לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 76
א׳[איסור מלאכה קודם או אחר חצות], תענית הבכורות בע"פ. לכבד כל הבית יפה ולסגור כלי חמץ בחדר ובמקום שאין רגילים שם. ובחצי יום יתחילו ללוש, ויזהרו יותר ויותר מן הכל בליש' ובאפיי' המצות ובתקינת המצות שלא יעשה בו שום קלקול, גם שלא ישהה יותר מן השעור. דין הנסרים ועץ המרדה, לא יתעסקו בשום תחבולות בשעת תקון המצות. פרורים יהיו הפקר. מצה שנתחמצה לא ישליכנה למקוה אלא צריכה שריפה, ובשעת הדחק שוחק ומטיל לנהר. לפרר מצות בע"פ ולהאכילם לקטנים. אם מקלשין חרוסת בליל שבת. [הגעלה ברותחין תדיר], ממהר"י אוברניק יצ"ו, שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון מוהררי"א זצ"ל. מהר"ש ז"ל1 החדרים. הזהיר שלא להגעיל כלי אחר כלי עד שימתין מעט שיחזור לרתיחתו. ובמרדכי פ"ב דע"ז, וכן כתב באשירי פ' אין מעמידין יורה שהעביר מן האש, אע"ג דפסק רתיחתו יכול להגעילו בו. אמ' מ"ו דאיירי באותן כלים שדי להן בערוי, כגון יין נסך או כה"ג דצונן בלע, אבל מה שצריך כל"ר ודאי צריך שלא ינוח מרתיחתו.2 עי' תה"ד סי' קל"א ופסקים וכתבים סי' ק"ן.
1
ב׳העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ר"ג הזקן מהר"ר ישראל איסרליין זצ"ל. רבו'1 [הכשר מדוכה] צריך לקשור חוט מבחוץ ולתת גחלים מבפנים וכשישרוף החוט מבחוץ המדוכה כשר לפסח. אבל הברזל שקו' שטושי"ל מלבנו באור, ואם אינו מקולקל המדוכה באור, טוב שמלבנו גם באור. הגאונים דפליגי במדוכה להכשיר לפסח. יש מתירין בהגעלה משום דלא גרע מבית חרוסת2 עי' תה"ד סי' ק"ל ופסקים וכתבים סי' קנ"ב. שנשתמשו ברותחין, ויש אוסרין והראו הלכה למעשה לעינים באגן, כדאיתא במרדכי פ' כל שעה3 ומכלים שנשתמשו וכו'. והמנהג לאסור4 סי' תקס"ה בהגה וברוקח סי' ר"ן. בהגעלה בפסח. אבל מדוכה של גוים אע"ג דאיסור בלע לא ברירה למור' האיך נוהגין בה. דבמרדכי5 מדוכה בהגעלה לצורך פסח. כתב דר"ת6 שם סי' תקפ"ה. לא נהיגי לאסור המדוכה בהגעלה רק לצורך הפסח, הואיל ונפק מפומיה דרש"י, ואינו רק זמן מועט וחמץ גמור7 ורבינו שמשון בר יונה ועי' בהגהת אשרי סוף פרק השוכר את הפועל. וגם רוב הגאונים מתירים אותו בהגעלה. ואע"ג דנ' מעשה לעינים באגן דלעיל, נראה למורי דהגאונים המתירים מיישבים אותו דאינו מחמת נתינת טעם, אלא מחמת כח וחוזק שלו. כמו שמפ' התוספ' פ' גיד הנשה8 בפסו"כ שם וחמץ חמור. והארי'. ומנהג העולם להכשיר המדוכה לפסח ע"י מלוי גחלים לוחשות ומנפחים בהם עד שירתיח כ"כ עד שישרוף החוט סביבו. ומהר"א הי"ד היה חוכך להחמיר, ואמר דכה"ג היינו אותו הכשר דכתב בסמ"ק בהלכות יו"ט גבי לבון הטרפ"א. דכתב שרגילים העולם לנסות ע"י קש, ומשמע שם דמהני דוקא לעניין הגעלה ולא לעניין לבון. ועוד טעם אחר לאיסור דחיישינן דילמא חייס עליה ולא מכשיר שפיר כי רגילות הוא דפקעי ע"י מלוי גומרי. ולא נראה דאין לדמות מלוי גומרא להכשיר ע"י קש. דהא קמן דמלוי גומרי9 ד' צ"ט ע"ב תוס' סוף ד"ה לא במאה. מהני אפילו לכלי חרש, אי לאו טעמא דילמא חייס עליה. כדמוכח באשירי פ"ש10 קאמר תלמודא [פסחים ד' ל' ע"ב] דהוי מהני. גבי בוכיא. וא"כ ע"כ עדיף הוא מהגעלה ומסתמא לא היו מלבנים הכלי לגמרי ע"י מלוי גומרי, אלא שהיו עושים כמו הסקת תנור, כדמוכח התם. והיינו כמו שנהגו לעשות למדוכה שמפיחים בגחלים לוחשות כעי' הסק ואפילו ע"י הפח' מרובה אינו נסוק בשעה מועטת. [עץ המרדה]110 פרק כ"ש סי' ז'. שקו' אובן שושיל שהוא של חמץ אין לו תקנה להשתמש בו בפסח, אפילו לגוררה ולהגעיל אח"כ.
2
ג׳[העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל]. אם נעשה ספיקה במצה אז טוב ליקח מרדה אחרת שקו' בל"א אובן שושיל. וכן שמע מן הגאון דלעיל שדרש שאם אירע חשש חמץ במצה, אז לא ירדה עוד באותה מרדה בפסח כי תשמישו ע"י האור. אבל אני הכותב לא זכורני שראיתי שהיה נוהג כן, כי ראיתי כמה וכמה מיני ספקות ממצות שבאו לפניו ולא שמעתי שא' להם קחו מרדה אחרת אפילו בביתו [ואולי לא ראיתי ולא שמעתי אינו ראיה].
3