הביא ראיה לדבריו להתיר, וגם בזה הפעם התיר. ואמר להכעיס הגוים רוצה להתיר ולטלטל, כמו ביין נסך שמנסך הגוי להכעיס. וכתוב בספרו הכשר מבוי שנפל בשבת במקום עיר שמוקף חומה שישבה כבר מותר לטלטלו. מ"מ לא רצה להתיר בניאושטט משום כבוד מהש"ר זצ"ל בעירו, אבל מ"מ מקצת העם היו מטלטלין לצורך שבת.