לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ס״זLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 67

א׳[כתב] מלקוטי מהר"ר יודא אוברניק יצ"ו. הר"ר אברהם מענדל, ואשר שאלת¹ עי' לעיל עמודה חמישים שאלה אחת. מבוי שנטלו קורותיו ולחייו בשבת, בעיר שיש לה חומה וננעלת בלילה, אין היתר לטלטל באותו שבת. דע כי בתוס' בפ"ק דעירובין² עי' תה"ד סי' ע"ג. איתא אההיא דשבת הואיל והותרה הותרה, דכל היכא דמחיצות החיצונות קיימות שע"י אותן המחיצות עדיין החצר רה"י אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה, דעדיין איתנהו למחיצות קרינן ביה. ומתוך הך סברא התיר מורי דודי הקדוש ז"ל הלכה למעשה, כשנשברו הקורות והלחיים בשבת בעיר המוקפת חומה, משום דע"י מחיצות חומות העיר עדיין רה"י גמורה וכחצר שאינה מעורבת. ואע"ג דמהר"ר שלום קרו' ז"ל לא רצה להתיר, וכן מהר"י מולין³ ד' י"ז ע"א ד"ה עירב. נוטה להחמיר משום דאמרינן פ' בתרא דעירובין⁴ סי' קמ"ג ד' נ"ג ע"א. דירושלים כרמלית היתה, אלמא דעיר גדולה המוקפת חומה לא חשיב כחצר גדולה אלא ככרמלית, נ"ל כדברי מ"ו הקדוש דרש"י פ"ק דעירובין⁵ ק"א ע"א. פי' דנעילת דלתות בירושלם משוה לה כחצר שאינה מעורבת, וא"כ ר"ל כמו כרמלית ולא כרמלית ממש. עוד הבאתי ראייה מהא דכתבו כל החבורים פ' הדר⁶ ו' ע"ב ד"ה ירושלים. בכרך מוקף חומה יחידי מותר לטלטל בכל העיר, והיינו ע"כ מטעם זה דכל העיר כחצר גדולה היא. ודירת גוי כדירת בהמה ולא אסרי, הואיל ולא דיירי תרי ישראל בעיר. ואי ס"ד דעיר גדולה ככרמלית היא, נהי דגוים לא אסרו מ"מ אסור לטלטל בכרמלית, אפילו של יחידי אסור לטלטל בו. והאי מנהגא פשוט בישראל הדר בכרך יחידי שמטלטל בכל העיר, ע"כ נראה עיקר להתיר. וכן אני רגיל להורות הלכה למעשה, נאם הקטן והצעיר שבישראל. [מצאתי].

ב׳ואמר קרפף ורחבה יש להם דין אחד לעניין שבת. ואין חלוק ביניהם, רק קרפף שהוא בשדה ורחבה יש אחורי הבתים. וזכורני שהעירוב מן הקהל היה מצה שנעשתה ע"פ והיתה גדולה כמו שעור חלה. והיה לה חור באמצעיתה, והיתה תולה במסמר בבית החורף שלו שהוא מקום למודו, ולא בב"ה. ואמר לי מהר"ר יודא אוברניק יצ"ו הטעם שלו: משום דאין דירה בבהכ"נ. וכן מצאתי קצת ראייה מא"ח בסי' שס"ו וז"ל: ואין מניחין אותו בחצר אלא בבית שיש בו ד' אמות על ד' שראוי לדירה כו' ע"ש. ואמר המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב. לכן צריך ליזהר שלא לערב בדבר שהוא חשוב ביותר כגון פשטידא, דאנן סהדי שהוא מקפיד עליו. תו' בפרק הדר¹ עי' ברא"ש ר"פ הדר סוף סי' א'. בדיבור כיון דאי בעי לה מנאי ולא יהיבנא, וכן מצאתי בא"ח בסי' שס"ו וז"ל: שלא לערב בדבר שנתקן לצורך שבת כו', והג"מ והא"ח קאי על ערובי חצרות. אבל לפי דעתי אמר לי הא דלעיל המקפיד על עירובו לעניין עירוב תבשילין. וראייה לדברי הא"ח כתב גבי עירובי תבשילין² ס"ח ע"א ד"ה כיון. וצריך לזכות להם ע"י אחר, א"כ צריך שאינו מקפיד.

ג׳זימנא חדא נשבר [נשברה] המצה מן העירובי חצרות מחמת שנתעפש, והיה כמעט אינו ראוי לאכול לכלב. שבת הראשונה לקח ככר לחם ובשר ועשה עירוב על שבת אחת, ולמחר בשבת עשה ברכת המוציא מן אותו ככר. לשבת אחרת לקח קמח משלו ועשה מצה אחת, וזיכה לכל הקהל על ידי, ועשה עירוב על כל השבתות עד ערב פסח. וכן מצאתי בא"ח בסי' שס"ו וז"ל: אם רצה אחד מבני החצר ליתן פת כו' וצריך לזכותו ע"י אחר. ע"ש.